שער הזכירה פרק טז – ט כסלו

ואפילו אם כבר נכנס בעניין המחלוקת וקשה לו להיפרד משאר חבריו בזה, אף על פי כן יראה בכל כוחותיו להסתלק עצמו מהם, וכמו שעשה און בן פלת, שהיה בתחילה בעצה אחת עם הבעלי מחלוקת, כמו שכתוב בתורה, ולבסוף נשתמט מהם, כמו שאמרו בפרק חלק (סנהדרין קט, ע"ב), ולכך לא נענש בבוא עת פקודתם. ולא ישמע לדברי היצר הרע וטענותיו, שמסיתו כי לא לכבוד יהיה לו אם יפסיק באמצע ולא יגמור הניצוח, כי מוטב לאדם שיכסף בעלמא הדין לפני איזה אנשים יחידים, ולא יכסף בעלמא דאתי לפני כל הפמליא של מעלה. ואמרו חז"ל (עריות פרק ה, ו): מוטב לאדם שיקרא שוטה כל ימיו ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום.

 

 

 

 

כל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים, שנאמר "לא תישא שמע שווא" וסמוך לזה "לכלב תשליכון אותו". (פסחים קי"ח).

 

יד – אחי יוסף דנו אותו כמספר לשון הרע, ולכך שיסו בו כלבים

 

"ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו" (בראשית לז, יח).

 

במדרש ילקוט שמעוני אמרו על פסוק "ובטרם יקרב אליהם" ששיסו בו את הכלבים.

 

וטעמו של דבר שלפי שחשבו אותו למוציא דיבה ובעל לשון הרע, ואמרו רבותינו ז"ל (מסכת פסחים קי"ח): כל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים, שנאמר "לא תישא שמע שווא"  וסמוך לזה "לכלב תשליכון אותו".

 

וטעמו של דבר שכל מספר לשון הרע נדמה ככלב הנובח וחורץ בלשונו, ולפיכך ישראל במצרים שלא היה בהם לשון הרע כתוב: "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", מידה כנגד מידה, וזהו שכתוב: "נלכה דותינה" לבקש לו נכלי דתות על פי התורה אשר יורוך, להשליך לכלבים כל מספר לשון הרע. (כל יקר בראשית ל"ז, ב).