שער התבונה פרק ט – יח טבת

 

ואגב נבאר מעט מידת הביטחון ונבוא אחר כך לענייננו.

 

דוד המלך ע"ה אמר (תהלים לז, ג): "בטח בה’ ועשה טוב, שכון ארץ ורעה אמונה". מתחילה הזהיר את האדם במידת הביטחון, ואחר כך על עשיית הטוב, כי הוא כיסוד חזק שיוכל להיבנות עליו כל הבניין.

 

למשל, התורה הקדושה ציוותה אותנו שניזהר בלימוד התורה תמיד, ולפחות בקביעות עיתים לתורה. וכן בנתינת צדקה, וכדומה מענייני המצוות, אשר יראה לכאורה הפסד לאדם על ידי זה בממונו, והיצר הרע מסיתו ואומר לו: מה אעשה באחריתי אם לא אשתדל ביותר בעניין עסקי, ובפרט בעת זה, שמוכשר ביותר לנסוע וללכת לשם ולשם, ואם לא עכשיו, אימתי? ומשתדל להפריע לו על ידי זה העת הקבוע לתורה, וכן מנתינת הצדקה, על ידי טענות אלו וכדומה לזה. לכך בא הכתוב כמזהיר, בטח בה’ שהוא בודאי ישלים לך את כל הראוי לבוא לך ועשה טוב, על ידי זה תוכל לעשות כל טוב. וכמוזכר בירושלמי (סוטה פ"ט) וזה לשונו: באחד שהיה לומד והוו צווחין ליה בפרגמטיא (פירוש, שהיו צועקים הקונים שיבוא עם סחורתו למכור) והווה אמר לית אנא מבטל ענתי, אין חמי למיתי מיתי הוא (וזה לשון הקרבן העדה: והיה אומר אין אני מבטל השעה שקבעתי ללימוד התורה בשביל הרווחת ממון, אם ראוי שיבוא לי ריווח, יבוא הוא מעצמו מהקב"ה אף לאחר שאגמור קביעת לימודי).

 

 

 

 

 

מה נורא הדברים האמיתיים הנ"ל, והמצייר אותם ברור במחשבתו כשיזכור איך שדיבר פעם לשון הרע חס וחלילה על חברו, הלא יבוש ויכלם ויתמיה על עצמו איך יכולתי להיות אכזרי כל כך לשפוך דמו בלי משים, אין זה אלא בגלל שלא ידעתי ולא התבוננתי. על כן ראשית תשובתנו לחשוב על חבירנו מפעם לפעם ובציור בהיר לשמוע צעקתם "חוסה נא עלינו ואל תבזה אותנו"! (מתוך מאמר של הג"ר ממתיהו חיים סלומון שליט"א, מנהל רוחני של ישיבת ליקווד, נדפס בקובץ קול התורה).