הוא – במערה והיא – רוצה לדבר

 

 

אחד ההבדלים הגדולים בין בני הזוג, בא ליד ביטוי באופן השונה בו הם מתמודדים עם מצבי לחץ. הבעל נעשה יותר ויותר מרוכז בעצמו ומסוגר, בעוד האישה עורמת על עצמה יותר ויותר לחצים, ומוכרעת היא על ידם תוך כדי מעורבות רגשית הולכת וגוברת.

 

בזמנים מעין אלה, הבעל ימצא דרכים אחרות, שונות מזו של האישה, כדי לשפר את הרגשתו. הוא ירגיש טוב יותר אם הוא ימצא פתרון לבעיותיו, ואילו האישה תחוש טוב יותר אם היא תשוחח על בעיותיה. אי הבנתם של הבדלים מהותיים אלו, תגרום לחיכוכים מיותרים בקשר הזוגי, ובכלל בכל קשר שנבנה בחיים. על כך אמר הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל: "לא יחשוב האדם כי האיש והאישה נבראו בתכונה אחת, כי הבדל יסודי יש בין זה לזו. ואם ידע זאת, יחסוך לעצמו הרבה כעס מיותר. כי באישה פועל בעיקר כוח הרגש, ואילו באיש שולט יותר השכל, וחילוק זה מחלקם בכל תחומי החיים".

 

ננסה להמחיש זאת באמצעות דוגמאות מחיי היום-יום:

 

כאשר הבעל חוזר הביתה מיום עבודה או לימודים, הוא רוצה להירגע ‘ולהתפרק’ מעט באמצעות קריאה, או סתם מנוחה על הספה. הוא לחוץ מהבעיות הבלתי פתורות, שהיו לו באותו היום, והוא יחוש שירווח לו אם ישכח אותן בדרך זו. האישה לעומת זאת, רוצה להשתחרר מהלחץ של בעיות היום-יום, היא מכל מקום, מעוניינת למצוא רווחה באמצעות שיחה על אודות בעיותיה. – המתיחות המצטברת אט-אט ביניהם הופכת בהדרגה לתרעומת. הבעל, סבור בסתר ליבו, שאולי אשתו מדבר יותר מדי, ואילו היא מרגישה שהיא זנוחה ושבעלה מתעלם ממנה. – אם הם לא יבינו את ההבדלים הקיימים ביניהם, הריחוק שלהם זה מזו ילך ויגדל.

 

קרוב לודאי שמצב זה מוכר לרבים, מכיוון שהוא מהווה דוגמא אחת מיני רבות למקרים, שבהם בני הזוג חלוקים בדעותיהם. הצלחת בני הזוג לפתור בעיה זאת, לא תלויה רק במידת האהבה הקיימת ביניהם, אלא גם במידת ההבנה של כל אחד מהם את היסוד המהותי הקיים ביניהם – איש ואישה, בני אדם המשתייכים לשני מינים שונים.

 

לכן, כשהבעל לא מודע לעובדה שאשתו אכן חשה צורך לשוחח על בעיותיה, על מנת שהרגשתה תהיה טובה יותר, הוא ימשיך לחשוב בסתר ליבו שהיא אכן מדברת יותר מדי ואף יגלה התנגדות להקשיב לה. ואם האישה לא תבין שהבעל נח בספה או קורא על מנת לשפר את הרגשתו, היא תוסיף לחוש שהיא זנוחה ושהוא מתעלם ממנה.

 

כל אחד מבין השניים צריך שתהיה לו אוזן קשבת לדרך בה בן זוגו מבקש להתמודד עם לחצים ובעיות. אמרו חז"ל: עשרה קבין שיחה ירדו לעולם, מהן נטלו הנשים תשעה קבין. במסר זה מאפשרים לנו חז"ל להבין את הצרכים הנפשיים של האישה. האישה צריכה להוציא החוצה ולמסור לאחרים את כל מה שבליבה, יש לה צורך נפשי להודיע את אשר בליבה, את דאגותיה וכל מה שמעסיק אותה. לכן היא מצפה שבן זוגה יבוא הביתה כדי שתוכל לשפוך לפניו את אשר בליבה מכל אירועי היום, גדולים וקטנים כאחד. כך יוכל הבעל לשפר את הרגשת האישה, ולו רק מעצם העובדה שאפשר לעצמו להיות אוזן קשבת עבורה.

 

כשהבעל נמצא במצב של לחץ הוא יפרוש אל "מערתו", כלומר אל מוחו, ויתרכז בדרכים לפתרון הבעיה על פי השכל שעל פיו הוא מנוהג. לרוב הוא בוחר בבעיה הדורשת פתרון דחוף יותר, והוא יהיה מרוכז מאוד בניסיון לפתור אותה, עד שלעיתים בעיות אחרות יחווירו לעומת אותה בעיה בה הוא מרוכז.

 

בזמן בו הוא נמצא בתוך "מערת הפתרונות" קשה לו להעניק לאישה את תשומת הלב ואת הרגשות, שהיא מקבלת ממנו בדרך כלל, ואשר להם היא ראויה. מוחו טרוד בבעיה ללא יכולת להשתחרר ממנה. אולם ברגע שימצא את הפתרון, באותו רגע יחול שיפור בהרגשתו, הוא יוכל לצאת "מהמערה" ושוב יהיה פנוי להקדיש את עצמו לאשתו ולביתו. אם הוא לא מצא פתרון "במערה", הוא ינסה לפתור בעיות אחרות ‘קטנות’ או להעסיק את עצמו בדברים שונים על מנת שיוכל להיחלץ משם.

 

בזמן שהבעל נמצא ב"מערה", לאישה קשה לקבל אותו בזמן כזה, מכיוון שאין לה מושג עד כמה הוא לחוץ. אילו היה משתף אותה ומשוחח עימה על בעיותיו, בצורה נינוחה ורגועה בזמן שהגיע הביתה, היה מאפשר גם לה בשיחה זו לשפוך את מר- ליבה, ועל ידי זה לשמח אותה. וסביר להניח שהיא הייתה מגלה יותר חמלה כלפיו, ומאפשרת לו להירגע קצת ב"מערה".

 

בעל שמצליח לשמח את אשתו, כמו שמעידה התורה: "ושימח את אשתו אשר לקח", מקיים מצווה גדולה שמוטלת אך ורק עליו, היות שאי אפשר לקיימה על ידי אחרים, כי רק הבעל יכול לשמח את אשתו בשמחה אמיתית.

 

אולם ברגע שהבעל מגיע הביתה והוא רוצה מיד לצאת מסיבה זו או אחרת, או שהוא פשוט מתכנס לו בתוך עצמו, עליו לקחת בחשבון שדבר זה יגרום לתרעומת מצד האישה, והיא עלולה לדרוש את תמיכתו בנימה די תובענית, כאדם הנלחם על זכויותיו. ומצד שני, אם האישה תבין את היסוד המהותי של בן זוגה, המונהג על פי השכל ושכך הוא מתמודד עם מצבי לחץ, ולא תתרעם, או-אז תוכל לשתף עימו פעולה, ובדרך זו אף להשיג את מבוקשה – שיחה איתו, במקום להתנגד לדרך בה הוא מנסה להתמודד עם לחצים ובעיות. דבר שיעזור לה להבין שהבעל לא מתעלם ממנה או נוטש אותה.

 

להגברת שיתוף הפעולה חייבים בני הזוג להבין זה את זו טוב יותר, כלומר את היסוד המהותי המבדיל ביניהם. כשהבעל מתעלם מאשתו, היא מקבלת זאת לא אחת כעלבון אישי. הידיעה, שזאת דרכו להתמודד עם מצבי הלחץ שלו (המערה), עשויה לסייע לה רבות, אך לא תגרום להקלה בסבלה. דווקא בזמנים כאלה היא מרגישה צורך לדבר. על הבעל להבין שיש לה זכות לדבר על תחושתה, שהיא נטושה וחסרת תמיכה, בדיוק כפי שהוא מרגיש צורך לפרוש "למערתו" ולא לדבר. אם תהיה לה תחושה שלא מבינים אותה, יקשה עליה הדבר להשתחרר מתחושת העלבון.

 

 

כשהאישה נתונה בלחץ, היא לא מבקשת תיכף ומיד למצוא פתרונות לבעיותיה, אלא מעדיפה למצוא הקלה, בדרך של מתן ביטוי עצמי לרגשותיה, ובדרך של קבלת יחס והבנה מצד הזולת – ולרוב דבר זה נעשה תוך כדי דיבור. כשהאישה נסערת, הרי היא נסערת ביחס לכל הבעיות, קטנות כגדולות, והיא מחפשת דרך לבטא את עצמה כדי להפחית את הסערה.

 

בעזרת הדיבור היא חשה שיש לה אוזן קשבת והלחץ מתחיל להתפוגג. אחרי שהיא תדבר על נושא אחד, היא תעבור לנושא הבא, ובדרך זו תרחיב את השיחה ואת מעגל הנושאים הנידונים בה. ממש כפי שהבעל זקוק לעיתים, בזמן שהייתו ב’מערה’, לבעיות קטנות יותר מזו שגרמה לו להיכנס לשם, על מנת ש’קטנות’ אלה יסיחו את דעתו מהבעיה הגדולה. כך מרגישה האישה כשהיא זוכה לאוזן קשבת, ומשוחחת על בעיותיה ואפילו על בעיות שלא דורשות פתרון מיידי, אלא רק הקלה.

 

בעיות שלא דורשות פתרון מיידי גורמות לא אחת לבעל להימנע מהשתתפות בשיחה מעין זו, אולם לאישה חשוב להשמיע גם בעיות מסוג זה. סיבה נוספת היא, כאשר האישה מרבה בנתינת פרטים אודות בעיה אחת, דבר שיכול לגרום לתסכול ולבלבול. (במקרה זה האישה יכולה להקל עליו מעט, עקב ריבוי הפרטים, ותתחיל לספר לו מראש את סוף הסיפור, ולאחר מכן לשוב ולהתעכב על פרטיו). סיבה נוספת (כפי שהבעל מפרש זאת), שיכול להיות שהאישה באיזה שהוא מקום תאשים אותו בקיומה של הבעיה. אולם הוא לא מבין שהאישה צריכה לדבר רק על מנת שתחוש הקלה, והוא גם לא תמיד מודע לעובדה שזוגתו רק תעריך מאוד את הזמן שהוא הקדיש לה בזמן זה, כי היא מצידה לא מתכוונת להפנות את האצבע-המאשימה. על הבעל להבין ולהיות ערני וקשוב למצב הרגיש שבו נמצאת אשתו, ולא להוסיף לחץ מצידו (הפגנת תסכול ובלבול או מתח שהוא עלול להפגין, מכיוון שהוא צריך להקשיב לדבריה).

 

הבנת יסוד מהותי זה הקיים בין בני הזוג – האישה מונהגת על פי הרגש ואילו הבעל מונהג על פי השכל – תעזור מאוד לשניהם להבין אחד את השני בכל מצב, ובפרט במצבי לחץ שהם מצבים רגישים מאוד. כשהבעל ילמד להקשיב לאשתו ולהתחשב ברגשותיה, הוא יגרום לה להבין שהוא לא מתעלם ממנה ואף ייטע בה תחושת בטחון עצמי גבוה, מכיוון שהיא יכולה לפרוק מתחים ולחצים המעיקים על ליבה בזמן שהוא מקשיב לה. וההקשבה עצמה תעזור לבעל לשכוח מעט מאותן בעיות שגרמו לו להיכנס לתוך ה"מערה", ואף לוותר על החיפוש אחר בעיות קטנות יותר כדי להפיג את המתח שלו.

 

כשיצליח הבעל להקל על אשתו, בגלל העובדה ששימש לה אוזן קשבת והקשיב לכל מה שמעיק לה, הוא יגרום לה להבין שכניסתו ל’מערה’ איננה אות לאי אהבתו אליה, ועבורו המערה משמשת כמקום לפריקת לחציו בצורה רגועה. ובזמן שהיא תרצה את תשומת ליבו ותפנה אליו בצורה רגועה, ישמח הוא להעניק לה אותה מכל ליבו.