כשהדרך ארוכה ולא רואים את הסוף, מחפשים את הטעם!
כל אחד יודע שהדרך, עד שנעשים צדיקים גמורים בלי לחטוא כלל, היא ארוכה מאוד, ממש כאורך ימי שנותיו של האדם. וכבר אמר החכם: "הדרך מהמח אל הלב לוקחת כשבעים שנה"...
כל אחד יודע שהדרך, עד שנעשים צדיקים גמורים בלי
לחטוא כלל, היא ארוכה מאוד, ממש כאורך ימי שנותיו
של האדם. וכבר אמר החכם: "הדרך מהמח אל הלב לוקחת
כשבעים שנה"…
צריך לדעת, שהעולם הזה אינו הפקרות ואין בו מקריות, אלא הכל מתנהג על פי משפט וצדק, וכל מה שמתרחש בחייו של כל אדם ואדם, הכל לפי מה שנקבע לו בשמים על פי בית דין של מעלה. כי בשמים שופטים את האדם כל שעה מחדש באחד מ-24 בתי דינים, או בכמה מהם או בכולם. ובכל שעה הוא נשפט בבית דין אחר לפי המעשים שלו. אם מעשיו טובים – דנים אותו לזכות, ולכן שורה עליו שמחה והוא רואה ברכה ורוחה. ואם מעשיו אינם טובים – דנים אותו לחובה, ולכן הוא מרגיש עצבות וכבדות, יסורים ומניעות, כמו שנאמר (מסכת עדויות): "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך".
ואף על פי שעיקר המשפט של האדם הוא בראש השנה, אין זה אלא על עיקר הדין אם יחיה או ימות, וכן ממה יתפרנס וכמה, ועוד עניינים כלליים כיוצא בזה. אבל איך יעבור כל יום ושעה, אם בטובה אם לאו – זה תלוי במשפט שעובר באותו יום ואותה שעה, והכל לפי מעשיו.
ובעניין זה מסופר מעשה:
רבי ישראל הבעל-שם-טוב הקדוש הלך לו בדרך, ופגש יהודי זקן שהיה עובד לפרנסתו בשאיבת מים. ברך אותו הבעל שם טוב לשלום ושאל אותו לשלומו. ענה לו אותו זקן בשמחה: "ברוך השם יום יום! אף על פי שאני זקן, בכל זאת כוחי במותני ואני יכול לעבוד בעבודה קשה כזאת לפרנסתי, אני מודה להשם ישתבח שמו שלא עזבני לעת זקנה". בירכו הבעל שם טוב והלך לדרכו.
בפעם אחרת פגש אותו הבעל שם טוב, ושוב שאל אותו לשלומו. נאנח הזקן ואמר: "קשה לי. אני כבר לא צעיר והעבודה המפרכת נמאסה עלי. מר לי רבי. מר לי".
ואמר על זה הבעל שם טוב: "עכשיו תורצה לי מחלוקת בגמרא: המשנה במסכת "ראש השנה" אומרת, שאדם נידון בראש השנה מה יהיה איתו כל השנה. ובגמרא ישנו מי שחולק ואומר שהאדם נשפט בכל שעה. ונמצא שיש מחלוקת מתי נשפט האדם – כל שנה או כל שעה. אבל עכשיו, כשראיתי את ההבדל במצב הרוח של אותו יהודי, הכל מתורץ לי ואין שום מחלוקת במשנה. והתירוץ הוא כך: אומנם בראש השנה שופטים את האדם במה יעבוד וכמה ירוויח וכד’, אבל איך הוא יקבל את זה, ואם זה יבוא לו בקלות או ביסורים – זה נקבע כל יום לפי המעשים שלו באותה שעה.
לכן, אותו זקן בשעה שהיה זכאי בבית דין של מעלה, נתנו לו משמים שמחה וברכה, והוא הרגיש שחייו טובים ומאושרים. אבל בשעה אחרת, כאשר יצא חייב בדין, פסקו לו משמים שיהיו לו יסורים, ולכן הוא הרגיש קושי ומרירות. ואף על פי שבאמת לא השתנה מה שנקבע לו בראש השנה – שפרנסתו תהיה משאיבת מים, על כל פנים, איך הוא ירגיש, ואם יקבל את פרנסתו בנחת או ביסורים – זה כן נשתנה".
מהמעשה הזה מובן עכשיו, מדוע אדם רואה שינויים בחייו מיום ליום ומשעה לשעה, הן במצב הרוח והן ביחסיו עם בני ביתו. לדוגמא: שעה אחת הוא מרגיש הצלחה וחיות, והכל מסתדר לו מצוין, ולפתע נופלת עליו חולשה ועצבות והכל משתבש לו. או ששעה אחת הוא שרוי עם אשתו בשלום ורעות, ולפתע מתעוררת מחלוקת ביניהם על שום דבר או שטות קטנה. ההסבר היחידי לשינויים הפתאומיים האלה הוא, שבאותה שעה דנו אותו ליסורים, וזה התבטא מיד בהרגשה שלו וביחסים שלו עם בני ביתו.
כל דבר שמצער את האדם, אפילו קל שבקלים, כגון שמגרד לו בראש וכד’, נחשב ליסורים, והחליטו עליהם בבית דין של מעלה.
וכן כתוב בגמרא (חולין ז):
"אמר ר’ חנינא: אין אדם נוקף (פוצע) אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר (תהילים לז): "מהשם מצעדי גבר כוננו", וכן (משלי כ’): "ואדם מה יבין דרכו".
ועוד מובא בגמרא (ערכין טז):
"עד היכן תכלית היסורין? (מה הדבר הקטן ביותר שכבר נחשב ליסורים) אמר רבי אלעזר: כל שארגו לו בגד ללבוש ואין מתקבל עליו. רבי שמואל בר נחמני אמר: יותר מזה אמרו, שאפילו נתכוונו למזוג בחמין ומזגו לו בצונן, או בצונן ומזגו לו בחמין, זה כבר נקרא יסורים. מר בנו של רבינא אמר: אפילו נהפך לו חלוקו. בברייתא שנו: אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלוש פרוטות, ועלו בידו שתיים, גם זה נקרא יסורים…".
לכן צריך האדם להחדיר לליבו את האמונה שכל שמחה ונחת שיש לו, וכן כל צער או קושי שיש לו – אינו מקרה או טעות, אלא הכל מכוון מלמעלה על פי דין ומשפט, לפי מעשיו.
עתה, שלמדנו שכל היסורים שיש לאדם באים מלמעלה, צריכים אנו ללמוד כיצד יש להסתכל עליהם על מנת לקבלם באמונה.
כאשר באים לאדם יסורים, חס ושלום, והוא תולה בטבע או במקרה, ומאשים את עצמו או את הסובבים אותו, זאת בודאי טעות גדולה המולידה רק תסכול ומרירות ומעוררת עליו כעס מלמעלה. למה הדבר דומה? לבן שקיבל עונש מאביו, ובמקום להיכנע ולתקן את מעשיו הוא הולך ומאשים את אחיו או שכניו ורב איתם, והתוצאה היא שאביו כועס עליו עוד יותר, ואומר לו: "לא זו בלבד שלא נכנעת בפני לתקן את מעשיך, אלא אתה עוד מאשים את כולם ורב איתם?"
אומנם גם בקרב אלה המאמינים שהכל בהשגחה פרטית מהקדוש ברוך הוא, בכל זאת רבים נכשלים בנסיונות הבאים עליהם, ואינם זוכים להתקרב לקדוש ברוך הוא על ידם, אלא אף מתרחקים. וזה בגלל שאינם מקבלים את השגחת השם עליהם כצודקת וישרה. היינו, שמרגישים שהשם מעוות את המשפט, חס ושלום, ונוהג עמם שלא בצדק. וזה נקרא שיש לאדם ‘קלקול המשפט’.
וכן כותב רבי נתן זי"ע בספרו ‘ליקוטי הלכות’ (הלכות נזיקין ה):
"…ועיקר הקלקול על ידי חכמות רעות של העולם שהם בחינת פגם המשפט. דהיינו, מה שנדמה לכל אחד כאילו השם יתברך אינו מתנהג עמו במשפט הישר והצדק, וכאילו אי אפשר לו לעמוד בנסיון כפי מה שהשם יתברך מתנהג עמו. כי רוב העולם צועקים שאינם יכולים לעבוד את השם יתברך מחמת חסרון הפרנסה. נמצא לפי דעתם, חס ושלום, שהשם יתברך מעוות המשפט נגדם, שרוצה שיעשו מה שאין בכוחם, לעסוק בתורה ועבודה בחסרון פרנסה כזאת. אבל האמת בודאי אינו כן, כי צריך כל אחד להאמין כי צדיק השם וישר משפטו. ובודאי אינו בא בטרוניא עם בריותיו ואינו מבקש מהאדם שיעשה מה שאין ביכולתו. ובודאי הוא יתברך יודע שזה עיקר הנסיון של זה האדם, שיחטוף עיתים לתורה ועבודה מתוך דחקות הזה, כמו שאמרו רז"ל: "כל המקיים את התורה מעוני – סופו לקיימה מעושר", וכן בכל מה שעובר על האדם צריכים להאמין שהשם יתברך בודאי ישר משפטיו ואינו מנסה שום אדם במה שאינו יכול לעמוד בו, אף על פי שלפי שכלו קשה לו לעמוד בעניינים אלו שעוברים עליו, אף על פי כן צריך להשליך שכלו וחכמתו ולהאמין כי ישרים דרכי השם ומשפטי,ו ובודאי הוא צריך לעבור בזה העולם בעניינים אלו שהשם יתברך מתנהג עמו בעשירות או בעניות או בהתגברות התאוות והרעיונים וכו’ וכו’…".
מובן מדבריו שרבים טועים בכך שאינם מאמינים שהשם צדיק וישר וכל משפטיו בצדק וברחמים, ולכן הם רחוקים מעבודתו ואמונתו. וכאשר השם יתברך רוצה לקרבם אליו, ומוכיח אותם על ידי יסורים, כמו שכתוב (משלי ג):"כי את אשר יאהב השם יוכיח…", אזי הם פוגמים באמונה ובמשפט, ובמקום להתעורר מהיסורים לעשות תשובה ולהתקרב אל השם, הם נחלשים ביראתם ובאמונתם, מחמת שחושבים שלא רוצים בהם ובעבודתם, ואף כועסים על ההשגחה שיש עליהם, כמו שידועים מעשים בעולם של אנשים שעברו צער או יסורים ומטיחים דברים כלפי מעלה, כאילו השם הרע להם חס ושלום.
לכן הכלל הוא, שכמו שצריך האדם להאמין שכל דבר שקורה לו הוא על פי דין ומשפט של מעלה, כן עליו להאמין באמונה שלימה שהשם צדיק וישר ואין עוול יוצא ממנו, חס ושלום, וכל הנסיונות והיסורים והדינים והמשפטים – כולם הם רחמים גדולים מאוד, וכל תכליתם לקרב ולא לרחק.
הדרך ארוכה
עתה, שלמדנו את היסוד שכל מה שקורה עם האדם הוא על פי דין ומשפט, והכל לטובתו הנצחית, עדיין נשאלת השאלה: מה יעשה האדם בדרך הארוכה עד שיזכה לתשובה שלימה, כאשר עדיין הוא נכשל בחטאים ועוונות? איך ינצל מהמשפט היומיומי ומן היסורים העלולים לבוא עליו עקב כך?
כתוב בגמרא (ע"ז ג): "אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו", פירוש הדברים הוא, שאין הקדוש ברוך הוא דורש מהאדם דברים שהם מעבר ליכולתו וכוחותיו לעשותם.
כל אחד יודע שהדרך, עד שנעשים צדיקים גמורים בלי לחטוא כלל, היא ארוכה מאוד, ממש כאורך ימי שנותיו של האדם. וכבר אמר החכם: "הדרך מהמח אל הלב לוקחת כשבעים שנה", שפירושו, שעד שאדם זוכה לשעבד את ליבו לדעת התורה, צריך הרבה עמל ויגיעה לאורך זמן. ואם כן תוך כדי הזמן הזה, האדם יעבור על מצוות התורה הרבה פעמים, פה ייכשל בעבירה ושם ייכשל בכעס או שתתגבר עליו תאוה מסוימת וכד’. ומאחר והוא נשפט כל שעה, ודנים אותו על כל פגם ועבירה – בודאי יעברו עליו יסורים עקב כך. אם כן, מאחר וסוף כל סוף האדם בודאי רוצה לחזור בתשובה ולעשות רצון השם בשלימות, ובהכרח שהדרך היא ארוכה, מה יעשה האדם עד שיחזור בתשובה שלימה, האם נידון הוא לחיות ביסורים?
הקדוש ברוך הוא ברחמיו נתן לאדם עצה לזה. והיא, שהאדם ישפוט את עצמו בכל יום, ואזי אין שופטים אותו בבית דין של מעלה. וכן כתוב במדרש רבה (משפטים ה’), שכאשר יש דין למטה אין דין למעלה. וכתוב בזוהר הקדוש, שכאשר האדם שופט את עצמו בעצמו, היינו שעושה בכל יום חשבון נפש, ומתוודה על חטאיו ומבקש מהבורא שיסלח לו עליהם, ומקבל על עצמו שלא לשוב עליהם, אזי אין שופטים אותו בבתי הדינים המיועדים לכך, אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו שופט אותו בלא הבית דין שלו. וכאשר הקדוש ברוך הוא שופט את האדם הוא תמיד יוצא זכאי! כי כאשר שופטים את האדם בבית דין, אזי המשפט הוא יבש על פי חוקי התורה ומי יכול לצאת זכאי בדין כזה? אבל כאשר הקדוש ברוך הוא שופט את האדם, הוא שופט אותו ברחמים ולפנים משורת הדין והוא מוציא אותו זכאי בדין. ויתירה מזאת, שנותן לו שכר על תשובתו!
לכן אם אדם רוצה להינצל מיסורים, עליו ללמוד לשפוט את עצמו. דהיינו להקדיש זמן מסוים בכל יום לערוך חשבון נפש על כל מחשבה, דיבור ומעשה – אם נהג כראוי אם לאו. ועל כל מה שמצא שלא נהג כראוי יעשה תשובה. אז חל עליו הכלל: שכאשר יש דין למטה – אין דין למעלה.
כשאדם נוהג בהנהגה הקדושה הזאת, לא רק שהוא יוצא זכאי בכל יום ושעה, אלא גם בראש השנה הוא ייצא זכאי בדין מאחר וכל יום עשה תשובה על עוונותיו. וכן מובטח לו שאחרי 120 שנה ייצא מהעולם הזה זכאי ולא יראה פני גיהנום! כמובא בילקוט שמעוני קהלת:
"בכל עת יהיו בגדיך לבנים, רבי אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך. שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע באיזה יום ימות? אמר להם: וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה".
בוא וראה כמה הקדוש ברוך הוא רחמן! כמה רחמים וחסד יש בכך שהוא נותן לאדם אפשרות לשפוט את עצמו, ועל ידי זה להינצל מן העונש, ובנוסף לכך – לקבל שכר על תשובתו!
ונצייר זאת על פי דרכינו בדרך משל:
אדם נוסע בכביש ועובר עבירת תנועה. למגינת ליבו הוא שומע את ה’סירנה’ המוכרת ואת קולו של השוטר ברמקול המורה לו לעצור בצד. הוא עוצר את רכבו בשולי הכביש, יוצא ומתחיל להתוודות ולבקש סליחה על חטאו.
השוטר ששומע אותו מתוודה ומבקש סליחה, אומר לו בפנים מאירות: חשבתי לתת לך קנס כספי גבוה, אבל עתה שאני רואה שחזרת בתשובה, לא זו בלבד שאיני מעניש אותך, אלא אני נותן לך פרס מטעם המשטרה על אזרחות טובה!
דוגמא נוספת:
אדם מגיע לבית המשפט כשתביעה כבדה תלויה נגדו. השופט שואל אותו: אתה מודה באשמה? והוא עונה: כן אדוני השופט. מודה אני שעברתי על חוקי המדינה, ואני מתחרט על כך באמת ובתמים ומבקש סליחה, ואני מקבל על עצמי ומבטיח לא לעשות שוב מעשים שכאלה.
אומר לו השופט: אם כן, מאחר ואתה באמת מתחרט ומקבל על עצמך לא לחזור על כך, מגיע לך פרס. ומורה לפקיד היושב שם: תשחררו את האדם היקר הזה, ותיתנו לו חודש נופש בבית מלון עם רכב ונהג צמודים על חשבון המדינה. ראוי אזרח הגון זה לעידוד והוקרה מצדינו!
הקדוש ברוך הוא ברחמיו נותן לאדם אפשרות לשפוט את עצמו ועל ידי זה להינצל מדין של מעלה ועוד לקבל פרס! כל מה שהאדם צריך לעשות הוא, רק לומר כמה מילים של וידוי וחרטה! מיהו פתי להתעצל בכך ולהישאר עם התביעות הרבות שיש נגדו?
כמו שהסברנו בדרך משל על אדם העובר על חוקי המדינה – היש בנמצא איזה בית דין בעולם הזה שינהג עמו בהנהגה של רחמים שכזו? הלא אם היו אומרים לו שיש לו אפשרות לשפוט את עצמו ועל ידי זה לצאת זכאי, האם לא היה כל אחד קופץ על ההזדמנות הזאת, בכדי להינצל מהדין? האם היינו מוצאים אדם אחד שלא היה מנצל את פתח המילוט הזה?
כעין זה כתב ב"שערי תשובה" לרבנו יונה זצ"ל: משל לכת של ליסטים שחבשן המלך בבית האסורים, וחתרו מחתרת, פרצו ויעבורו, (פירוש: ברחו) ונשאר אחד מהם שלא ברח. בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה, והאיש ההוא עודנו עצור. ויך אותו במטהו, ואמר לו: קשה יום! הלוא המחתרת חתורה לפניך, ואיך לא מיהרת הימלט על נפשך?
וזהו משל לעניין התשובה, שהתשובה היא פתח מילוט מהכלא והדין, ומי פתי שלא לנצל את פתח המילוט הזה? לכן צריך כל אדם להתרגל לעשות תשובה בכל יום, ובכך יהיו כל ימיו בתשובה.
כל אחד שופט את עצמו
בכל אדם טבוע המצפון לשפוט את עצמו, ולכן כל אדם אכן שופט את עצמו כל הזמן, אלא שאין המשפט שלו נכון ומתוקן – כי הוא שופט את עצמו ב’קלקול המשפט’. כאשר אדם נכשל בעבירה או בכל כישלון אחר, באופן טבעי הוא שופט את עצמו ואת מה שקרה לו על פי מושגים מעוותים, שעל פי רוב מובילים אותו למסקנה שהוא לא בסדר והוא לא יוצלח ואין לו תקנה וכד’, ושראוי לו להיות שבור ומדוכא מחמת שנכשל במה שנכשל. כל זה נקרא ‘קלקול המשפט’.
כמובן שזו טעות המביאה את האדם ליפול בדעתו ולהתרחק מהבורא על ידי זה, ויוכל להגיע לכפירה, חס ושלום. חשוב מאוד לזכור: היצר הרע אינו מעוניין כל כך בעבירה עצמה, כמו שהוא רוצה את העצבות הבאה בעקבותיה!
כאשר אדם עובר עבירה, חס ושלום, עצם הפגם או העבירה שנכשל בה, אינם מרחיקים אותו כל כך מהשם יתברך כמו העצבות והיאוש הבאים לו עקב ‘קלקול המשפט’, שבו הוא שפט את עצמו כשנכשל. כי אם היה שופט את עצמו ב’תיקון המשפט’, היה מתקרב אל השם גם אחרי הנפילה והכישלון שלו. כי אחרי שנכשל כבר, הבחירה שלו היא להתחיל להתקרב להשם מהמקום הזה שהוא נמצא בו עתה, ואין טעם בעצבות ובצער על כך שטעה, רק צריך הוא להחזיק בשמחה ולעשות תשובה על חטאו.
השם יתברך נתן תורה המלמדת את האדם אורחות חיים. לא יתכן שהתורה תלמד את האדם איך לנהוג לכתחילה, בלא שתלמד אותו איך לנהוג אם וכאשר לא הצליח לעמוד בחוקיה. לכן, אותה תורה המצווה להימנע מעשית עבירה, היא גם המצווה שאחרי שאדם עשה עבירה, חס ושלום, הוא יעשה על כך תשובה, אבל אינה מצווה עליו לשקוע במרה שחורה ורדיפה עצמית.
כיצד עושים תשובה?
כך היא לשון הרמב"ם (הלכות תשובה פרק א’): "כל מצוות שבתורה, בין עשה ובין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות לפני הא-ל ברוך הוא, שנאמר: איש או אשה כי יעשו וגו’ והתוודו את חטאתם אשר עשו – זה וידוי דברים. וידוי זה הוא מצות עשה. כיצד מתוודין? אומר: אנא השם חטאתי, עוויתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה. וזהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתוודות ומאריך בעניין זה הרי זה משובח". עד כאן לשון הרמב"ם, וממנה מובן שישנו חלק הוידוי, שצריך לפרט את חטאו בפירוש "כך וכך עשיתי". חלק החרטה, שצריך להביע חרטה על חטאו, וטוב גם שיבקש סליחה. חלק הקבלה להבא, שיקבל על עצמו שלא לשוב על חטאו.
אדם שעושה כדברי הרמב"ם ומתוודה בכל פעם שחוטא, מקיים בזה מצות עשה שעליה הוא יקבל שכר בעולם הבא, והעיקר – בעולם הזה נמחלים לו כל חטאיו ואין עליו שום דין. כמובן שכל בר דעת מבין שחייב האדם לקבוע לעצמו בכל יום זמן לחשבון נפש, שבו הוא עובר במחשבתו על כל סדר היום שלו ובמקום שרואה שחטא, מיד מתוודה על כך ועושה תשובה. בלי שיהיה לאדם זמן קבוע לתשובה יכולים לעבור עליו ימים ושנים שבהם הוא אינו עושה תשובה על חטאיו, ולמה יתפלא אחר כך כאשר באים עליו יסורים?
אף על פי שהאדם צריך לשוב בתשובה בכל יום, יותר ויותר הוא צריך לעסוק בזה לקראת ראש השנה, כי ראש השנה הוא יום הדין שבו דנים כל בריה ובריה על המשך חייה בעולם הזה – מי לחיים ומי למוות, מי לפרנסה טובה ומי לדוחק הפרנסה, מי לזיווגים ומי לחיים עריריים וכד’. וככל שיעסוק האדם בימים אלו יותר ויותר בווידוי דברים ותשובה על מעשיו, כך יהיה דינו קל יותר בראש השנה הבא עלינו לטובה.
כמובן שמי שעשה במשך השנה תשובה בכל יום, יצטרך לעשות תשובה רק על היום האחרון של השנה והוא יכנס לשנה החדשה נקי מכל חטא ועוון, על כן כדאי מאוד שלא להתמהמה ומוטב מאוחר מאשר לאו כלום…ויקבע לעצמו בכל יום זמן לפשפש במעשיו ולהתוודות על חטאיו, ובזה יבטיח לעצמו שנה טובה ומתוקה, ולא יסמוך על הסליחות שאומר, כי אף על פי שהסליחות הם פיוטים מעוררים ומרגשים שבודאי פועלים את פעולתם בשמים להמתיק את גזר דינו של האדם, אבל אינם בשום אופן תחליף לתשובה אמיתית היכולה לבוא אך ורק מתוך יישוב הדעת וחשבון נפש אמיתי שאליהם אי אפשר להגיע מבלי לעשות לפחות שעה של התבודדות בכל יום, וכל המוסיף מוסיפים לו…
יהי רצון שנזכה כולנו לחתימה טובה ולשנה מתוקה שכולה התקרבות לאבינו שבשמים ונזכה לקבל את השנה החדשה ביחד עם משיח צדקינו אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור