לנסות לגעת בנצח

הוא חשב לעצמו, שלו היה פוגש את אותו סב גדול,

 

 

לואיס רובלינג עקב מחלון המטוס אחר החומה העתיקה, המשרטטת קו עקלתון על רכס ההרים מצפון-מזרח לפקינג, בירת סין. חומת סין האגדית הייתה אחת מהיעדים שהציב לעצמו בהגיעו לכאן מאמריקה במסגרת חילופי סטודנטים.

עכשיו, ממעוף הציפור לא פסקה התפעלותו ממראה מפעל הבנייה היומרני ביותר של כל הזמנים. מקצה האופק נמתחת החומה האדירה כשאלפי מגדלי השמירה מפוזרים לאורכה והיא משתרעת על כ- 3,000 ק"מ, מהים בשהאיגואן ועד מחוז גנסו במדבר, תוך שהיא חוצה רכסי הרים צחיחים, עמקים ושטחי מדבר.

המראות המרהיבים סחטו קריאות התפעלות מלואיס ושאר נוסעי המטוס הקטן, רובם ככולם סטודנטים לארכיאולוגיה, שהגיעו לכאן מכל רחבי העולם והצטרפו לסיור האווירי מעל נתיב החומה.

המדריך שלהם שנג ציו, סטודנט מקומי שליווה את הסיור בהסבריו המאלפים, התקשה לכבוש את רגש הגאווה האופייני כל כך לעם הסיני על הפרויקט הארכיטקטוני הזה, ולואיס הרגיש שהקרדיט אכן מגיע להם. אי אפשר שלא להתפעל מתעוזתם של קיסרי שושלת מינג, שגייסו מאות אלפי פועלים אשר בנו את החומה הענקית במשך מאות בשנים, מתוך מגמה לבלום את פלישת המונגולים מצפון.

ההתפעלות הגדולה דעכה מעט בימים הבאים בעקבות הגעתו ביחד עם קבוצת הסטודנטים האורחים לג’ויון גואן צפונית מערבית לפקינג, שם הצטרפו לעשרות רבות של עמיתיהם הסטודנטים הסינים שעסקו בשיקום קטע מן החומה.

האורחים השתלבו בעבודות השחזור והשיקום שהתנהלו בשיטות מיושנות תוך עבודת כפיים מפרכת בכלים ידניים בלבד. וכך, לואיס רובלינג ילד השמנת מקרון הייטס, ניו יורק, מוצא את עצמו סוחב מריצה עמוסת עפר במפלס העליון של החומה שקרסה, ושופך את תכולתה כדי להשלים את החלל החסר בין שני קירות החומה שהיו בגובה כעשר מטר. המשימה הייתה נראית לו אין סופית.

מהר מאוד התמלאו ידיו של לואיס ביבלות, והוא ייחל להפסקה הגואלת. מסביבו רחשה פעילות אינטנסיבית של הסטודנטים, הסינים והזרים, העובדים בהתנדבות מתוך עניין מדעי גרידא. עכשיו, מזווית ראייה של פועל ראה את החומה האגדית באור אחר. הברק שלה קצת דהה בתוך הבוץ שלכלך את ידיו ובגדיו.

מחשבותיו נשאו אותו אלפיים שנה אחורה. בעיני רוחו הוא רואה את אלפי עובדי הכפייה, שגויסו בעל כורחם, נותקו ממשפחותיהם ונידונו פה לעבודת פרך, ללא קצבה ותכלית, עד שתיפח נשמתם. הוא התבונן בקירות הגבוהים בצידי החומה שהיו עשויים מאלפי אבנים קטנות. אחד מעמיתיו חישב ומצא שנדרשו 300 מיליון מטרים רבועים של אבנים כאלו לבניית כלל החומה! אולם, מי מנה את אלפי הפועלים, שקיפחו את חייהם כדי לחצוב, לסתת ולבנות את המסה האדירה הזו? את הסוד הזה לקחו איתם קיסרי מינג אלי קברם המפואר.

בימים הקרובים הצליחו לואיס וחבריו לקבוצה, לשלב במהלך עבודות השחזור גם סיורים מודרכים בהמשך החומה. בקטע שנשמר להפליא, גילו במגדלי השמירה אבנים שעליהם נחרטו שמות המהנדסים ופקחי העבודה שליוו את הפרויקט. הייתה זו מגמתם של הקיסרים הסינים, להאדיר את שמותיהם של הבכירים, מתוך התעלמות מאלפי הפועלים האלמונים ששילמו בחייהם את מחיר התהילה של אחרים.

ולואיס שאל את עצמו האם המחיר אכן היה כדאי?!

מתוך כל מה שלמד במהלך שהותו בשחזור של ג’ויון גואן נוכח כי עם כל היות החומה מבצע ראוותני ששילב במרחקים קצובים 25,000 מגדלי שמירה, ובראשי החומה נעו גייסות של צבא, מעולם לא הצליחה להוות גורם לבלימת הפלישות של אויביה מצפון…

מיותר לציין שבעידן המודרני של טילים מונחים וארוכי טווח איבדה החומה כל משמעות הגנתית, ותפקידה אינו חורג מאטרקציה תיירותית ותו לא.

אומנם, בכל פעם שעמד לואיס על אחד ממגדלי השמירה וצפה בקו הפתלתול של החומה ההולך ומתרחק עד שנבלע בקו האופק, לא יכול היה שלא להתפעם מהמעוף והתעוזה של בוניה, בהותירם רושם בל ימחה במחוזות הצחיחים של הטבע. אבל, לא יכול היה להשתחרר מהמחשבה הפילוסופית שטרדה אותו כל אותם ימים – מה מניע בעצם את יצורי האנוש למפעלי ענק שכאלה גם במחיר כבד כל כך של חיי אדם?

את התשובה לשאלה הזו הוא לא מצא במהלך סיור הלימודים שלו בסין, ובשובו לאמריקה חזר לשגרת האוניברסיטה, ושוב לא טרדה אותו המחשבה על כך, עד שהגיע למשרד האדריכלים של דודו סטף.

סטף רובלינג, אחי אביו היה אדריכל מצליח שמשרדו המשגשג שכן כבוד בבניין משרדים רב קומות בברוקלין. לואיס סר אליו לביקור לאחר ששב מסין, וביקש לחלוק עימו את חוויותיו ממסע הלימודים. סטף קיבל את אחיינו בלבביות, ויחד עיינו בתמונות שצילם לואיס בסין.

סטף, למרות היותו איש העולם הגדול, לא ביקר מעולם בסין, ובהיותו אדריכל גילה עניין רב בתמונות שהוצגו לפניו, ולואיס נהנה מאוד להרשימו בידע שרכש במסע. כשהגיעו לצילומים של החומה העתיקה, נזכר לואיס בשאלה שטרדה אותו במהלך המסע בסין, והחליט להציג אותה בפני דודו שהיה מוחזק בעיניו כאיש חכם.

"תמהני, מה דוחף יצורי אנוש ליזום ולבצע פרויקטים ענקיים כדוגמת החומה העתיקה הזו, כאשר הדבר כרוך בסבל נורא של הפועלים ובאובדן חייהם בהיקף מבהיל כל כך? אני בעצמי הכרתי את הצד האפל הזה במהלך עבודות השחזור בג’ויון גואן שבהם נטלתי חלק כסטודנט", הציג בפניו את שאלתו.

סטף חייך כממתיק סוד, ורמז לו לגשת לחלון הענק שמאחורי שולחנו.

ממרומי הקומה ה- 43 של גורד השחקים נשקפה לנגד עיניהם העיר ניו יורק ורובעיה הצפופים.

סטף הצביע על גשר ברוקלין החוצה את האיסט ריוור ומחבר את ברוקלין ומנהטן במפתח אחד של כמחצית הקילומטר.

"התשובה לשאלתך, אולי נמצאת שם", הכריז בדרמטיות האופיינית לו כל כך. לואיס הביט בגאווה בפלא ההנדסי שהרבה אגדות נרקמו סביב בנייתו. את חלקם ידע ממקור ראשון כצאצא של מתכנני ובוני הגשר – ג’ון רובלינג ובנו וושינגטון, אולם עדיין לא ירד לסוף דעתו של דודו.

סטף התרווח בכורסת המנהלים הענקית שלו, והחל לבאר את דבריו: "אומנם, ביחס לחומת סין הגדולה שנבנתה לאורך מאות בשנים על ידי מאות אלפי ידיים עובדות, גשר ברוקלין הוא פרויקט זעיר, שהסתיים בסך הכל בתוך 14 שנים בצוות של כחמש מאות פועלים, אבל אותה השאלה אפשר להציג גם כאן, אם כי הממדים קטנים יותר".

עכשיו שלף סטף מאחת המגירות תיק, פרש את תכולתו על השולחן והכריז בגאווה: "פה מקופלת כל ההיסטוריה של בני משפחת רובלינג המפורסמת שאנו נימנים על צאצאיה, כאשר גולת הכותרת של פעלם היא הקמת גשר התליה הארוך ביותר בעולם – גשר ברוקלין, שנחשב בזמנו כפלא השמיני של תבל, אבל מיד נדבר גם על המחיר".

סטף הציג לראווה איור המתאר את דיוקנו של ג’ון רובלינג האב, מייסד המשפחה. לואיס הכיר את התמונה שהייתה מתנוססת תדיר בחדר העבודה של אביו.

"ג’ון רובלינג, מהגר מגרמניה, היה גדול בוני הגשרים בעולם במאה הקודמת, גאון וממציא, שפיתח שיטות עבודה יצירתיות אשר סללו את הדרך לבאים אחריו. יחד עם זאת, הוא היה הראשון ששילם את מחיר התהילה בפרויקט הענקי הזה. עוד בטרם החלו העבודות, במהלך סיור באתר הבנייה, נמעכה רגלו, והיה צורך לקטוע אותה. הפצע הזדהם והוא נפטר, כשהוא במרום תהילתו, ממחלת הטטנוס".

סטף עצר לאתנחתא קלה, ומיד שלף תמונה נוספת מאותם הימים. הייתה זו דמות דיוקנו של הבן,קולונל וושינגטון רובלינג, היושב ומשקיף מחלון ביתו שבברוקלין הייטס אל הגשר ההולך ונבנה.

"האסון שפקד את אביו לא הרתיע את וושינגטון רובלינג מלדבוק במטרה, והוא מונה כמהנדס ראשי של חברת הגשר של ניו יורק. הוא המשיך בדבקות בהשלמת המשימה של אביו, אולם מחיר התהילה נגבה גם ממנו: שלוש שנים לאחר תחילת העבודה נפגע קשה ממחלת האמודאים, כאשר עלה במהירות רבה מידי מקייסון השקוע במימי הנהר בעומק 24 מטר".

סטף הניח את התמונה, והציג ללואיס מכתב שכתב וושינגטון רובלינג בימי חוליו ובו הוא מתאר את מצבו הקשה: ‘הנה אני, מהנדס צעיר בן 33, מוצא את עצמי נכה ומשותק וסובל מכאבים עזים מחמת מחלת האמודאים, וכאן ליד חלון חדרי באמצעות משקפת, אני מנסה לפקח על העבודות המתבצעות בפרויקט ההנדסי הגדול ביותר מסוגו, במאה הנוכחית’.

לואיס היה נפעם מהנחישות שגילו הרובלינגים, מה גם שסטף סיפר לו כי לאחר פציעתו של וושינגטון החלה אשתו אמילי להשתלם בהנדסה ושימשה כנציגתו באתר עבודות הבנייה. באמצעותה פיקח על המשך העבודה.

"גשר ברוקלין נחנך באמצע שנת 1883, כשהוא רושם פרק של תהילה למשפחת רובלינג, אולם", הדגיש סטף, "כל זה במחיר הכבד של האסון שפקד אותם ובחייהם של 27 פועלים שנהרגו במהלך הבנייה. כך אתה מגלה, לואיס יקירי, שבני האדם לא רק מוכנים לקפח את חיי האחרים למען התהילה, אלא גם את חיי עצמם".

"ובכל זאת, מה באמת מניע אותם להיסחף כל כך?" – התריס לואיס כנגד דודו.

סטף לא הגיב. הוא השקיף מחלונו על מראה הגשר על רקע העיר הענקית כשהוא שקוע בהרהורים.

לבסוף פתח ואמר:

 

"אבי, היה איש חכם, והוא הכיר את הרובלינגים הראשונים מקרוב. תמיד טען בעקשנות, שזוהי אחת הדרכים של האדם להתמודד עם החידלון של המוות, אשר מגמד את כל מעשיו על פני כדור הארץ. האדם רוצה לגעת בנצח ולא לחשוב שחייו יסתיימו בלא שהותיר שום רושם בעולם, ועל כך הוא מוכן להקריב את חיי זולתו, כמו בחומת סין העתיקה, ובהרבה מקרים גם את הערך העליון עבורו – את חייו שלו.

"גשר ברוקלין אינו הדוגמא היחידה של פרויקט ראוותני, שגבה מחיר כבד גם מבוניו. קח לדוגמא את מתכננו של גשר שער הזהב בסאן פרנסיסקו – המהנדס היהודי ג’וזף שטראוס, אשר מת מהתקף לב עם השלמת המשימה של בנייתו, כשהוא איננו זוכה להנות מפירות יצירתו.

"והנה עוד דוגמא – הקריירה המזהירה של פזלור חאן – מהנדס גורדי שחקים, שבנה את מגדל סירס בשיקגו, הבניין הגבוה בעולם, נקטעה באיבה כשהוא בקושי משלים את שנתו ה-50.

"וכן, לואי פבר שחפר את מעבר סנט גוטהרד בשוויץ – שילם בחיי 310 פועלים שנהרגו במהלך הכרייה. הוא עצמו מת מהתקף לב שלוש שנים בטרם השלים את עבודתו. וישנם עוד כהנה וכהנה דוגמאות למכביר".

סטף שתק והציץ באחיינו כשהוא בוחן עד כמה הרשימו אותו הנתונים.

"לפעמים, גם אם מצליח המתכנן לסיים את עבודתו, קם מישהו והורס לו את הכל בהרף עין – ראה ערך מגדלי התאומים שקרסו", אמר לואיס בעגמימות.

"בהחלט!" הסכים איתו דודו, "אבל, למרות יכולתי להבין בהיגיון שאנשים אלו שילמו את מחיר השאיפה לגעת בנצח, בכל זאת בעבודותיי כאדריכל, נראה שאני מנסה להותיר חותם גדול ככל שאפשר בעולם, וזה בהחלט מאשר את התיאוריה של אבי".

ימים אחדים לאחר הפגישה במשרדו של סטף, נסע לואיס רובלינג על אופניו במדרכה המוגבהת בגשר ברוקלין המיועדת להולכי רגל. הוא נשא את עיניו אל המגדלים הגותיים, המחזיקים את הכבלים התלויים ונישאים לגובה 84 מטר, והתקשה לעצור את התפעלותו מגובהם ועוצמתם. כשהתבונן בנוף המרהיב שנשקף מסיפון הגשר, נזכר בדמותו של מייסד משפחתו – ג’ון רובלינג, בונה הגשרים, שקיפח את חייו כאן על מזבח הגשר האגדי. הוא חשב לעצמו, שלו היה פוגש את אותו סב גדול, היה אומר לו, שחייבת להיות דרך אחרת להתחבר אל הנצח, ולא רק בדרך התובענית הזו…

 

 

(מתוך "עת לחשוב" – כתב עת לחשיבה יהודית)