יש לך אתגר גדול בחיים

 

 

 

הסיפור הבא, מלמד אותנו שיעור גדול באמונה ובשלום בית.

 

בחור שאני מכיר, התקרב לאמונה דרך קלטות ששמע, ומההתחלה היה ברור שההתקדמות שלו איטית מאוד, הוא היה בא לשיעורים הרבה זמן בלי שיתחיל אפילו לשמור שבת, אבל לדבר אחד הוא התחבר מאוד – לאמונה בה’, ועיקר הקשר שלו ליהדות היה ההתבודדות.

 

ובזה הוא היה חזק מאוד. הוא היה מסוגל לעשות בקלות כמה שעות של התבודדות, והיה ממש בעל תפילה. הוא השיג דברים על ידי תפליה, והאמין מאוד בכח התפילה ובשיחה האישית עם בורא עולם, אף שההתקדמות שלו בשאר המצוות היתה אפסית כמעט…

 

לאותו בחור היתה חברה שלא גילתה שום עניין ביהדות. יום אחד, הבחור הגיע לשיעור, ואחרי השיעור ניגש אלי והודיע לי שהוא מתכוון להתחתן עם החברה שלו.

 

ראיתי שבסך הכל הבחור הזה הולך בכיוון של התחזקות, אפילו שהתקדמותו איטית, אבל כבר התחיל להניח תפילין וללמוד מעט, ולכן הרגשתי שטוב יותר אם יתחתן עם בחורה שגם היא הולכת בכיוון הזה, לכן יעצתי לו שלא להתחתן איתה, ואמרתי לו: למה לך להכניס את עצמך לניסיון קשה של חוסר תקשורת ומתחים?

 

אבל הבחור אמר שהוא לא רואה את עצמו מתחתן עם בחורה חרדית והבחורה הזאת נראית לו. לא התווכחתי איתו, ואכן הוא התחתן איתה…

 

 

כמובן שלא חלפו ימים רבים מהחתונה, והבחור התייצב לפני בפנים נפולות והתחיל לספר לי על קשיים גדולים בשלום בית. הוא ואשתו לא מסתדרים, כל מה שמעניין אותה זה פלאפונים, בילויים וכו’, והוא – הדברים האלו לא מעניינים אותו. יש לו תוכן אחר בחיים, תוכן של אמונה, תפילה, ופשוט קשה לו למצוא שפה משותפת אתה, היא נראית לו ריקנית, והאהבה שלו אליה כבר לא מה שהיתה…

 

"כנראה שהרב צדק", אמר, "אולי נתגרש?"

 

חייכתי אליו חיוך גדול ואמרתי לו: לא ולא חביבי. לפני שהתחתנת, ייעצתי לך לא להתחתן, אבל עכשיו שהתחתנת – זהו זה! אין דרך חזרה! זה התיקון שלך! אתה יודע להתבודד, תתחיל לעבוד…

 

ואז התחלתי להדריך אותו על מה להתפלל, ואיך לעבוד על המידות שלו, שלא להעיר שום הערה, לכבד את אשתו, לאהוב אותה ועוד נקודות של עבודה על המידות ואמונה, וכל הזמן חיזקתי אותו – זו אשתך. נקודה. אם משמים התחתנת איתה זה סימן שזו אשתך וזה התיקון שלך, ואתה צריך להשתמש בכח התפילה שלך על מנת לפתור את הבעיות בשלום בית.

 

אותו בחור, שכאמור לא היה עצלן כלל בכל מה שנוגע להתבודדות, התחיל לעבוד על עצמו בצורה מעוררת התפעלות, כל יום הוא התבודד כמה שעות, והתפלל והתחנן לדעת להבליג, לשתוק, לא להעיר, לשמח את אשתו, לכבד אותה וכיוצא בזה, ובאמת הצליח להגיע למצב של שלום בית ורגיעות יחסית.

 

 

והנה, עברו כשנה וחצי של נישואין, כשבני הזוג חיים להם בשלום ביחד. ערב אחד מגיע הבחור לשיעור כרגיל ואחרי השיעור ניגש אלי, והפעם עם בעיה חדשה…

 

וכך הוא מספר לי: כבוד הרב, ברוך ה’ יש לי שלום בית, זו כבר לא הבעיה אצלי, ובכל מה שאשתי עושה לי אני רואה רק את ה’, אני לא מחזיר לה אף פעם באותה מטבע. אדרבה, אני מטיב אתה בלי גבול, ברור לי שכל הייסורים ממנה זה מה שמגיע לי…כמה שהיא מתלוננת ואף פעם לא מרוצה – אני מקבל את זה באהבה…

 

הבעיה היחידה שיש לי היא, שיש לי רצון גדול מאוד לחיות חיי תורה, לגור במקום תורה, ולאשתי פשוט אין שום קשר ליהדות! כלום! אני לא אומר לה מילה על זה, אבל אני שואל אותך כבוד הרב, אולי בכל זאת אנחנו לא מתאימים וצריכים להתגרש?

 

הסתכלתי על הבחור הזה בהתפעלות, ראיתי עליו שהוא זכה למדרגה גבוהה של אמונה, לחיות כך עם אישה שרק מתלוננת ולקבל הכל באהבה – זה לא דבר קטן, גם הדבר היה בולט בכל הנהגותיו, כזו ענווה, כזו צורה מאירה – פשוט תענוג היה להסתכל עליו.

 

ואז הבנתי את השיעור הנפלא באמונה שה’ לימד אותי, שכל מה שה’ עושה – באמת לטובה הוא עושה! והמציאות שבה הבורא שם את אותו בחור היא באמת הכי טובה בשבילו, כי מכוח הצער וההתמודדות שלו בניסיון קשה כל כך היתה לו התעוררות להתפלל מעומק הלב ולהאריך בתפילה ולעבוד על עצמו בכל הכוח, והוא זכה להתקרבות נפלאה מאוד לה’.

 

אם היה מתחתן עם אישה יראת שמים – כמו שחשבתי בעצמי שטוב יותר – הוא לא היה עושה חלק קטן ממה שעשה, אולי היה עושה שעה התבודדות ביום, וגם זה בלי החום והעומק של התפילות להן הוא זכה בגלל הקושי הגדול שהיה לו עם אשתו הנוכחית.

 

ובפרט שבתחילה הוא עצמו לא היה קרוב כלל ליראת שמים, שבת, לימוד תורה וכו’, כי חוץ מההתבודדות לא היה לו שום קשר כמעט ליהדות, ולולא אותה מציאות קשה הוא היה ממשיך לזחול לאט לאט, ומי יודע אם לא היה נסוג לאחור, כמו שרואים הרבה אנשים שמתחתנים וחיי הנשואין מקררים את הלהט שלהם, אבל עתה בזכות המצוקה שהיה בה, שהיה צריך להרבות בתפילה והתבודדות כדי לעמוד בנסיונות, הוא התקרב מאוד לקיום התורה והמצוות.

 

והעיקר שזכה לתקן את המידות שלו, כי הוא היה כעסן ועכשיו הוא נעשה סבלני, ובאמונה – שזו עיקר התשובה – בזה הוא התקדם בצורה מעוררת קנאה – מקבל את כל התלונות של אשתו באמונה, מטיב אתה ללא שום ציפיה לגמול, מפנק אותה, מכבד אותה, ואם לא היה לו את האתגר הזה עם אישה כזו, הוא לא היה זוכה לכל זה.

 

רואים אנו כאן את גודל נפלאות ההשגחה של הבורא, שעל פי השכל הפשוט היה נראה שזה טעות להתחתן עם אישה זו, וזה מה שגם שחשבתי בעצמי לפני מעשה, ובאמת הזוג הזה נקלע לקשיים גדולים מאוד בשלום בית. אבל בהסתכלות של אמונה רואים שאחרי שכבר התחתן אתה וזו היתה עובדה מוגמרת – טוב מאוד! כי דווקא על ידי ההתמודדות והקושי, אותו בחור עבד על עצמו והתקרב וזכה לכאלה מידות נפלאות, שמעטים זוכים להן.

 

וכך הוא בכל עניין ועניין, שלפני מעשה בודאי אין האדם צריך להזמין לעצמו ניסיונות קשים או ייסורים חלילה, וטוב מאוד אם ישתדל להתעורר מעצמו בלי ייסורים, אבל לאחר מעשה, כשכבר באו על האדם איזה ייסורים או קשיים גדולים – זה מצוין! זה מה שידחוף אותו להתפלל ולעבוד על המידות והאמונה, והעבודה הזו תניב רווחים נפלאים שילוו אותו כל ימיו.

 

 

סופו של עניין, כששאל אותי מה לעשות – האם להתגרש? אמרתי לו: אין דבר כזה! ה’ נתן לך מתנה. יש לך עוד עבודה! עבדת יפה על עצמך, אבל עכשיו יש לך פרויקט חדש,  אתה עושה כל יום כמה שעות התבודדות, תתחיל להתבודד שעה בכל יום על אשתך! והיא תשתנה! אסור לך לחשוב על שום דבר אחר, זה התיקון שלך!

 

מיותר לומר, שברגע שהתחיל לעשות בכל יום שעה על אשתו, מיד הוא התחיל לראות בה שינויים לכיוון הרצוי. כי בודאי על ידי שעת התבודדות שלמה בכל יום – על איזו אישה שתהיה – היא חייבת להשתנות…

 

וזהו העיקר במעשה הזה, שבא לחזק אותנו באמונה, שכאשר הבורא שם את האדם במצב מסוים – זהו זה! זה התיקון שלו! ויקח את זה לעבודה ולאתגר, והוא יראה שהוא יקבל מזה דברים נפלאים, שלא היה יכול לקבל בשום אופן אחרת…

 

ה’ יתברך יזכה אותנו להתחזק מכל מה שעובר עלינו בעבודה הנפלאה של התבודדות ותפילה, ונזכה למתנות וישועות גדולות. אמן סלה.