והיו לאחד
אנחנו יכולים להסתכל מנקודת המבט השלילית ולומר – "זה פשוט סיוט, בשביל מה צריך את כל זה? למי יש זמן ליהנות בכלל?" אבל אפשר גם אחרת.
האהבה, היא אומנות
אומן הוא אדם הלומד את אומנותו, את החומר שבידיו, מתאמן שעות רבות בכל יום, מקפיד על דיוק בעשייה וממשיך בליטוש הכושר האומנותי שלו להתמחות גבוהה יותר ויותר, יוצר ומתמלא מעשייתו.
כך הוא האיש האוהב. הוא לומד את בת הזוג שלו, והאישה לומדת את בן זוגה, רגשותיו, העדפותיו, נקודות החולשה שלו, דרכי ההתמודדות שלו עם קשיים בחיים, לומדת את תכונותיו הבסיסיות כגבר ואת צרכיו, וכך גם האיש. מתוך כך לומדים היכן לטפח ולבנות את הצד השני, לדעת ולהתקרב יותר ויותר.
למידה זו הינה תמידית ומסייעים לה החיכוכים וחילוקי הדעות, כי שם בדיוק בא לידי ביטוי עולמו הפנימי העמוק של בן הזוג. זה יפה לקרוא את זה על הנייר, אך השאלה הגדולה היא – איך נתינה מתוך עושר פנימי מביאה לאהבה ועוזרת להתמודד עם המטלות המשותפות והקשיים המלווים את בני הזוג?
מאמרים נוספים בנושא:
למה התאהבנו? שאלה טובה!
כל יום מחדש!
שניים זה ביחד
ראשית, ההתמודדות טמונה בתפישה העצמית של כל אחד: מי שהערכתו העצמית נמוכה יחוש רוב הזמן מנוצל, צרכיו אינם מסופקים, הוא יחוש משועבד לקשיים ולמטלות, ותפקידיו בחיים יהוו עבורו נטל ולא אתגר. יתירה מזו, יתייחסו אליו באותה הדרך בה הוא משדר לסביבה. לדוגמא, אישה יכולה לחוש "משרתת" בבית: הכל היא צריכה לעשות, בן הזוג לא מסייע, לא יודע איך ומה, היא ממורמרת בתוך עצמה ולא עולה על דעתה שהמצב יכול להיות שונה. אך המסקנה ממש ברורה – אם אדם חש שבלעדיו שום דבר לא יזוז והוא צריך "לעשות הכל" – הוא אדם מאוד חשוב ומאד משמעותי למערכת. לכן אישה כזו צריכה להתמלא סיפוק מהתפקיד הנפלא שנפל בחלקה – להיות עיקר הבית, יוזמת ומנתבת את הנהגותיו. וכן להיפך, הבעל יכול לחוש שהוא היוזם של כל פעולה בבית – חופשים משפחתיים, מפגשים וכו'. אך אם ירגיש כחשוב מאוד למערכת – כתורם, הוא יתמלא סיפוק מהתפקיד הארגוני שנפל בחלקו. ולא רק הוא יהנה, אלא אף כולם יהנו ויתמלאו בהערכה אליו ליוזמותיו.
שנית, האחריות על סיפוק הצרכים של האדם מוטלת קודם כל עליו, ואחר כך על בן הזוג. האם אני דאגתי לעצמי כמו שאני מצפה שבן הזוג ידאג לי? לקחת אחריות על עצמי זה אומר גם להקצות זמן לארוחות מסודרות, לתחביבים, לשעות פנאי מהנות, לשינה טובה ועוד צרכים החשובים לנפש. ונפש בריאה היא נפש שתוכל להעניק לנפשות הסובבות אותה.
הרבה פעמים אנו משליכים על האחר את הביקורת שאנו צריכים להעביר לעצמנו. אולם "הפוסל במומו פוסל". לפעמים אישה "משתגעת" איך בעלה יכול להתעלם מהבית ההפוך ולשבת בכורסא בנינוחות. מה מונע ממנה לעשות את אותו הדבר? עם כל החשיבות של טיפוח הבית-ניקיון-כביסות-בישול, אהבה ושלווה חשובים יותר. ואם אישה "לא מסוגלת" לשבת כשהבית הפוך, את הפתרון היא יכולה למצוא קודם כל בתוך עצמה. כשסדרי העדיפויות שלה מעמידים את יחסיה עם בן הזוג בתחתית הרשימה – כך הם באמת יראו. ולהיפך.
חובה ראשונה של אותה אישה היא לבדוק מה גבול היכולת שלה ומה היא אינה מוכנה לעשות. את אותם הדברים שהם מעבר לכוחותיה – תעביר לאחריותו של אדם אחר – עוזרת או לבן הזוג (כמובן בנועם ובהסכמה), או שתשנה את סדרי העדיפויות, או שתחליט שזה מאד חשוב לה ותעשה זאת בשמחה.
אותו דבר לגבי בן הזוג. הוא "משתגע" כמה זמן לוקח לה להתארגן לאירוע בעוד הוא יושב וממתין לה. מה מונע ממנו להמשיך לנוח או לעסוק בענייניו ואז לקום ולהתארגן כשהיא בשלבי סיום?
במקביל לכך שכל אחד מנסה למצוא את הפתרון בעצמו, כדאי לשוחח יחד על אותה בעיה בזמן ניטרלי ולמצוא פתרון הגיוני המקובל על שניהם. כל פתרון יושג אם כל אחד ילך לקראת השני, כדי לאפשר דרך חיים משותפת ונעימה. עם זאת, אם אני לא יכול לשנות הרגל או תכונה מסוימת – אני יכול לשנות את האופן בו זה משפיע עלי – וזו דרך אחראית וחיובית המאפשרת לכל אחד לשמור על יחודו, ובכל זאת להתחבר לשני. להבדיל, אם אישה מתחתנת עם אדם שחסרה לו יד ח"ו, יהיה זה טיפשי להתעצבן שהוא עושה דברים ביד אחת. ביחד הם מכירים במגבלה ומוצאים דרכים יצירתיות כדי שהיא לא תשפיע לרעה על יחסיהם.
אולי גם זה יעניין אתכם:
זוג טוב עושה שיעורי בית
לומדים לאהוב
כאן בונים גן עדן
בלי חיצים
שלישית, אימוץ דרך חשיבה חיובית תהפוך את הקושי לאתגר מעניין. אם נמשיל את חיי הנישואין למסע בטבע – אז "הקשיים" הם אותן אבנים המפריעות לצעוד בשביל, האדמה הרטובה שגורמת להחליק, הסלע הענקי שצריך חבל כדי לרדת ממנו, הקוצים ששורטים את הרגליים. אנו יכולים להסתכל מנקודת המבט השלילית ולומר – "זה פשוט סיוט, בשביל מה צריך את כל זה? למי יש זמן ליהנות בכלל?"
אבל אפשר גם אחרת. פשוט לעצור לרגע ולהסתכל על הנופים המדהימים, להתבונן בצמחיה המרתקת ובקוצים המיוחדים, לדלג בקלילות מעל אבן או סלע ולחוש חזקים וגמישים. לעזור אחד לשני. לשיר כל הדרך ולהגיע בסוף מלוכלכים, צרודים, רעבים אך מלאי שמחה, עם תחושה שהיה קשה מצד אחד, אבל שווה כל רגע מן הצד השני. את הדרך צריך לעשות בכל מקרה, ולנו יש את הבחירה לעשות אותה בשמחה ולחוש מלאים ומסופקים. זו הגישה החיובית.
כך גם ברגע של משבר או קושי נאחז באמונה, משום שהקב"ה נותן לכל אחד את הקשיים איתם הוא יכול להתמודד, והרי ניסיון הוא מלשון להתנוסס – להתרומם ולהגיע למדרגה גבוהה יותר. ברגע של קושי, אפילו קטן ביותר, נחשוב: הרי זה רגע של מבחן, יש לי את היכולת להצליח. אני צריך רק להתאמץ. אם יש בינינו חילוקי דעות אנחנו צריכים להעמיק ולהבין זה את עמדתו של זה. זו הזדמנות ללמידה, להוציא לפועל את היכולות שלי.
לדוגמא, כשילד "מנדנד" – זו הזדמנות נהדרת להיות סבלני ולשמור על קור רוח. או כשהאישה קצת מדוכדכת ועצובה – זו ההזדמנות להביע אמפתיה בלי להציע פתרונות, ופשוט להיות שם עבורה. כשהגבר מגיע עצבני מהעבודה – זו הזדמנות פז להעניק תמיכה, מילה טובה ולהציע כוס קפה ומנוחה…
כשקשה – זו בדיוק השעה לשפר את המידות ופשוט להיות אדם טוב יותר. להאמין שהכל לטובה, שלי יש את הכוחות להתמודד עם הקשיים בדרכי, שהאחריות להסביר את הצרכים והרצונות שלי ולספקם מוטלת בראש ובראשונה עלי, כי בסך הכל אני אדם טוב, אהוב ומשמעותי.
כל אלה מעצימים את הכוח שיש לכל אחד להעניק לאחר ולבנות מערכת יחסים חיובית ומחוזקת, המתבטאת בהתנהגויות מקרבות ומחברות, למשל:
הכרת תודה – כל דבר שניתן לנו – מילה טובה, שי צנוע. נודה בפה מלא ובשמחה. לא מתוך התרפסות וביטול עצמי, אלא מתוך הערכה כנה. להתמלא בהכרת חשיבותו של בן הזוג עבורנו. כמו כן חשוב מאד להכיל את הנתינה של השני. אישה שמקבלת שי מבעלה ומודה לו בשמחה, למרות שהייתה מעדיפה מתנה אחרת, הרי שבדרך זו היא שמה דגש על תשומת הלב שהקדיש לה בעלה, ותגרום לו לרצות להמשיך להעניק לה (עם הזמן הוא גם ילמד לקלוע לטעמה). או איש המודה לאשתו על האוכל שהכינה לו ומפליג בשבחו (למרות שאולי לא ממש נהנה), בזה הוא מפגין הערכה על המאמץ שהיא עשתה עבורו (ואף היא עם הזמן תקלע לטעמו).
כבוד הדדי – נימוס ודיבור בלשון נקייה, כשם שהיינו מדברים אל אדם שאינו קרוב אלינו.
טיפוח וחיזוק – הענקת מחמאות, חיזוקים חיוביים, פינוקים קטנים, גילויי אמפתיה לרגשות האחר. כל זה משרה אווירה חיובית ומפיג תחושות שליליות של כעס, אכזבה, עצב וכו'.
ללמד זכות – שום מעשה של בני הזוג לא נובע מתוך רוע. גם אם מאוד נפגעים או כועסים, אפשר לחשוב על אותו אדם בצורה חיובית: אולי יש לו חולשה שכרגע קשה לו להתמודד עמה, אולי זה היה רגע של חוסר תשומת לב, שכחה, או כל סיבה מוצדקת אחרת? כשאנו נהיה באותו מצב הרי נצפה שינהגו כך כלפינו. דרך זו מסייעת לסלוח זה לזה ומקרבת את בני הזוג.
כנות – לומר דברים ולקבל דברים כהווייתם. לכל אחד יש את האינטרפרטציה שלו לאירועים, מצבים ואנשים, והיא משפיעה על ראייתו את העולם. מטרת החיבור באהבה הוא גילוי וידיעת האחר כמו שהוא. לכן, על בני הזוג להסביר ממש זה לזה מהן ההעדפות של כל אחד, נקודות התורפה, הקשיים וכו'.
יש מי שיחשוב, למה רק אני צריך להתאמץ וללמוד את הדברים? למה רק אני אטרח לשנות ולשפר?
אך זו בדיוק הנקודה, משום שכאן טמון היופי שבזוגיות.
זוגיות היא הרכב של שניים הכרוכים זה בזה כגלגלי שיניים, ומתוך ההשלמה ההדדית וההגבה זה לתנועתו של זה נצליח להניע את המערכת הזוגית והמשפחה כולה.
לשם כך דרושה סבלנות והתמדה. אפשר בכל פעם לאמץ עיקרון אחד למשך מספר ימים עד שהוא מוטמע כהרגל, כמו תרופה שנוטלים למרות אי הנעימות עד שחל שיפור. אחרי המאמץ, כשחיים את האמונה הנכונה ומטפחים את הזוגיות האהבה מתעצמת, הרוגע והשלווה ממלאים את הבית, הזוג מהווה מודל לחיקוי בדרך ארץ ושלום עבור ילדיו, והבית מהווה סלע איתן ומקום חם ומגן להיות בו.
כ"ט אדר התשע"ג
3/11/2013
הבית מהווה סלע איתן ומקום חם ומגן להיות בו. תודה רבה על מילים יפות. על מילים שממריצות ומעניקות רצון להשתנות, לעשות טוב. תודה רבה על האפתיות מחיי הזוג והמשפחה של אחרים, על הרצון לעזור, על העזרה בפועל. תודה על כתיבת המאמר בצורה מעניינת – תודה על שלל זה שיקר מפז ומאבני חן. תודה ואני מודה. הבית מהווה סלע איתן ומקום חם ומגן להיות בו.
כ"ט אדר התשע"ג
3/11/2013
תודה רבה על מילים יפות. על מילים שממריצות ומעניקות רצון להשתנות, לעשות טוב. תודה רבה על האפתיות מחיי הזוג והמשפחה של אחרים, על הרצון לעזור, על העזרה בפועל. תודה על כתיבת המאמר בצורה מעניינת – תודה על שלל זה שיקר מפז ומאבני חן. תודה ואני מודה. הבית מהווה סלע איתן ומקום חם ומגן להיות בו.