בולמוס הקניות

 

 

זה מעשה אימפולסיבי, חסר הגיון, חסר אחריות, הרסני, ואפילו תוקפני.

 

אני מתכוונת לדחף חסר שליטה לקניות. זה אולי נראה אחרת כשמסתכלים מהצד. זה בטעות עלול לעורר קנאה, היות וזה נראה כמו חלום שקיים רק בארץ האגדות.

 

רוב רובנו יכולים אולי לדמיין לעצמנו שהיינו רוצים שיהיו לנו יותר בגדים, יותר ספרים, תכשיטים מתנות או כל דבר אחר, שנוכל לאפשר לעצמנו לצאת לקניות מתי ש"בא לנו". רוב רובנו ישאיר את הפנטזיות לעולם המחשבה…

 

אבל לא כולם.

 

יש מספר קטן של אנשים, בין שני אחוזים לשמונה אחוזים מכלל האוכלוסייה (גם גברים) שילכו ויקנו בלי שליטה כמויות של מוצרים, אפילו אם הם לא זקוקים להם, אפילו אם הם יישארו זמן רב בתוך העטיפה, והגרוע מכל – אפילו אם אין להם את האפשרות הכספית לכך. הם מונעים על ידי דחף לא נשלט. כאשר קול פנימי מתוכם מכוון אותם לפעול בצורה כפייתית.

 

בחנויות למיניהן מאוד אוהבים אותם. מקבלים אותם יפה כי יודעים שאיתם, זה כסף בטוח. הם לא מאלו שיכנסו לחנות ויצאו בידיים ריקות.

 

…אבל בבית המצב שונה. שם כבר לא כל כך אוהבים את המעשים שלהם. לא קשה לתאר את המשמעות של קניות לא מרוסנות, גם אם מדובר בבעל ממון וקל וחומר שאינו כזה. הקניות הרבות גורמות לנזק כלכלי, לחובות, למינוס בבנק, להחזרת צ’קים ויוצרות תחושה של תוקפנות ושתלטנות. הקונה שקונה באופן בלתי נשלט עורך את הקניות בעצמו, לא משתף את בן הזוג, גם אם כופה עליו את הנזק הכלכלי.

 

אפקט נוסף שנגרם כתוצאה מהקניות הלא נשלטות הוא: שנוצר קושי במערכות היחסים בין הקונה וביתו שמשליך על הדימוי העצמי של הקונה. כועסים עליו, הוא מרגיש אשם, ובסופו של דבר נפגע גם התפקוד שלו (ופעמים גם של הבית).

 

לפני מספר שנים חוותה אריאלה (קניינית כפייתית) קשיים בתפקוד כאם וכרעיה.

 

הקושי שלה כבעלת תשובה מבוגרת, לנהל בית ולגדל ילדים בהתאם לציפיות החברה ממנה, גרמו לה למצב רוח רע בלשון המעטה. "זה אחרת שמתחילים הכל בגיל 35", היא אמרה. היא הרגישה מתוסכלת והיה לה קשה לקבל רגשית את מציאות החיים החדשה, למרות ששכלית היא ידעה שהיא עושה את הדבר הנכון.

 

אריאלה הייתה בעבר צלמת ידועה ומצליחה, היא עבדה שעות רבות וזכתה להכרה והערכה מקצועית ומצאה עניין בעבודתה עד שחזרה בתשובה. מאז היא עזבה את הצילום והחלה לעבוד בעבודה שגרמה לה לשעמום. היא חשה עצמה מתוסכלת מצד אחד וחסרת ערך מצד שני. היא שאלה את עצמה: "למה אני לא מצליחה לעשות מה שכל חברותי האחרות עושות? למה כל מה שאחרות עושות כל כך בקלות לי כל כך קשה? איך אפשר לחיות כל השנים ככה בבדידות ושעמום אין סופיים?"

 

הקשבתי לה ושתקתי.

 

היא הרגישה בדידות, כעס ואפילו דיכאון קל. הרגשות השליליים שלה על עצמה הובילו אותה לחפש דרך להקל על עצמה. הפתרון שלה היה אימפולסיבי מדי, אפשר לה הקלה מיידית והפחתה בעוצמת המתח. "אני הולכת לפצות את עצמי… לעודד את מצב רוחי ולצאת לקניות", אמרה, כשההמשך כבר ידוע.

 

כך שבה הביתה עם ערימת קניות שאף אחד לא באמת נזקק לה, תוך שגרמה לעצמה ולבעלה "חור" בתקציב. אותו "חור בתקציב" חייב את בעלה לרוץ ולחפש מקורות הלוואה כדי לכסות את המינוס בחשבון, כשהוא מנסה לשלוט ללא הצלחה בכעס שלו עליה. הוא חש שאי אפשר לתת בה אמון, שהיא בזבזנית ולא חושבת עליו ושהיא מתנהגת כמו ילדה קטנה.

 

אריאלה שערכה את הקניות כדי לפצות את עצמה, חשה אמנם הקלה לזמן קצר. כתוצאה מהקניות מצב רוחה היה טוב יותר, פחות דיכאוני, אך ההקלה לא נמשכה זמן רב. ההקלה, עברה עוד באותו ערב עם שובו של בעלה. תגובתו ושיחת ההתייעצות שלו עם אמו ורבו הציפו אותה ברגשות שליליים. היא חשה כעס, דיכאון, בדידות, כישלון, ריקנות, אשמה, ועוד…

 

התחושות והרגשות השליליים האלו גרמו לה שוב לחפש פתרון. המטרה שלה הייתה תמימה לחלוטין. כל מה שהיא רצתה היה להרגיש הקלה, כי מי יכול לחיות עם השק הנוראי הזה של רגשות שליליים.

 

היא הרגישה שהמשא הזה כבד עליה והיא חייבת להיפטר ממנו. הדרך הכי מהירה להרגיש הקלה הייתה שוב… לבקר בחנות גדולה. הפעם אריאלה עשתה את הקניות הרבה יותר בחכמה. היא חששה מתגובתו של בעלה. "הוא כל הבעיה שלי", כך היא חשבה, "אם הוא לא ידע, הכל יעבור בשלום". כאשר חזרה הביתה נהגה בזהירות רבה. החביאה את כל החבילות בצורה יוצאת מהכלל ואז שוב החלה להרגיש ולחשוב מחשבות שליליות על עצמה ועל דרך פעולתה. הגילוי של אחת החבילות על ידי בעלה נתן את האפקט שלו וכך היא שקעה שוב בהרגשה כללית רעה תוך שהיא שוב מחפשת פתרון שיהיה מהיר, מיידי, זמין ומקל… ושוב קניות…

 

אריאלה התמכרה לקניות.

 

הקניות שלה הונחו על ידי הרצון להגשים את ה"אני האידיאלי" שלה, משהו שהיא הייתה רוצה להיות. והיא לא. לעזור לה להיות חלק בקבוצה חברתית מסוימת. היא חשה באיזה שהוא מקום שהיא תוכל בעזרת הכסף למצוא לעצמה מעמד חברתי. להיות שייכת. הערך העצמי הירוד שלה הוביל אותה שוב ושוב למצוא הקלה מהירה.

 

כמו כל התמכרות ההקלה היא לזמן קצר. בכל סוג אחר של התמכרות, עם התפוגגות השפעת הגורם הממכר, אנשים מוצאים את עצמם מול אותן בעיות ובעוצמה גדולה יותר. התסכול, הכעס, הבדידות, השעמום והריקנות, הדיכאון כמו שאר הרגשות השליליים השונים, מופיעים שוב והם מרגישים שהם חייבים לצאת לעשות עוד "קצת קניות" כדי להרגיש מעט טוב יותר.

 

זוהי בעצם דרך ללא מוצא, כמה שאנשים יחפשו מוצא הם תמיד יתקלו באותו מסלול באותן דרכים ובאותם דפוסי התנהגות. אפשר לצאת ולהשתחרר מהדפוס הממכר ולשלוט בדחפים.

 

 

רחל (שם בדוי) שעברה טיפול, מודעת לעצמה היום קצת יותר ומוכנה לספר מה עוזר לה היום לשלוט בהתמכרות לקניות:

 

1. עבדו על הערך העצמי שלכם. ערך עצמי גבוה יותר ייתן לכם את הכוח לשלוט.

 

2. עליכם להבין שאתם נותנים לקושי שלכם לשלוט בכם במקום שאתם תשלטו בו. קבלו את המציאות – אתם חלשים ונשלטים על ידי החולשות שלכם. רק אחרי שתודו בחולשות ההרסניות שלכם תוכלו להתקדם ולהשתנות.

 

3. שתפו את ההורים או בן הזוג ובקשו ממנו לעזור לכם כל פעם שמופיע דחף בלתי נשלט לקניות. בקשו מהם למנוע את האפשרות שלכם לצאת, ואם כבר לצאת לקניות אז רק בליווי.

 

4. בקשו מההורים או מבן/בת הזוג לשמור את פנקס הצ’קים וכרטיס האשראי שלכם אצלם.

 

5. אל תסתובבו בחנויות סתם אם אתם לא ממש צריכים וגם אז, בקשו ממישהו קרוב לבצע את התשלום עבורכם. תוך שהוא מבצע את התשלום הוא יוכל לבקר את קנייתכם ולראות מה באמת נחוץ.

 

6. כשאתם מרגישים דחף לקניות, צאו להליכה ברגל או לכל פעילות גופנית אחרת, זה יקל.

 

7. אם אתם כבר ממש עומדים לצאת לקניות הרימו טלפון לאדם קרוב ושתפו אותו. הגדלת הטווח בין מחשבה למעשה מאפשרת עיבוד של הנתונים, שיכול להביא למצב של שיקול דעת ושינוי ההחלטה.

 

8. אל תשגו במחשבה שבעייתכם היא יחידה ומיוחדת, אתם לא היחידים! אנשים רבים מתמודדים עם קשיים. אפשר לטפל גם בבעיה מסוג זה.

 

    

(מתוך מגזין "הבית שלנו")