הגאווה משפילה

לפתע נשמע רחש באוויר, רחש

שהתחזק והלך מרגע לרגע, וליווה

תנועה עצבנית של מקצת היריד.

כעבור רגע התבררה הסיבה –

השוטר האכזר הגיע ליריד.

 

 

באחד הכפרים הקרובים לעירה מז'יבוז' חי שוטר, רע מעללים ושונא ישראל מובהק. בכל פעם שיצא לסיור ברחובות הכפר, היה יהודי כלשהו ניזוק ממנו. פעם הטיל קנס, פעם הכה במגלב שבו נהג לנופף להנאתו דרך קבע ואפילו עד כדי פציעה, ופעם אחרת הסתפק באיומים ובהפחדות. אך מה שברור הוא, שלא היה לו סיור בלי היזק, כזה היה אותו שוטר, אכזר  ושונא ישראל מובהק, ואולי מבני בניו של המן הרשע היה???

 

זמן רב מאוד נאנקו תושבי הכפר תחת ידו של רשע זה. עד שיום אחד פשטה השמועה כי שוטר זה, הסמוך על שולחן השלטון ומיקיריו, עומד לעלות לגדולה ולהתמנות למושל המחוז. ידיעה זו הטילה פחד בלב כל יהודי הכפרים ואף בליבם של בני העיירה מז'יבוז'. בדאגה, שאם כשוטר התנהגותו רעה ומשפילה כל כך, מי יודע מה יהיו מעלליו לכשיעלה לגדולה כזאת, כשיהיה מושל המחוז.

 

לאחר התייעצות כללית הוחלט לשגר אל הבעל-שם-טוב הקדוש משלחת מיוחדת, שתבקש ממנו להעתיר בתפילה ולהעביר את רוע הגזירה. כאשר הגיעה המשלחת אל  הבעל-שם-טוב הקדוש, הוא קיבלם במאור פנים ובחיבה מופגנת. הקשיב לדבריהם ולאחר מכן שקע בהרהוריו. "רואה אני כי יהיה קשה, קשה מאוד, לעצור בעד שוטר רשע זה, ששרו של עשיו ניצב לימינו", מלמל הבעל-שם-טוב הקדוש, ספק לעצמו ספק לאוזני העומדים לפניו.

 

חברי המשלחת הביטו בו בעיניים מתחננות. "ואנחנו?", אמרו, "כלום לצידנו אין עומדים אבותינו, שרי האומה?!".

 

למשמע טענה צודקת ואמיתית זו, שבקעה מלב תם ודואג, נהרו פני הבעל-שם-טוב הקדוש. ושוב שקע הבעל-שם-טוב הקדוש בהרהוריו עד שלבסוף ניעור מהם ואמר: "אמנם שרו של עשיו מסייע לרשע, אך גם לנו יש מליצי יושר. נמתין ונראה איך ייפול דבר".

  

שבוע עבר ממאורע זה אך דבר לא התפתח. בינתיים, התקיים במז'יבוז' היריד השנתי הגדול, שאליו נהרו יהודים ולהבדיל נכרים מכל הסביבה כולה. הכל ציפו ליריד זה. שפע הקולות והצבעים, מגוון הסחורות העשיר, ולהטוטני הרחוב אשר שעשעו את ההמון, תמורת הפרוטות שהושלכו לכובעיהם, נמסכו לבלילה חגיגית אחת.

 

בבוקרו של יום, בתום תפילת שחרית, פנה הבעל-שם-טוב הקדוש לעבר השוק. "הבה נצא לפגוש את היהודים הכפריים, נשאל בשלומם ונרומם את רוחם", אמר לקבוצת התלמידים שנלוותה אליו בדרכו ליריד.

 

הבעל-שם-טוב הקדוש עבר מדוכן לדוכן, פגש יהודים ממקומות שונים – בירך, עודד, עורר להוספה בלימוד תורה, להתחזקות בשמירת מצוות ועבודת ה', מעניין התכלית האמיתית. וכן לנהוג ביתר זהירות באהבת ישראל.

 

לפתע נשמע רחש באוויר, רחש שהתחזק והלך מרגע לרגע. הרחש ליווה תנועה עצבנית של מקצת היריד. כעבור רגע התבררה הסיבה – השוטר האכזר, זה המיועד להתמנות למושל המחוז, הגיע ליריד, כעת הוא עובר בתווך השוק, וכהמן הרשע בזמנו, כולם מפנים לו את הדרך בחיל ורעדה לבל יפגע בהם עריץ רשע זה.

 

הבעל-שם-טוב הקדוש נותר על מקומו וסביבו חבורת כפריים. מכיוון הבעל-שם-טוב הקדוש לא זז ממקומו, לא זזו גם הם, אף שליבם לא היה שקט.

 

פתאום נראה לעיניהם השוטר, רכוב על סוסו. הכל זזו לצדדים כדי לפנות מעבר לו ולסוסו. הביט השוטר בכולם בשחצנות וברוע שניבט מעיניו. או אז הבחין הבעל-שם-טוב הקדוש ובחבורת היהודים שהקיפה אותו. המחזה הוציא אותו משלוותו. בחמה שפוכה התקרב אליהם ובתנועה חדה הצליף במגלבו על ראשי החבורה. ההצלפה פגעה בכובעו של הבעל-שם-טוב הקדוש. רק בנס לא פגע המגלב בפניו.

 

נהמה של בעתה נפלטה מפיות הסובבים את הבעל-שם-טוב הקדוש. לעומת זאת, פניו של הבעל-שם-טוב הקדוש האירו באור גדול וכולו אפוף שלוות נפש, כאילו אוויר הוא זה העובר לפניהם. "בערב, לכשיסתיים היריד, בואו אלי ונאמר יחד 'לחיים' לרגל ישועתנו שכבר באה", אמר הבעל-שם-טוב הקדוש לכפריים המשתאים.

 

ואמנם, בערב התכנסו ובאו יהודים רבים לבית מדרשו של הבעל-שם-טוב הקדוש, וכובדו שם במאכל ובמשקה. הכל ציפו למוצא פיו של הבעל-שם-טוב הקדוש, שיפרש את משפטו הסתום מן הבוקר. לאיזו 'ישועה' רמז.

 

פתח הבעל-שם-טוב הקדוש ואמר: "כשראיתי את השוטר מתפרץ לשוק, רכוב על סוסו, בגאווה גדולה, מצליף לכל עבר ברוע לב ובגסות רוח, אמרתי בליבי: 'ריבונו של עולם, גם אם נגזר על איש רע זה להיות שר ומנהיג ראה נא כיצד נוהג הוא כבר עתה כמו מלך בגדוד, מדוע אפוא להעלותו עוד?!'. באותה שעה נתקבלה טענתי במרומים. 'רשע זה', אמרו, 'קיפח את גדולתו – בגאוותו'. ומיד התבטלה הגזירה". הוסיף הבעל-שם-טוב הקדוש ואמר: "הוא אשר אמר החכם מכל אדם בספר משלי: 'גאוות אדם – תשפילנו".

 

לא חלפו אלא ימים אחדים ונודע כי פתאום, מסיבה שאינה ידועה לאיש, סר חינו של השוטר בעיני השלטונות. מכיוון שכך, נתבטל מינויו למושל ויהודי המחוז יכלו לנשום לרווחה. ותושבי העיר מז'בוז' וסביבותיה צהלו ושמחו, ולה' הטוב והרחמן האין סוף הודו.

 

כידוע, ראש חודש ניסן הוא ראש השנה למלכים, יום בו נקבע מי יהיה שר, מושל ומנהיג עלינו ועל העולם כולו, לכן נראה להרבות בתפילה, שישלח לנו ה' מנהיגים רחמניים, שינהיגו אותנו בחסד וברחמים, והעיקר שתתגלה הנהגת הצדיקים האמיתיים, משיח צדקנו שבמהרה יגאלנו, ותתגלה מלכות ה' עלינו ועל העולם כולו, אמן!