שביל מהצד

לכל אדם יש דרך משלו בעולם,
שהיא מיוחדת לו לפי שורש נשמתו,
לפי הגלגולים שלו ולפי תיקונו בעולם
הזה, ועליו לגלות אותה.

בגן הגעגועים – פרק 16

אבידת בת מלך – הסיפור המלא

וראה שביל אחד מן הצד, והיה מישב עצמו: באשר שאני הולך כל כך זמן רב במדבר, ואיני יכול למצאה, אלך בשביל הזה, אולי אבוא למקום ישוב…

השני למלכות – לאחר שנים רבות של בקשה אחר בת המלך שאבדה – רואה שביל צדדי, ומחליט לפנות מן הדרך הכבושה וללכת באותו שביל צדדי. דבר זה מרמז על כך שהתגלתה לו הדרך של התפילה האישית, או במילים אחרות – ההתבודדות.

"שביל" הוא תמיד דרך צרה שהולכים בה לבד. מכאן מובן שהתגלתה לו הדרך של התפילה האישית, שהיא בחינת ‘שביל’.

למרות שיש תפילות כתובות וידועות – בסידורים, בספר תהלים, בליקוטי תפילות ועוד – שכולן חשובות ומועילות, אולם ללא התפילה האישית אי אפשר בשום אופן למצוא את בת המלך, שהיא האמונה.

זהו הפירוש למה שאמר השני למלכות לעצמו: באשר שאני הולך זמן רב, ואיני יכול למצאה – הוא ראה בבירור שעד עתה הלך בדרכים הכבושות לרבים, שהן התפילות השייכות לכלל ישראל, שהנוסח שלהן קבוע ושווה אצל כולם. והלך בהן זמן רב – כלומר שהרבה להתפלל אותן אך בכל זאת לא הצליח למצוא את בת המלך, לכן כשראה שביל מהצד, כלומר דרך ליחיד, ישב עצמו: אלך בשביל הזה! אולי אבוא למקום ישוב! ובאמת כשהלך בשביל הזה, הוא מצא את בת המלך.

השני למלכות הבין שהוא צריך לחבר את התפילה האישית שלו, המותאמת במדויק למצב שלו בכל רגע הכוללת שבח, הודאה, חשבון נפש, בקשה ישוב הדעת וכו’ – הכל לפי המצב בו הוא נתון באותו הזמן. תפילה שעל כורחך אינה יכולה להיות כתובה בשום מקום מכיוון שהיא משתנה לפי המקום, הזמן, הניסיון והעניין שעובר על כל אחד ואחד – בגוף ובנפש, והוא הבין שרק אם ילך בדרך של התפילה האישית, הוא יוכל לבוא למקום ישוב – למקום של ישוב הדעת, לנקודה שלו, לתיקונו.

חדשים לבקרים

לכל אדם יש דרך משלו בעולם, שהיא מיוחדת לו לפי שורש נשמתו, לפי הגלגולים שלו ולפי תיקונו בעולם הזה. ואף על פי שיש דברים כלליים שחייב כל אדם לעשות, גם בתוכם יש לכל אחד את הדרך ואת האופן האישי שהוא צריך לקיימם. לכן צריך כל אדם למצוא את דרכו המיוחדת שהיא אך ורק על ידי התבודדות.

התפילה האישית לא יכולה להיות כתובה בשום ספר, שהרי מלבד העובדה שהיא משתנה מאדם לאדם, בנוסף היא גם משתנה באדם עצמו מיום ליום ומשעה לשעה, כפי מה שעובר עליו באותה העת וכפי הרמזים שהשם שולח לו באותו הזמן, וכן הלאה.

כלל נוסף שאנו מקבלים כאן, ושחשוב מאוד לדעת אותו, הוא – שההתבודדות לעולם אינה דומה מיום לחברו. בכל יום האדם צריך לחפש מחדש מה השם רוצה ממנו עתה – על מה הוא צריך להתפלל ולבקש, על הוא צריך להתוודות ולהתחרט, מה השם מרמז לו בכל דבר שעובר עליו וכדומה. אף ההודאה שהאדם מודה להשם ומשבח ומהלל אותו גם היא אינה דומה מיום לחברו, אלא בכל יום ישנן נקודות שעליהן הוא צריך יותר להודות. וכן אופן ועומק ההודאה משתנים לפי מה שזוכה האדם להשיג באותו הזמן, ולפי המעברים העוברים עליו. כמו כן צריך האדם בזמן ההתבודדות לברר כל דבר ודבר – את האמת ואת השכל של כל דבר ודבר, והשכל כמובן צריך להיות מיושב, חזק ותקיף, כפי שהסברנו במאמרים קודמים.

(מתוך בגן הגעגועים מאת המחבר)