להתגבר על המניעות

כאשר אדם עומד בחייו מול קושי או
ניסיון, אל לו להיבהל מ"החומות" שהוא
רואה, אלא ינסה לעשות כל מה שהוא
יכול. לך ונסה, מה כבר תפסיד?!

בגן הגעגועים – פרק 18

אבידת בת מלך – הסיפור המלא

והיה הולך זמן רב, אחר כך ראה מבצר (שקורין שלאס), וכמה חילות היו עומדים שם סביבו, והמבצר היה נאה ומתוקן ומסודר מאוד עם החילות…

השני למלכות הגיע למבצר נאה מאוד שלא ידע מה טיבו כלל…

והיה מתיירא מפני החילות, פן לא יניחוהו לכנוס. והיה מיישב עצמו: אלך ואנסה…

השני למלכות ראה לפניו מבצר גדול מוקף בחומות ובשומרים, ובאופן טבעי חשש שלא יניחו לו להיכנס למבצר, אולם הוא יישב את עצמו – "אלך ואנסה".

כאשר אדם עומד בחייו מול קושי או ניסיון, אל לו להיבהל מ"החומות" שהוא רואה, כלומר מהמניעות, מהקשיים ומבני אדם העומדים מולו, אלא ינסה לעשות כל מה שהוא יכול, ויישב את עצמו – אלך ואנסה! כי אם לא אנסה, בודאי שלא אצליח, ואם אנסה – מה כבר אפסיד?

רבינו הקדוש כותב בעניין זה את הדברים הבאים (ליקו"מ קט"ו):

"ויעמוד העם מרחוק ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים" (שמות כ’). כי מי שהוא הולך בגשמיות כל ימיו, ואחר כך נתלהב ורוצה לילך בדרכי השם יתברך, אזי מידת הדין מקטרג עליו, ואינו מניח אותו לילך בדרכי השם יתברך, ומזמין לו מניעה ומסתיר את עצמו כביכול בהמניעה הזאת.

"ומי שהוא בר דעת, הוא מסתכל בהמניעה, ומוצא שם הבורא ברוך הוא, כמו דאיתא (ככתוב) בירושלמי (התלמוד הירושלמי) (תענית פ"א): ‘אם יאמר לך אדם היכן אלוקיך, תאמר לו, בכרך גדול שבארם’, שנאמר: "אלי קורא משעיר" (ישעיה כ"א). ומי שאינו בר דעת, כשרואה המניעה, חוזר תיכף לאחוריו.

"ומניעה הוא בחינת ענן וערפל. כי ענן וערפל היינו חושך. חושך הוא לשון מניעה, כמו שכתוב (בראשית כ"ב): "ולא חשכת". "ויעמוד העם מרחוק", כי כשרואין הערפל, היינו המניעה כנ"ל, עומדין "מרחוק", ומשה, שהוא בחינות דעת כל ישראל, "ניגש אל הערפל, אשר שם האלוקים", היינו אל המניעה, שבה בעצמה נסתר השם יתברך". עכ"ל.

מדברי רבינו מבואר שאדם שאין לו דעת, כאשר רואה לפניו מניעה או קושי, הוא מתייאש מראש ואפילו לא מנסה להתגבר על המניעה, אלא אומר בליבו: ‘זה לא בשבילי!’

אולם, אדם עם דעת לא נבהל מהמניעה, מכיוון שהוא מאמין באמונה שלמה שאין עוד מלבדו. ובודאי גם בתוך המניעה אפשר למצוא את השם יתברך, כי "לית אתר פנוי מיניה", והוא עושה ישוב-הדעת: אלך ואנסה, מה יכול להיות? אם השם רוצה שאצליח – בודאי אצליח! ואם לא אצליח – אני צריך לדעת מראש שגם בזה יש מסר ולחפש מהו המסר.

והשאיר הסוס והלך להמבצר, והיו מניחים אותו, ולא עיכבוהו כלל. והיה הולך מחדר לחדר בלי עיכוב, ובא לפלטין אחד, וראה שישב שם המלך בעטרה, וכמה חילות שם, וכמה משוררים בכלים לפניו. והיה שם נאה ויפה מאוד, והמלך ושום אחד מהם לא שאלוהו כלל…

אכן, כאשר השני למלכות הולך בתמימות ומנסה להיכנס אל תוך המבצר, מתברר שאף אחד אינו עומד בדרכו – לא השומרים ולא אף אדם, והוא נכנס למבצר ומטייל בחופשיות מחדר לחדר בלי שום מניעה, עד שמגיע להיכל המלך.

הסיבה שאף אחד אינו מונע את השני למלכות היא – משום שהוא הרבה להתפלל! כאשר אדם מרבה להתפלל אזי עוזרים לו משמים למצוא את מבוקשו. ואפילו היצר הרע בעצמו הופך לו לעזר, כמו שכתוב: "ברצות השם דרכי איש גם אויביו ישלים איתו" (משלי ט"ז).

אם כן, אדם שנמצא בדרגה של אמונה – אין לו יצר הרע כלל, מכיוון שהוא מאמין שאין עוד מלבדו, והוא רואה בכל דבר את השם יתברך – אפילו בקשיים ובמניעות המיוחסים בדרך כלל ליצר הרע.

אדם עם אמונה יודע, שאחרי הכל, גם היצר הרע נתון בידיו של השם יתברך, וכל המניעות, ההסתרות וכל פיתויי היצר הרע – אף הם השגחה! גם הם מאת השם יתברך והם רק לטובתו הנצחית של האדם, כדי שיתגבר בתפילות ויחפש בכל דבר את ההשגחה, מכיוון שמתוך כך יגיע לאמונה שלמה – שאין עוד מלבדו!

(מתוך בגן הגעגועים מאת המחבר)