שלא יהיה מאוחר. בקשו סליחה!

רבי חיים עוזר החל מקבל את גזר
הדין באהבה. היה ברור לו כי בלעדי
סליחתה של האישה לא תזכה בתו
היחידה לרפואה, והוא התכונן לשמוע
על הבשורה הגרועה מכל…

הבית שהיה עד לפני ימים ספורים הומה אדם ושוקק חיים היוצאים ונכנסים, שואלים ודורשים ומבקשים עזרה בפסיקה של הלכה, בשאלה בעיון הגמרא ובכל עניין ועניין, הבית אשר היה אבן שואבת וממנה ישקו כל העדרים הפך פתאום לאפל וקודר, לשבור ועצב. היה זה ביתו של המרא דאתרא גאון עולם ופוסק גדול הבקיא בתורה כולה, אשר שמו הולך לפניו בגאונותו וחריפותו – הלא הוא רבי חיים עוזר מהעיר וילנא.

על ביתו של רבי חיים נחתה ביום אחד בשורת איוב קשה ומרה – בתו היחידה שהייתה בגיל הנערות חלתה לפתע פתאום, גדולי הרופאים הובאו אל מיטתה למצוא מזור ורפואה למחלתה, אך לשווא. שום מרפא לא נמצא לה. ישבו בני הזוג והזילו דמעות על ביתם היחידה שכן לפרי בטן נוסף לא זכו ובנים לא היו להם, בביתם היחידה תלו את כל עתידם ותקוותם, כי כשתגדל ותינשא תפריח את ביתם השומם ותזכה אותם בנכדים רבים. אך תחת זאת ראו כעת את ביתם הולכת ודועכת לנגד עיניהם, מיום ליום החמיר מצבה ושום שיפור לטובה לא ניכר בה. תפילות רבות נערכו עבורה הן בבית הרב, והן תלמידיו הרבים והאוהבים בעיר וילנא והסובב אותה, שכן שמו של הצדיק הגאון נישא לפניו, רבן של כל בני הגולה ובפרט היהדות הליטאית.

רבי חיים עוזר מוילנא היה בן דורו של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין ה"חפץ חיים", מה גם כי קשורים היו בקשר עז ועמוק על אף המרחק הפיזי בניהם, היו מתכתבים ומעבירים מסרים, ואפילו התבטא עליו "החפץ חיים" ואמר: "רבי חיים עוזר הוא כלל ישראל".

בצר לו שלח רבי חיים עוזר שליח זריז אל העיירה ראדין, עירו של "החפץ חיים", כדי לבקש מהצדיק היושב שם לעורר רחמי שמים עבור ביתו היחידה. עשה השליח כמצוות רבו, עלה על העגלה ונסע במהירות האפשרית על מנת להגיע אל בית הצדיק, בהיותו בדרך הרהר בינו לבין עצמו וחשב, כי מי יודע מה תהיה תגובתו של הצדיק "החפץ חיים", כאשר ישמע על צערו של ידידו. כשהגיע אל בקתתו העלובה של "החפץ חיים", מצא אותו כשהוא יושב בלימוד חברותא עם בנו. ביקש השליח את סליחתם על ההפרעה ואמר כי בפיו ידיעה חשובה: "ובכן, רבי קדוש וצדיק נשלחתי על ידי ידידכם רבי חיים עוזר, בבקשה לעורר רחמי שמים בתחינה תפילה וזעקה על ביתו היחידה השוכבת על ערש דווי".

בהיר היה לבנו של הצדיק ואף לשליח כי שישמע את הבשורה יעזוב הכל כדי לעזור לידידו, אך למרבה הפלא נכונה להם אכזבה, רבי ישראל, בעל ה"חפץ חיים", נשאר בשלוות נפשו והפטיר כמחווה: "שמעתי, ה' ירחם". כששמע השליח את הדברים, אזר אומץ ופנה לצדיק: "רבי, בתו היחידה של רבי חיים שוכבת על ערש דווי וכבודו פוטר אותי בשתי מילים?!". הנהן הצדיק ראשו והפטיר: "לעזוב שידוך אינו דבר של מה בכך".

יצא השליח בצער ובבושת פנים ופניו מועדות לעיר וילנא אל ביתו של רבי חיים בדרכו חזרה. כאשר הגיע, חיכו הכל למוצא פיו. השליח ניגש אל רבי חיים ביחידות והעביר לו את המסר שקיבל: "הרבי אמר ה' ירחם, וכי לעזוב שידוך אינו דבר של מה בכך". שמע רבי חיים את הדברים בתדהמה וענה: "חזור על עקבותיך ואמור לו, לצדיק, כי בתי עוד צעירה לימים ומעודה לא נכנסה בקשרי שידוכין עם מאן דהוא".

יצא השליח במצוות רבו בחזרה לעיירה ראדין אל בית "החפץ חיים", משהגיע הפנה לפני הצדיק את תשובת רבי חיים. ענה לו ה"חפץ חיים": "אמור לו, כי לא הייתה כוונתי כלל על הנערה אלא על אביה, כי אין עוזבים שידוך ללא פיוס, ובפרט כשהמשודכת פגועה והקפדתה זו שגרמה הצרה".

חזר השליח אל העיר וילנא ובפיו תשובה עבור רבי חיים. כששמע זאת הצדיק רבי חיים עוזר החל מפשפש במעשיו ומעלה זיכרונות עבר, או אז עלתה בזיכרונו תמונה מימי בחרותו כי לפני שנישא לאשתו, בא בקשרי שידוכין עם נערה אחרת, אך מפני סיבות שונות ומשונות פרק את החבילה ואף לא חשב בליבו כלל על צורך בבקשת מחילה.

מיד ארז את מיטלטליו ויצא אל העיירה של הנערה דאז, כדי לחפשה ולנסות לבקש את סליחתה. בעזרת קשרים שהיו לו במקומות רבים ואחרי עמל וטרחה הצליח לעלות על מקום המצאה של האישה. כשהגיע אל ביתה, קיבלו בעל הבית בכבוד גדול ולא הבין כלל מה זכות זכה שצדיק וגאון זה יגיע אל ביתו. רבי חיים ביקש את סליחת בעל הבית וביקש לקרוא לבעלת הבית. הבעל מהר לקרוא לאשתו שהייתה מצויה אותה עת במטבח. נכנסה הגב' אל סלון הבית בפנים קרירות וחתומות ושאלה: "מה רצונכם? "

פנה אליה רבי חיים בנוכחות בעלה וביקש בתחנונים: "באתי הנה לבקש את סליחתך על ביטול השידוך שהיה בינינו, ועל כי לא בקשתי את סליחתך זאת עד הנה". נענתה האישה לעומתו בקרירות מופגנת: "אינני זקוקה לשידוך רע כמוך, ב"ה שהציל אותי מידך ונתן לי את בעלי, שהוא גאון וצדיק ממך עשרת מונים". כששמע רבי חיים את התגובה, הבין בחכמתו כי זוהי תגובה של צער ופגיעה עמוקה. ישב רבי חיים וניסה לפייסה ולהסביר לה את המניעים שהביאוהו לכך. אך האישה בשלה: "אין לך מה להצטדק, בין כך ובין כך שמחה אני כי לא נישאתי לשחצן שכמותך". ישב עוד הצדיק ובלע בשקיקה את ביזינו, ולו רק לכפר במעט על חטאו ועל כך שלא פייס אותה בו בזמן.

בכל זמן השיחה ישב בעל הבית והאזין ברוב בושה, הביט באשתו התקיפה מול הצדיק הנכנע ולא הבין את פשר התנהגותה המזלזלת בצדיק גאון זה, ואת חוסר נכונותה לסלוח. הוא ישב מן הצד ולא אמר דבר…

"ובכן הסכיתי ושמעי אישה טובה", פנה הצדיק מתוך דמעות ותחנונים, "את סליחתך אני מבקש, דעי לך כי לבנים לא זכיתי מלבד בת יחידה שיש לי, ועתה שוכבת היא במחלתה על ערש דווי, את רפואתה רואה אני בהסכמת סליחתך, אנא סלחי לי". אולם האישה נותרה בקרירותה וקשיחותה, הפגינה כי אינה פגועה מחד, ומאידך לא הסכימה להודות כי היא סולחת.

משראה הצדיק כי כלתה אליו הרעה, ביקש את סליחת בעל הבית ויצא חזרה אל ביתו. בינו לבין עצמו החל מקבל את גזר הדין באהבה, ברור היה לו כי בלעדי סליחתה של האישה לא תזכה בתו היחידה לרפואה, הוא הכין את עצמו לשמוע על הבשורה הגרועה מכל וכל…

כשהגיע אל ביתו, נודע לו כי ביתו היחידה במצב של גסיסה ושעותיה הן ספורות. מיד ניגש אל חדרו, שם היו ערמות שאלות בפסיקה והלכה, הנהגה וכל עניין אחר בתורה הקדושה. החל הצדיק לענות ולהשיב עליהן. כשראו אותו תלמידיו עוסק בענייני הציבור, שאלו: "רבי, והרי אלו שעותיה הקשות של בתך, מדוע לא תשב ליד מיטתה? מדוע תעסוק בכתבים אלו?" ענה הצדיק הגאון לעומתם: "גזירה נגזרה, ויודע אני כי עוד מעט אהיה אונן ולא אוכל להשיב על שאלותיהם של ישראל, לפיכך מעדיף אני לסיים זאת כעת כדי שלא יצטערו עוד בני ישראל על ידי, וכדי שאוכל לזכות את הרבים". ענה ולא הוסיף.

לא חלפו שעות ספורות והנערה השיבה את נשמתה ליוצרה…

סיפור כואב אך עם מסר רב לחיים רבי חיים עוזר, צדיק וגאון עולם לא חטא, אלא ללמדנו דרך תשובה. מסובב הסיבות סובב כי לא יבקש את הסליחה בזמן וייענש עונש נורא כל כך כדי לזעזע וללמד אותנו! כמו כן גם האישה שלא מחלה וסלחה, גם היא סבלה מכך (ישנה דעה כי לא זכתה לילדים).

יש לך עיכוב כל שהוא, צער או צרה ואינך מוצא/ת פתרון לבעיה? פשפש/י במעשיך ובדוק/י את עברך – שאין אדם המקפיד עליך וגורם לך הצרה, ויהי רצון שנזכה לתשובה שלמה ואהבת חינם, ונזכה שלא נהיה מן המוקפדים ומן המקפידים שאף הם סובלים, השם ישמור.