מתנת החיים

מה יכולה להיות המתנה הכי
גדולה שאדם יכול לקבל, עד כדי
כך שתחשב לו כמתנת החיים?
ואיך זה קשור לנעל משולשת?

בגן החכמה – פרק 21

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

כשהיה גומר המנעל, ומן הסתם היה לו שלוש קצוות, כי לא היה יכול האמנות בשלמות כנ"ל – היה לוקח המנעל בידו והיה משבח אותו מאוד, והיה מתענג ממנו מאוד והיה אומר: אשתי כמה יפה ונפלא המנעל הזה! כמה מתוק המנעל הזה! כמה מנעל של דבש וצוקיר (סוכר) המנעל הזה!…

שמחתו של התם בנעל המשולשת שהכין מהווה את המסר העיקרי של סיפור מעשה זה, והיא הנקודה החזקה ביותר בכל המעשה. היא היסוד החשוב ביותר שעלינו ללמוד מהתם, והיא, למעשה, אחת הנקודות החשובות והמאירות ביותר בכל תורת רבינו הקדוש, שמלמד אותנו עד כמה צריך האדם לשמוח בחלקו גם כשמעשיו רחוקים מאוד משלמות. אדם שיזכה להפנים את השכל הטמון בדברים הבאים יזכה לעלות על המסילה הנכונה! ויהיה תמיד שמח ומאושר, ממש כמו התם הקדוש.

שמחה ללא אשליות

עלינו לדעת, שהתם לא השלה את עצמו לרגע לגבי מצבו: הוא ידע כבר מההתחלה על חסרונותיו, הוא ידע שיש לו שכל נמוך ופשוט, שהוא צריך המון זמן ויגיעה כדי להבין משהו, וגם אחרי שהצליח להבין משהו זה לא היה בשלמות.

אז איך הוא היה שמח???

התם היה שמח מכיוון שאמונתו הייתה שלמה! הוא האמין באמונה שלמה שאם יש לו חסרון כלשהו, זה בגלל שהקב"ה ראה שרק בעזרתו של החיסרון הנורא והגדול הזה, הוא יגיע לתיקון שלו! לשלמותו! וליעד שלו! לכן הוא שמח מהשכל הנמוך, הפשוט והאיטי בו ניחן, שאינו קולט את הדברים בשלמות, משום שבעזרת האמונה הוא הבין: שאין שום חסרון בזה, ודווקא בגלל ששכלו היה כזה – זאת הייתה השלמות שלו.

אף שהתם ראה שישנן השלכות רבות וקשות לחסרון זה – כתוצאה משכל כזה היה עליו להתאמץ רבות עד שהצליח להוציא תחת ידיו משהו, ומכיוון שהיה זקוק לזמן רב כדי להבין משהו לכן לא היה לו זמן לאכול בשקט, לא היה לא פנאי כלל, הוא לא עשה את מלאכתו כראוי – דבר שגרם לפרנסתו להיות בדוחק גדול וכל שהיה לו לאכול ולשתות הם רק לחם ומים. כמו כן היה לו רק בגד אחד בו היה שותף עם אשתו וכן הלאה… למרות כל ההשלכות והחסרונות הללו, התם לא הזיז עצמו מהאמונה שחיסרון הזה הוא הטוב ביותר עבורו, והוא השלמות שלו. אמונתו הייתה כל כך חזקה, עד שהיה אוחז במנעל (נעל) המשולש שעשה, שמסמל את כל חסרונותיו, ורקד בשמחה והתענג ממנו.

הנס שעשה אליהו הנביא

עד כמה מדויקת השגחתו של הבורא, שנותן לאדם את התנאים המדויקים שיובילו אותו לתכליתו, ניתן ללמוד מן הגמרא המספרת לנו על ימיו הראשונים של רבי עקיבא לאחר נישואיו לרחל, בתו של כלבא שבוע.

כידוע, רבי עקיבא היה עם הארץ, ורחל, בתו של אחד מעשירי ישראל, הבחינה בו –במידות הטובות שבו, והבינה שהוא נועד לגדולות. לכן ביקשה מאביה להתחתן איתו. אביה כעס מאוד ולא הסכים. ולא רק, אלא אף אמר לה שאם תתחתן איתו הוא ינשל אותה מכל רכושו. רחל לא התרגשה מדבריו והתחתנה עם רבי עקיבא, שהיה אז רק עקיבא…

ומספרת הגמרא, שבני הזוג היו כל כך עניים, עד שלא היה להם אפילו שמיכות להתכסות בהן, אלא רק קש, ובכל בוקר היה רבי עקיבא צריך להסיר את הקש משערה של רחל, כשהוא מנחם אותה, שבבוא היום הוא יתעשר ויקנה לה תכשיט יקר לשערה.

בשמים ראו את עניותם ומסירות נפשם של בני הזוג, לכן החליטו לשלוח את אליהו הנביא, שיעשה מעשה כלשהו כדי לעודד אותם. ואכן, אליהו הנביא הגיע לביתם של הזוג כשהוא מחופש לעני, דפק על דלת ביתם, וכשפתחו לו, סיפר להם שהוא עני מרוד ואשתו זה עתה ילדה בן, ואין לו במה לחמם את הרך הנולד ואת היולדת התשושה. אז אולי יש להם משהו לתת לו כדי לכסותם… אפילו מעט קש…

בני הזוג נתנו לו קש, שהיה הדבר היחידי בביתם – אבל בשפע. העני הודה להם והלך לו. אחרי לכתו פנה רבי עקיבא בשמחה לאשתו ואמר לה: ראי שמצבנו אינו גרוע כל כך, לפחות יש לנו קש להתחמם בו, ובשפע. לעומת זאת, העני הזה, אפילו קש אין לו… וכך התעודדו בני הזוג.

לכאורה, הסיפור הזה תמוה מאוד. אם כבר טרחו משמים לשלוח את אליהו הנביא אל הזוג, מדוע לא נתן להם איזו מרגלית אחת קטנה כדי להקל את מצוקתם? איזה קושי יהיה לאליהו הנביא לעשות דבר כזה? הרי ישנם מספר מעשים ידועים, שאליהו הנביא נתן לבני אדם ארנק שכל זמן שיושיטו ידם לתוכו הוא יתמלא בכסף. האם זה כל העידוד שהיה יכול אליהו הנביא לתת לבני הזוג? להראות להם שיש איזה עני בעולם שנמצא במצב יותר קשה מהמצב שלהם?

התשובה היא, על פי האמונה בהשגחה הפרטית, שהשם יתברך ידע שרק על ידי התנאים המדויקים האלה, על ידי העניות הגדולה הזאת, רבי עקיבא יגיע ויהיה אותו "רבי עקיבא" שכל התורה עוברת דרכו. ואם תהיה לו ולו פרוטה אחת יותר ממה שיש לו, הוא כבר לא יהיה "רבי עקיבא".

לכן, השם שלח את אליהו הנביא רק על מנת לעודד את בני הזוג שלא ייפלו לדכדוך, ומלבד זאת לא שינה כהוא זה את מציאותם, שהיא המציאות הטובה ביותר עבורם, כדי להביא אותם אל הייעוד והשליחות שלהם בעולם.

(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)