החיפושית

כשחשבתי עד כמה היצור הקטן הזה
לא מתאים לשולחן שלי, זה הכה בי פתאום –
אני היא זו שלא מתאימה לשולחן שלי יותר
מאשר החיפושית! יהודי לא שייך לבניין
משרדים באמריקה…

זה היה נראה כמו עוד אחד מאותם ימים קשים. התמודדתי עם סיטואציה מפותלת ומסובכת, כשהאור בקצה המנהרה לא נראה באופק בכלל. השתדלתי, התאמצתי וניסיתי לעשות את הדבר הנכון, אבל ללא הצלחה. לבסוף, התקשרתי לאחד מיועציי הנאמנים כדי לקבל עצה והדרכה נכונה, גם לגבי מצבי וגם כדי להתחזק מול מתקפת הרגשות בה הייתי נתונה. באותו רגע שהנחתי את השפופרת במקומה, ראיתי פתאום את החיפושית הקטנה הזאת, עושה דרכה על שולחן העבודה שלי. הבנתי שמשהו מוזר, אבל מעניין, מתרחש כאן – הרי לא יכול להיות שמישהו ימצא חיפושית בקומה ה-41 של בניין בעיר סואנת, ובטח לא באמצע החורף…

כשחשבתי עד כמה היצור הקטן הזה לא מתאים לשולחן שלי, זה הכה בי פתאום – אני היא זו שלא מתאימה לשולחן שלי יותר מאשר החיפושית! יהודי לא שייך לבניין משרדים באמריקה – יהודי שייך למקום היחידי שיכול להזין את נשמתו וגופו, הארץ שהשם הבטיח לנו, המקום עליו נאמר שהאוויר בו מחכים ותורם לאמונה וללימוד התורה – ארץ ישראל הקדושה. מקומה של החיפושית הוא ביער, ומקומו של היהודי הוא בארץ ישראל.

העם היהודי הוא כמו החיפושית – קטנה, אומללה וחסרת אונים, מנסה להגיע בחזרה הביתה. בכל אופן, כמו שהחיפושית המסכנה הזאת לעולם לא הייתה מצליחה להיחלץ מהמבוך, כלומר מהבניין, ולחזור לטבע ללא עזרתי, אף עם ישראל חסר אונים כאשר הוא מנסה לצאת ממבוך הגלות ולחזור למקום אליו הוא שייך – לישראל ולבית המקדש שיבנה במהרה – ללא עזרתו של השם.

אבל גם התובנה הזאת לא סיפקה אותי. עדיין לא הגעתי לפתרון הבעיה שהטרידה אותי וגרמה לסערת רגשות בתוכי. לכן הוצאתי מהתיק את ה"פרק שירה" שלי, חלק מהגמרא בו נמצאים פסוקים שחיות שונות אומרות אותם בשבחו של השם, ומקווה, אולי, שכך אגלה את המסר שהשם מלמד אותי. לא שבתי ריקם – גיליתי, שהחיפושית שייכת לקבוצת השרצים, יצורים קטנים שדרכם להתגנב ל'שטח שלנו', והפסוק המתייחס אליהם אומר:

"ישמח ישראל בעושיו, בני ציון, יגילו במלכם" (תהלים קמ"ט, ב).

החיפושית מזכירה לנו את העבודה שרק בגלל שאתה קטן אין זה אומר שאינך חשוב – ויותר מזה, שלא תגדל. כיום, עם ישראל קטן, כמו החיפושית. אנו כל כך נמוכים, קטנים בכמות ובכוחות שלנו, חסרי כוח ממש, יחסית לכל אותם עמים שהיו רוצים שפשוט נעלם, ח"ו. וזה עוד כלום, לעומת אלה שלא אומרים את זה בקול, אבל מייחלים לזה בליבם, כי הם אפילו לא ימחו על כזה דבר.

בכל אופן, יום אחד, בעזרת השם ובמהרה, בני ציון יגילו (ישמחו) במלכם – מכיוון שמלכותו של השם מתגלה בכל העולם, לא רק מאחורי הקלעים, אלא לפניהם ממש. כל בריה בעולם תבין שהשם הוא האלוקים, המלך הכל יכול.

וכשהיום הזה יגיע, ישראל ישמח בעושיו – ביוצרו, מכיוון שעם ישראל לא יהיה קטן יותר. נזכה למלא את משימתנו – להיות אור לגויים, ונלך בגאווה ובשמחה. נגלה את הגדולה הנסתרת שתמיד הייתה שם – כמו, למשל, הכוח שלנו לעזור לאלה הזקוקים לנו – ובמיוחד! – בזמנים של משברים ומצוקות, לאחוז באמונה שלנו ולא משנה מה האויבים שולחים לעברנו, אפילו למסור את חיינו על קידוש השם – כמו אותם יהודים קדושים שנרצחו על ידי טרוריסטים במומבאי לא מזמן. למרות שהחיפושית הזאת קטנה וחסרת אונים, היא מזכירה לנו שיום אחד, לא נהיה יותר קטנים ורדופים, אלא גדולים ומכובדים.

אבל איך נגיע לזה? החיפושית מלמדת אותנו גם את זה, באותו הפסוק. בתחילת הפסוק מדובר על שמחה. אנו נגיע ליום הגדול הזה כאשר נהיה שמחים בחלקנו ובכל מה שהשם מזכה אותנו. אבל לא מדובר רק על אותו יום שעתיד לבוא, אלא גם היום, ובכל יום. נצליח לגדול כשנתמלא בהכרת הטוב להשם, ונחיה בשמחה בכל יום ולא משנה מה היום מביא בכנפיו, כך נכתיר את השם כמלך בחיינו, ונעבוד אותנו בכל כוחנו.

אני האחרונה שאומר לכם שזה קל. כי רוב הזמן זה דורש מאמצים רבים ועצומים. בכל אופן, למען אותם רגעים, למרות השברים שבחייך ולמרות והשממה שבליבך, כל גופך ונשמתך ייפתחו לשמחה עצומה רק מהידיעה שהשם אוהב אותך, והוא כל כך איתך, מחזיק אותך בזרועותיו ובוכה איתך, ואז תרגיש שאתה ממריא מעלה. כן, זהו רגע של גדלוּת טהורה. הוא שווה את כל העמל והיזע הרגשיים שאנו משקיעים כדי להגיע אליו – למרות שחווים אותו אפילו לחלקיק שנייה בלבד, אבל יש בכוחו להחזיק אותך שנים!

ועד כמה שזה קשה, כל אחד מאיתנו חייב לעבוד על מידת השמחה. אנו צריכים לשמוח בכל מה שיש לנו, ולהודות על כך להשם (אפילו כשאנו מתפללים שחיינו ישתפרו ויהיו טובים יותר). "עבדו את השם בשמחה" – אנו חייבים לעבוד את השם בשמחה ולחיות עם השמחה הזאת כי זה רצונו, ולא רצוננו. עלינו להכיר בעובדה שהשם הוא המלך, הוא המנהיג, הוא המנהל, והוא המוביל אותנו. הוא רחמן, אוהב ומלא חסדים ורחמים, הוא המלך הכל יכול. יש ביכולתו להעניק לנו כל מה שהוא רוצה, לכן גם ברור, שכל מה שהוא מעניק לנו הוא הדבר הטוב ביותר עבורנו, אפילו שבאותו רגע זה לא נראה כך.

וכשכל הכוח הזה עומד לצידנו ומאחורינו, ובעצם מקיף אותנו, למרות שאנחנו כל כך קטנים ופגיעים, נזכה, בעזרת השם ובמהרה, להגיע ליום הזה, כשנקלף מעלינו את כל השכבות המסתירות יושלכו הצידה. וביום הזה, לא רק שנראה בבירור איך כל דבר היה באמת רק לטובה והטוב ביותר – אלא אנו בעצמנו נבין ונגלה זאת – ובגדול! – הן כעם והן כפרט.

והחיפושית? אהה, אל תדאגו, בזהירות רבה הוצאתי את החיפושית מהבניין ושמתי אותה במקום שאף אחד (אני מקווה) לא ידרוך עליה.