אין שום עצבות בעולם

אל תחפש את השורה התחתונה!
לפניה יש הרבה שורות שיכולות להועיל
לך. אל תחפש רק את התוצאה, יש
בדרך אליה עבודה. כשתבין זאת, תדע
שאין שום עצבות בעולם.

בגן הגעגועים – פרק 26

אבידת בת מלך – הסיפור המלא

והיה מצער עצמו מאוד…

לכאורה, הצער של השני למלכות מובן מאוד. הוא עבר תלאות ונדודים רבים בחיפושיו אחר בת המלך ועד שמצא אותה בסופו של דבר במבצר, הוא לא יכול היה להוציא אותה, אלא עד שיבחר מקום וישב שם שנה שלמה ויתגעגע להוציאה וכו’. וכאשר, סוף כל סוף, תמה השנה, והוא כבר היה בדרך להוציאה – הוא נכשל ונפל לשינה של כמה שנים!!!

כמה מאכזב…

אולם האמת לאמיתה היא, שצער זה הינו פגם גדול באמונה, מכיוון שהשני למלכות היה צריך להבין שאם הוא נכשל משמע הדבר, שאינו ראוי עדיין להוציא את בת המלך, משום שהוא עדיין לא התפלל את כמות התפילות הנחוצות לזה, מכיוון שהוא לא אוחז בדרגת האמונה בעזרתה יוכל להוציא את בת המלך. הראיה לכך היא – שהוא הלך להוציא אותה כשעיניו פתוחות.

אתה הולך להוציא את בת המלך – האמונה – כשעיניך פתוחות?! אתה רוצה לגאול את האמונה כאשר אתה בעצמך אינך דבק בה?!

לו היית דבק באמונה לא היית פותח את עיניך כלל. שהרי, מה כבר יש לך לראות? על מה יש לך להסתכל אם אתה יודע שאין עוד מלבדו? ומכיוון שאתה רואה שאתה בעצמך לא נמצא במדרגה הרוחנית בה תוכל להוציא את בת המלך, אתה צריך לשמוח שעדיין לא זכית לזה. הרי לא תרצה לקבל מדרגות שאינך ראוי להן, שלא עבדת עליהן מספיק? לכן, תשמח מהעובדה שאתה יודע מהו מקומך האמיתי, ושעבודתך היא רק להמשיך להתפלל.

העבודה היא חיינו

כל הצער שיש לאדם נובע רק מהעובדה שהוא מחפש את התוצאות ולא את העבודה עצמה. על אדם שרוצה לעבוד את השם להיות מעוניין בעבודה ולא רק בתוצאות. הוא צריך לאהוב לעבוד את השם. ואם העבודה היא להמשיך להתפלל על הדבר אותו רוצה, אז עליו להיות שמח ומרוצה.

אדם שמחפש רק את התוצאות חושב, שכאשר הוא יגיע לתוצאה אז הוא בעצם סיים את העבודה, והוא כבר יכול לנוח. אך אין זה נכון! משום שתמיד יש עוד ועוד עבודה! כי כל זמן שאדם חי – יש לו עבודה. ואם כך, השני למלכות לא היה צריך להצטער, אלא להבין שיש לו עוד עבודה על הנקודה הזו, לפני שעובר לנקודה הבאה.

הניסיון ששולחים לאדם הוא רק מבחן שמטרתו להראות לאדם היכן הוא אוחז באמת, ובאיזו מדרגה הוא נמצא. אם השם עוזר לו להצליח במבחן, זה בגלל שהוא באמת הגיע למדרגה והוא ראוי לעמוד במבחן. בורא העולם יודע, גם, שברגע שאדם יקבל את המדרגה אליה אדם שואף הוא לא יעמוד שם ולא ינוח, אלא ימשיך הלאה בעבודתו. לכן, הוא נותן לו את הניסיון כדי לנשאו ולהעלותו במדרגותיו (ניסיון מלשון מְנַשֵׂא) כדי שימשיך הלאה מדרגה מדרגה.

אך אם אינו עומד במבחן, אין בזה שום טעות. זאת, משום שהוא לא ראוי עדיין לעמוד במבחן. ועצם החיפוש אחר התוצאה והמנוחה הוא הוכחה לכך שאינו ראוי למדרגה אליה שואף. לכן השם לא עוזר לו מכיוון שהוא רוצה שהאדם ידע את מקומו ומהי עבודתו. כל שעל האדם לעשות הוא להמשיך ולהוסיף בתפילות וברצונות טובים, עד שיזכה, בזכות ריבוי התפילות והתחנונים, שהשם ירחם עליו ויזכה אותו להיות דבוק באמונה באמת, כי אז יהיה ראוי באמת להוציא את בת המלך.

השמחה שבהכרה

כאשר אדם לא מצליח לעמוד בניסיון, עליו להודות לשם על שאינו מניח לו לשגות בדמיונות ולקבל מדרגות שאינו ראוי להן, וישמח מאוד שהוא מכיר במציאות שלו ויודע את העבודה העומדת לפניו. וידע, שכל שעליו לעשות הוא רק להמשיך להתפלל ולכסוף בסבלנות ובאריכות אפיים, בשמחה ובאמונה, עד שיהיה ראוי למדרגה שהוא מבקש. וכשיהיה ראוי, אז יקבל אותה מאת השם בשלמות נפלאה, עד שיראה וירגיש ממש שהוא קיבל מתנה מהשם יתברך, ולא תהיה לו מזה שום גאווה. ובנוסף, תהיה לו מטרה חדשה לעבוד ולהשיג אותה.

וזאת התקנה שנותנת בת המלך (בהמשך המעשה) לשני למלכות: "בכן, תשוב לבחור לך מקום, ותשם גם כן שם כנ"ל…" בת המלך אומרת לשני למלכות, שהעבודה שלו היא להמשיך להתפלל מכיוון שהמציאות הוכיחה שהוא עדיין לא התפלל מספיק, לכן אין כל טעם ותועלת בעצבות ובייאוש.

והלך לשם, ומצא אותה, והייתה מצטערת לפניו מאוד…

כמובן, בצער של בת המלך, המרמזת על השכינה הקדושה, אין שום שייכות לפגם או חסרון באמונה. צערה הוא צער אמיתי על ההסתרה שבני אדם נמצאים בה, שאינם רואים את השגחת השם בכל צעד ושעל, בכל נשימה ונשימה, ובכל מחשבה ומעשה.

ובאמת, אם לא היה לשני למלכות צער מנפילתו בת המלך לא הייתה מצטערת כלל, כי כל צערה הוא רק על ההסתרה. ואם היה השני למלכות היה מאמין שאף כישלונו הוא מאת השם יתברך, אז המשך העבודה היה הרבה יותר קל והוא היה מוציא אותה במהרה מהגלות.

(מתוך בגן הגעגועים מאת המחבר)