פרנסה בלי לחץ

הפרנסה הקשה נובעת מהעובדה שאנחנו
רודפים אחרי דברים שאינם נחוצים לנו –
המכונית החדשה, הבית בשכונה היוקרתית,
או חברות במועדון יוקרתי כזה או אחר…

ערך ועיבד: הרב אליעזר רפאל ברוידא

השם מבטיח לנו לחם ומים, אבל לא מבטיח לנו פחזניות מצופות שוקולד או פיצה, שהם מיני מאכלים הגורמים נזק לגוף ולארנק שלנו. איננו יכולים לחיות בלי לחם, אבל יכולים בהחלט לחיות בלי מותרות. הרבה אנשים גורמים נזק בלתי הפיך לעצמם על ידי אכילה מופרזת, או על ידי אכילת דברים שאינם מועילים להם. אחרים מבזבזים כספים רבים על מסעדות ואוכל מוכן וממלאים את גופם בכל מיני כימיקלים. יצרני המזון, שחושבים רק איך להרוויח, לא מתחשבים בעובדה שהם רק מרעילים אנשים. אם נאכל בבית, אוכל בריא ומזין, ואת מה שאנו צריכים – נראה כיצד הכסף שאנו מרוויחים מספיק לכל מה שאנחנו צריכים.

סביר להניח שהשאלה הגדולה שנשאלת היא – כמה מאמצים, כלומר השתדלות, עלינו להשקיע כדי לעבוד למחייתנו? המדרש מספר לנו שהצדיקים היו מקבלים את מנת המן היומית שלהם עד פתח האוהל שלהם. מדוע? מכיוון שהצדיק כל כך עסוק בעבודת השם, כך שהשם יתברך לא מעוניין כלל להפריע לו.

האנשים הבינוניים היו צריכים לצאת וללקוט את המן בקצה המחנה, ברדיוס של מספר קילומטרים.

הרשעים היו צריכים לצאת ממש מחוץ לגבולות המחנה כדי להביא את מנת המן היומית שלהם. וכדי להתפרנס, הם יצאו למסע מפרך במדבר במשך כל היום – מצאת החמה ועד לשקיעתה.

גם אם אדם אינו צדיק, אך עושה כמיטב יכולתו כדי לעבוד את השם, תהיה לו פרנסה קלה. הפרנסה הקשה נובעת מהעובדה שאנחנו רודפים אחרי דברים שאינם נחוצים לנו – המכונית החדשה, הבית בשכונה היוקרתית, או חברות במועדון יוקרתי כזה או אחר.

פעם נסעתי במונית והנהג התלונן כל הדרך שהוא לא מצליח להתפלל במנין, בגלל שהוא עובד משש בבוקר ועד תשע בערב. שאלתי אותו מדוע הוא עובד כל כך קשה, והוא אמר לי: "אני צריך לחיות, לא?" אלה חיים?! זאת עבדות!

שיעור נוסף שאנו מקבלים מהמן הוא – "כל אדם לפי צרכיו". לא משנה כמה אוכל אדם יאסוף במשך היום, אך ברגע שיגיע הביתה תישאר בידיו רק המנה היומית אותה הוא צריך. הגמרא מלמדת אותנו שהכל נקצב לנו מראש השנה ועד לראש השנה בשנה אחרי, ומה שהקציבו לנו משמים הוא מה שנקבל, אז למה לעבוד קשה? לא פעם מגיעות אלי שאלות תמוהות מאנשים שפשוט מחפשים לעבוד קשה. למשל, שאל אותי אדם אחד האם כדאי לו להרחיב את העסק ולפתוח חנות נוספת. "למה להגדיל את קללת העבודה הקשה של "בזיעת אפיך"? עליך להשקיע את הזמן והאנרגיות שנשארים לך בלימוד התורה ובתפילה, במקום לקיים בך את הקללה ועוד להגדילה…"

רבי נחמן מברסלב מסביר לנו שהדאגה הורסת את הפרנסה. וההיפך – ביטחון בהשם הוא הכלי הרוחני באמצעותו אדם מקבל את פרנסתו. בעזרת אמונה וביטחון, אנחנו מחייכים, ואיננו מודאגים מהיכן יגיע הלחם של מחר. פרשת המן (שמות טז, ג-לו) מספרת לנו על אותם אנשים שדאגו ולא האמינו בהשם, לכן ליקטו מהמן יותר מכפי שהיו צריכים לאותו יום. ומה קרה לאקסטרה-מנה? היא הבאישה, העלתה תולעים. באופן דומה, אנשים ללא אמונה ממלאים את ביתם בכל מיני דברים שהם לא זקוקים וצריכים בכלל, אבל אותם דברים מיותרים רק ‘מבאישים’ את האדם מבחינה רוחנית.

אנשים שואלים – מדוע השם היה צריך להוריד את המן מוקדם מאוד בבוקר? אך אין זה אלא שיעור מדהים ומאלף. אדם עצלן אף פעם לא יצליח להתפרנס או לעשות כל דבר אחר שירצה. לכן, אדם צריך להתפלל בהתמדה שיזכה להיות חרוץ. כי המן, כידוע, ירד מהשמים עם הנץ החמה, אולם ברגע שהשמש זרחה במלואה באמצע הבוקר, הוא התאדה. ומכיוון שכך, כולם היו צריכים לקום מוקדם מאוד בבוקר ולהתפלל במנין, כדי שיישאר להם מספיק זמן כדי ללקט את המן.

פעם הגיע אלי אדם והתלונן על כך שאין לו מקור פרנסה. אמרתי לו לקום בבוקר מוקדם, לטבול במקווה, להניח תפילין ולהתפלל במנין הראשון. אחר כך, לחזור הביתה ולאכול ארוחת בוקר ובשעה 07:30 להיות כבר מחוץ לבית. "לאן אלך אם אין לי עבודה?" הוא שאל בתמיהה. אמרתי לו, כי ברגע שיגלה יוזמה, זריזות והתמדה –במילים אחרות שלא יתעצל – השם ייתן לו פרנסה. ובאמת זה מה שהיה – כבר ביום הראשון שהוא קיים את העצות שנתתי לו הוא מצא מקום עבודה בסופרמרקט ליד מקום מגוריו.

מטרת היותנו בעולם הזה היא כדי לעבוד את השם. לא פעם אנשים אומרים לי שהם לא יכולים לעבוד את השם מכיוון שהם צריכים להתפרנס. אבל אין דבר יותר טיפשי מזה! מציאת מקור הפרנסה, שהיא בעיה שמאפיינת הרבה אנשים, נובעת מהעובדה שהם לא מזדרזים לקום בבוקר. ולא פעם, הם מבזבזים שעות רבות מיומם בצפייה בטלוויזיה או גלישה באינטרנט – ולא ראיתי אדם אחד שמצליח להפיק תועלת מזמנו ואין לו פרנסה קלה ובטוחה.

עם ישראל קיבלו ביום שישי מנה כפולה של המן, וכל זאת כדי ללמדם שהם לא צריכים לדאוג לגבי האוכל של שבת. כי השבת, וכל ההוצאות הנלוות אליה, אינה חלק מהתקציב השנתי שהוקצב לנו בראש השנה, מכיוון שלשבת יש תקציב המיוחד רק לה, תקציב שהוא מעבר למה שהוקצב לנו כבר בתחילת השנה. כאשר אנו קונים, מכינים וטורחים לכבוד השבת, אנו זוכים להגדיל את תענוג השבת וכן את השפע, כלומר את הפרנסה. ביום שבת כל אחד צריך להרגיש שהוא מיליונר! משה רבינו אמר לעם ישראל: "את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בַּשלוּ, ואת כל העודף הכינו לכם למשמרת עד הבוקר" – לא רק שבני ישראל לא היו צריכים לעבוד בשבת, אלא שהעבודה בשבת היא קללה ממש. דתן ואבירם יצאו ביום שבת לחפש את המן, מכיוון שלא האמינו שהשם ברא את העולם במשך שישה ימים וביום השביעי שבת מכל מלאכה, לכן הוא רוצה שאף אנו נעשה זאת. כל דבר שאדם עושה בשבת –מלאכה, עבודה וכו’ – הופך לקללה, ה’ ישמור.

ובנוסף, ביקש משה מאהרן לשים מלא העומר מַן בתוך צנצנת שיהא משמרת לדורות. הצנצנת נשמרה במשך מאות שנים באוהל מועד ובבית המקדש לצד לוחות הברית. זהו אותו מן שהבאיש בזמן שלקחו עם ישראל מעבר למה שהיו צריכים, ובדרך ניסית, נשאר טרי מאות שנים עד לחורבנו של בית המקדש הראשון.

פעם אחת הוכיח ירמיה הנביא את עם ישראל תוכחה קשה על כך שאינם לומדים תורה. בני ישראל השיבו בשאלה: ‘איך אתה מצפה שנלמד תורה אם אין לנו ממה להתפרנס?’ אולם הנביא הניף את ההוכחה החותכת על טענתם – היא צנצנת המן, ואמר להם: ‘כך השם פרנס למעלה מ-600,000 משפחות במדבר במשך 40 שנה. מיליוני אנשים אכלו ושתו מידיו של השם במדבר השומם! לא היה זה במקום עם נחלי מים ועצי פירות, אלא במדבר סיני השומם, וכל זה כדי שילמדו תורה!’, כך הסביר להם כיצד יוכלו להתפרנס ולחיות, והוסיף: ‘ראו איך אבותיכם התפרנסו!’

זהו תפקידו של השם לפרנס אותנו. לא עלינו מוטל לדאוג כיצד הוא יעשה את זה, מכיוון שלבורא יש דרכים ושליחים רבים. עלינו מוטל רק לקיים את תפקידנו – להתפלל, ללמוד ולקיים את התורה, והשם – את שלו יעשה. כל רצונו של השם מאיתנו הוא שנבנה אמונה וביטחון רק בו.

הג’ירפה לא צריכה לעבוד במשרד כדי לקבל את המזון שלה, וכך גם החתול. כי ללא ספק, השם ייתן פרנסה לאלה המבקשים אותו. זאת הבטחה שניתנה לנו על ידי משה רבינו, ירמיה הנביא ורבי נחמן מברסלב.

יהי רצון שנזכה כולנו לשפע, ברוחניות ובגשמיות, כך שנקדיש את כל חיינו לתורה ולאמונה, אמן.