מניעות בהמשכים

מניעה אחרי מניעה – ככה זה בחיים,
וזה חוזר על עצמו. תפגוש אנשים
שיאמרו לך ש’אין דבר כזה’ וינסו למנוע
ממך את החיפוש התמים אחר
האמונה. תהיה חזק, אל תישבר!

בגן הגעגועים – פרק 35

אבידת בת מלך – הסיפור המלא

אמר לו (האדם המשונה להשני למלכות): לדעתי היא שטות. אך מחמת שאתה מתעקש, הנה אני ממונה על כל החיות, אעשה למענך, ואקרא לכל החיות, כי הם רצים את כל העולם. אולי תדע אחת מהם מהר ומבצר, כנ"ל. וקרא את כולם מקטן ועד גדול כל מיני החיות ושאל אותם. וכולם השיבו שלא ראו. ואמר לו: ראה ששטות סיפרו לפניך, אם תשמע, שוב לאחוריך, כי בודאי לא תמצא, כי איננו בעולם…

גם לאחר שהשני למלכות הצליח לשבור את המניעה העצומה שהייתה לו בדמות אותו אדם גדול, שוב מתגברות עליו המניעות, כאשר החיות מודיעות שלא ראו בכל מרוצתם ברחבי העולם שום הר של זהב ומבצר של מרגליות. אולם גם הפעם השני למלכות אינו מתבלבל ונשאר חזק בדעתו, משום שיש לו ישוב הדעת. כלומר, יש לו שכל מיושב חזק ותקיף לגבי האמת. לכן גם המניעה הזו מתהפכת לטובתו ואותו אדם גדול שולח אותו הלאה בחיפוש אחר בת המלך.

והוא הפציר מאוד ואמר, שבהכרח הוא בנמצא בודאי. אמר לו (האדם המשונה להשני למלכות): הנה במדבר, נמצא שם אחי, והוא ממונה על כל העופות. ואולי יודעים הם, מחמת שהם פורחים באוויר בגבוה, אולי ראו הר ומבצר הנ"ל. ותלך אליו ותאמר לו, שאני שלחתי אותך אליו. והלך כמה וכמה שנים לבקשו…

השני למלכות ממשיך בדרכו, אולם הוא עושה טעות: במקום לבקש את בת המלך הוא הולך לבקש את אחיו של האדם הגדול, כמו שרבינו כותב: "והלך כמה וכמה שנים לבקשו", וזו טעות נוראה. לאחר שכבר אדם התקרב לצדיק וקיבל ממנו הדרכה, אסור לו לחפש אנשים אחרים שיראו לו את הדרך. הלא ראינו מה קרה כאשר פגש השני למלכות באותו אדם גדול, הוא כמעט מנע אותו מדרך החיים. אבל רק בדרך נס השני למלכות התעקש והצליח להתגבר על המניעה שהציב לפניו, כאשר לגלגל על בקשתו וטען לפניו שזו שטות לחפש מבצר של זהב וכדומה. אם כן, כיצד יתכן לטעות ולבקש את אחיו? הרי גם הוא עלול למנוע אותו, ומי יודע אם בכלל יצליח לעמוד בניסיון ולא יטרפד את ידיו?

לכן אסור לאדם לקבל עצות ולסמוך על בני אדם שאינם מדריכים אותו בדרך הצדיק, מכיוון שעצתם אינה שלמה. עצה שלמה יש רק לצדיק, כמו שכתוב (ליקו"מ ז): "ואי אפשר לבוא לאמת, אלא על ידי התקרבות לצדיקים. וילך בדרך עצתם כי העצות שמקבל מהם הוא בחינת נישואין וזיווג. ולמה נקרא עצה בבחינת נישואין? כי ‘הכליות יועצות’ (ברכות ס"א), וכליות הם כלי ההולדה, כלי הזרע. נמצא, כשמקבלין עצה מאדם, כאילו מקבלין ממנו זרע. והכל לפי אדם, אם רשע או צדיק. ועצת הצדיק הוא כולו זרע אמת…"

מצא שוב אדם גדול מאוד כנ"ל, ונשא גם כן אילן גדול כנ"ל. ושאל אותו גם כן כנ"ל, והשיב לו כל המעשה, ושאחיו שלחו אליו, והוא דחה אותו גם כן, כי בודאי אינו בנמצא. והוא הפציר אותו גם כן, ואמר לו (האדם הזה לשני למלכות): הנה אני ממונה על כל העופות, אקרא אותם, אולי יודעים הם. וקרא כל העופות, ושאל את כולם מקטן ועד גדול, והשיבו שאינם יודעים מהר ומבצר הנ"ל. אמר לו: הלא אתה רואה שבודאי אינו בעולם, אם תשמע לי שוב לאחוריך כי בודאי איננו. והוא (היינו השני למלכות) הפציר אותו ואמר, שבודאי ישנו בעולם…

שוב אנו רואים כיצד חוזר הדבר על עצמו עם האדם הגדול השני, כמו עם האדם הגדול הראשון, שמנסה להניא את השני למלכות ולהפסיק אותו מחיפושו התמים אחר האמונה השלמה. כך הוא כאשר מבקשים עצות מאנשים ואין סומכים על דברי הצדיק בפשיטות, באמונה שלמה.

אך כאן יישוב-הדעת שהשני למלכות זכה בו עומד לזכותו ולטובתו. עכשיו ברור לו מה הוא מבקש וברור לו שהדבר אותו ציוותה עליו בת המלך הוא האמת לאמיתה. דבר זה נותן לו את הכוח להתעקש עד שמתהפך המונע לטובתו. אך שוב מתהפך לרעתו ואומר שאין בנמצא הר של זהב וכו’, מכיוון שהעופות אינם יודעים על הר ומבצר כזה. אבל השני למלכות ממשיך להתעקש ומצליח לשבור את המניעה, והאדם השני שולח אותו לאח השלישי. אולם הפעם לא כתוב שהלך לבקשו – את האח השלישי, אלא שהלך לבקש את בת המלך, לכן הפעם הוא יצליח למצוא אותה.

(מתוך בגן הגעגועים מאת המחבר)