הברכה שבקללה
"גם זו לטובה" - איזו מין תשובה זו, חשבתי לעצמי. ניסיתי לפענח את שורת המחץ של התעלומה הזאת. איך יכול להיות שכל זה "טוב"? מחשבה זו המשיכה לצלצל בראשי כמו פעמון.
"גם זו לטובה" – איזו מין תשובה זו,
חשבתי לעצמי. ניסיתי לפענח את שורת
המחץ של התעלומה הזאת. איך יכול
להיות שכל זה "טוב"? מחשבה זו
המשיכה לצלצל בראשי כמו פעמון.
כדי לומר ששלושת החודשים הראשונים של שנת 2009 היו לחוצים בשבילי, ובעצם לכל מי שאני מכירה, ובכלל – מכל הכותרות שאספתי באופן כללי על העולם, זה כמו לומר שטיפול שורש בלי הרדמה יהיה ‘קצת’ לא נוח…
נראה, כי בכל יום שעבר הוכינו במשברים אישיים, משברים קהילתיים, וללא ספק גם העולם הגדול הוכה במשברים. זה מתחיל במאמצים הרבים שאני משקיעה להגיע למכולת הקרובה לביתי שבדרום הארץ כשבמקביל אני בודקת היכן נמצא המרחב המוגן הקרוב ביותר במידה ו… ממשיך באחוז המפוטרים שרק עולה ועולה, בתסריט פונזי, בשיחים יורים, ועד לתעשיית זיוף הכספים ולכל דבר שקשור לכסף – ונראה שכולנו מהלכים על חבל דק שעומד להיקרע בכל רגע. 2009 היא ללא ספק אב טיפוס של "שנת חוקי מורפי" (חוקי מורפי בסלנג האמריקאי אומרים, שאם משהו יכול לקרות אחת ל… אז האחת ל… פשוט תקרה).
שום דבר לא נראה בטוח – לא העבודה שלנו, לא הבתים שלנו, לא השקעות מבריקות וגאוניות, גם לא משקיעים שהונו בסדר גודל של ביליונים, ואפילו לא הוול סטריט.
מאוחר יותר, ניסיתי לעשות סדר ולחפש את ההיגיון שבכל הבלגאן הזה, ובשיחה עם אנשים נוספים, הסתבר שאני לא לבד. מפילים עלינו מספיק רגשי אשמה שיכולים להספיק לעוד מאה שנה. אולם, היסוד העיקרי של היהדות, אותו לימד רבי ישראל הבעל-שם-טוב הקדוש, מסביר לנו ששום דבר לא קורה עלי אדמות ללא רצון השם, שהכל לטובה, והכל למען מטרה מסוימת. זהו אחד משלושה עשר עיקרי האמונה אותם הגדיר הרמב"ם, לבת האמונה, האמונה בהשם, והבסיס לכל דבר בעולם. הסוד שמסתתר בנוסחה זו, כפי שהרחיב ודיבר עליו רבי נחמן מברסלב, הוא לחשוף ולגלות את המטרה, ומשם, להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותנו כדי להגיע לתיקון ההכרחי. כשדברים אלה היו מונחים לפניי, חזרתי ושאלתי את עצמי בחודש האחרון – מהו המסר שאנו צריכים להוציא לאור מהתמוטטות עמוד התווך של החברה, מסר לא פתור שמונח ממש לפנינו.
ברמה האישית, מכיוון שהשעון מראה על 2009, קצב העבודה שלי הואט והגיע למצב של טפטופים, ממש כמו ברז שמתחיל להתייבש. אני עדיין מתאמצת לשמוע את קולה של האזעקה הנשמעת בכפר הקטן בו אני גרה בדרום ישראל, כאשר אני מלווה את ילדיי לבית הספר ופונה ליום נוסף. מבחינה פיזית וכלכלית החששות בגלל המצב הביטחוני החלו לעלות במשקלן על הלחץ הנורמאלי של ארגון וניהול ביתי, דבר שהתבטא היטב בעבודה, והמשיך בהתמודדות עם הדאגות היומיומיות, כמו למשל, עם בני בן ה-10 שמעדיף לשחק בגולות כל היום ולא להכין את שיעורי הבית, דבר שהפך לדפוס התנהגות "נורמאלי", או כאשר בתי בת החמש צריכה ניתוח באוזן – דאגה לכשעצמה, וזה ממשיך עם התמודדות לא פשוטה בכל הנוגע לתקציב הכלכלי של הבית שהולך ופוחת מיום ליום.
ואם נרצה להוסיף לכל הכאוס הזה עוד היבט, אז אחד הקבלנים שעשה תיקונים בביתנו ניסה לסחוט מאיתנו סכום כסף לא מבוטל, הרבה מעבר למה שסיכמנו אתו בכתב. הכל נראה עכשיו כמו מבוי סתום, לא מובן כלל. הכנו את הכל בזהירות רבה ומחושבת וחתמנו על חוזה, אך הוא הפר בצורה בוטה ומאיימת את ההסכם בינינו. הפחד מההתמודדות בקרב שכזה, שעלה כרגע על כל שאר הקרבות איתם אנו מתמודדים, גרם לי חוסר תחושה. הרגשתי שאני כבר לא מסוגלת להתמודד עם שום דבר יותר.
באותו לילה, ישבתי ליד השולחן האפור שמטבח ביתי, לאחר שהשכבתי את ילדיי הקטנים לישון ולאחר שבעלי וילדיי הגדולים אף הם פנו לשנת הלילה שלהם. עצמתי את עיניי והתחלתי לבכות לבורא העולם שאני לא מסוגלת לסבול אפילו עוד טיפת לחץ אחת עלי – פשוט לא ידעתי מה לעשות. לא יכולתי לשלוט בשום דבר. הכל נראה כל כך כבד ואי אפשר לשאת זאת לבד – אז מי יעזור לי?
אבל אז, הבזיקה במוחי המחשבה – "גם זו לטובה".
איזו מין תשובה זו? איך זה בכלל יכול להיות לטובה אם אנחנו באמצע מלחמה, משברים כלכליים, והאיום מהתביעה האפשרית, חוץ משאר המאבקים היומיומיים איתם אנו נאלצים להתמודד. ולמרות זאת, המחשבה הזאת המשיכה לצלצל בראשי כמו פעמון ללא מנגנון השהייה. מה זה אומר? התחלתי לתהות, כשאני עוצמת את עיניי שוב, אך הפעם בנחישות יתירה, וניסיתי לפענח את שורת המחץ של התעלומה הזאת. באותו רגע, נזכרתי בעיקרון הראשון אותו מציין הרמב"ם בשלושה עשר עיקרים ובמסריו של רבי נחמן, כדי לנסות ולהבין את המסר.
"אני לא מבינה את זה", ניערתי את ראשי. איך יכול להיות שכל זה "טוב" – אני ממש לא מבינה! וגרוע מזה, נראה לי שאני גם לא יכולה לתקן את זה.
"אני לא יכולה לתקן" – חזרתי על דבריי באיטיות. לפתע הבנתי שהברכה הייתה ממש בתוך הקללה – אותה תחושת ייאוש וחוסר אונים הייתה "טובה" מאוד לכשעצמה – אני לא אמורה "לתקן" שום דבר. אני לא בשליטה – ואף פעם לא הייתי. שום דבר לא בידיים שלי, והעזרה לה אני זקוקה לא תגיע משום אדם בעולם הזה – אין שום יריעת ביטחון גשמית, וגם לא אמורה להיות אחת כזו. התחלתי להבין כמה קטנה וחלשה אני, וכמה באמת אני לא שולטת בשום דבר.
באותו רגע ה"חולשה" שלי הפכה למקור כוח עצום. לא הייתי צריכה לעבור את זה לבד – השם יעזור. מחשבה זו העניקה לי תחושת הקלה שלא ניתן לתאר כלל. אמרתי שוב ובקול רם – "השם יעזור", והבטחתי לעצמי לחזור על זה בכל פעם שמחשבה היסטרית תחלוף בראשי.
עם כל ניסיון אתו התמודדתי ביום המחרת – פקק התנועה בדרך לעבודה, "הדיון" על שעות העבודה שלי, המכתב מהמורה של הבן שלי שלא הקשיב בשיעור, בתי בת החמש שרצתה לאכול שש עוגיות לפני ארוחת הערב – הזכרתי לעצמי "השם יעזור". הבחנתי, בכל פעם שחזרתי על שתי מילים אלה, שהמתח שעל פניי יורד, ואפילו הלסת שלי השתחררה. אך אז התחלתי לחייך, ואני מדברת על דבר שלא עשיתי מספר חודשים! בכל בוקר שהתעוררתי, מיד לאחר "מודה אני", ולפני שמחשבה מאיימת תחליט להתפרץ למוחי, הזכרתי לעצמי: "השם יעזור". כל בעיה, ולא משנה אם היא גדולה או קטנה, שניסתה לפלוש לתוך חיי, עצרתי אותה ואמרתי לאט את המילים – "השם יעזור", וחייכתי, כשאני מזכירה לעצמי שזהו המסר ממי ששולט באמת. הוא הכתובת היחידה והנכונה לכל בקשה או בעיה, והמקור לשיכוך והרגעת כל הדאגות.
תובנה עוצמתית זו – שבורא העולם תמיד שם, מוכן לעזור ולענות על כל בקשה, לשאת, לתמוך ולהציל במקום שבשר ודם לא יכול – היא מקור השלווה, השלום והחכמה. התחלתי להבין שהטילים בדרום, קריסת הוול סטריט, המשבר הכלכלי, ואסונות הטבע להם היינו עדים בשנים האחרונות (כולל תפיחתה של העוגה שלי בתנור) כולם מתוזמרים. לכולם מטרה וכיוון מדויק להפליא, אותם אנחנו לא יכולים לשער כלל, וכל אחד מהם פשוט מהווה קריאת התעוררות עבורנו. השאלה היחידה היא – האם אנו מבינים את המסר? זוהי עבודתו של האדם בחיים – לכוון את נשמותינו לערוץ טהור ומבורר בו נוכל לקבל ולהבין את המסרים האלוקיים, את המסרים שאנו מקבלים משמים.
מהארה זו הגעתי לסוד גדול של הרגיעה, ומשם יכולתי לבקש מבורא העולם את כל מה שאני צריכה – כוח, אמונה, סבלנות, בריאות, פרנסה טובה, שהאור ישתנה לירוק – בכל מה שאני צריכה – כי מה שחשוב הוא, שהבנתי שבורא העולם, שהוא מקור כל השפע, הוא זה ששולט בכל. הבנה זו העניקה לי נחמה עצומה כשהתחלתי להפנים בכל פעם, שהעזרה מגיעה בכוח התפילה לאבא שבשמים.
זה המסר, כפי שנראה, והוא פשוט צועק אלינו משמים בימים אלה – לא להאמין בכל התמריצים למיניהם או במנהיגים שמייצרים אותם, לא להאמין בנשק שהוא זה שיגן עלינו מפני החמאס, לא להאמין בכל הסכרים שבנינו שהם אלה שיצילו אותנו מהשיטפונות, כל הדברים הללו הם סדקים חיצוניים עד שנבין, בסופו של דבר, ונסכים ונדע שכל דבר מגיע ממקום אחד – מהמקור העצום והכביר, מבורא העולם.
וכמו שהרמב"ם אמר – שזה כל מה שיש ובזה טמון הכל – לא שום דבר אחר – זהו, כך מסתמן, אחד השיעורים הגדולים של 2009, וזאת הברכה שבקללה.
לעילוי נשמת אמי אנילי פטרישה בת ריטה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור