גן של אמונה

שום דבר אינו "טבעי" בכל מה קשור
לאדמת ארץ ישראל, על זה תשמעו
ממשפחת לוי שעלתה לארץ ישראל
ועזבה גינות יפהפיות בלונדון. כי אמונה,
היא הדבר שגורם לגינה לפרוח…

אחת המצוות שהתרגשתי ממנה כאשר עלינו לארץ ישראל ב-2005 הייתה שתילת עצים ופרחים בגינה.

תמיד אהבתי עצים ואת כל סוגי הצמחים, ובכל גינה שהייתה לנו כשגרנו בלונדון, תמיד דאגנו להשאיר אותה ירוקה ופורחת יותר מאיך שקיבלנו אותה. כאשר מצאנו את ביתנו החדש במודיעין, שעות רבות ישבתי וחלמתי על הגינה המדהימה שניצור מאותה חלקה עזובה וחשופה – הגינה שלי.

לבית במודיעין נכנסו באוגוסט 2005, ועד לדצמבר של אותה שנה, השקענו סכומים אגדיים כדי ליצור את גינת החלומות שלנו. פרט לעובדה קטנה וכל כך חשובה שהיא לא הייתה כזאת! למרות שהשקענו במערכת ההשקיה, הצמחים, ובעיצוב החלקה הקטנה הזאת, היא בקושי נראתה כמו משהו שדומה לגינה, הס מלהזכיר פורחת…

לא, האדמה לא הייתה הבעיה – עובדה, לשכנים ממול הייתה בדיוק את אותה אדמה, והגינה שלהם כן פרחה. אבל הדשא שלנו אף פעם לא צמח כראוי. הוא נבל ובסופו של דבר ‘מת’. המטפסים אף פעם לא עברו את גובה האדמה. העצים שלנו – אותם קנינו לכתחילה גדולים – נראו אנמיים ומדולדלים. חלק מהדשא (שכן הצליח לשרוד) החל להתפשט בפראות, ובעצם, כמעט שבלע כל חלקת אדמה שבגינה.

שאר הפרחים וצמחי המרפא ששתלנו נאכלו על ילדי מיליוני חרקים, וכל מה שהיה לנו בגינת ‘החלומות’ שלנו – פרט לעשב – נראה מת או מתקרב לזה.

באותו זמן, לא יכולתי להבין למה זה קורה. בזבזנו כל כך הרבה כסף על הגינה, יותר מהשכנים שלנו, ועדיין – שלנו נראתה גרועה מאוד. היום, אני מבינה מדוע הגינה שלנו במודיעין הייתה כישלון. דבר ראשון, אף פעם לא ביקשנו מהשם להיות חלק מהתהליך. פשוט הנחנו שעיצוב גינה ‘ברמה’ וטונות של מזומנים הם כל מה שצריך. השני, הגינה עצמה הייתה תרגיל גדול מאוד במידת הגאווה, וניסיון להתעלות על גינתם של השכנים (ואת זה לא הבנו באותו זמן).

והשלישי, ישנה מצווה מיוחדת בישוב אדמת ארץ ישראל, ואנחנו עם החשיבה המערבית שלנו, חשבנו שנוכל לשלם למישהו אחר שיעשה זאת עבורנו – במקרה שלנו לגנן – שיקיים מצווה זו במקומנו.

לפני שנתיים עזבנו את הבית במודיעין. כשהארגונים האחרונים היו על הפרק, ‘רגע’ לפני העזיבה, נהיה בלבול עם הקונים של הבית, והגננים שלהם הגיעו לגינה שלנו ועשו לה טיפול יסודי, יום אחד ממש לפני שעזבנו.

הייתה זו חוויה טראומתית לראות את הגינה שהשקעתי בה כל כך הרבה כסף, זמן ומאמצים ותוך מספר רגעים הופכת לחלקת אדמה עזובה וחשופה, ממש כמו שפגשתי אותה בהתחלה. ברגע שהצלחתי להתגבר על ההלם, הודיתי להשם על שנתן לי הוכחה ברורה לכך שכל העצים והצמחים הגדולים והמעוצבים ששתלנו שם היו חסרי ערך ועקרים.

סמוך לינואר 2009, בעלי ואני מצאנו את עצמנו בבית החדש ושוב… עם גינה, אם אפשר לכנות אותה כך. מה שבעצם באמת היה לנו, לאורך שלושת צידי הבית, זה בלגאן אחד גדול בדמות צמחי פרא, שנשתלו לפני עשר שנים וקיבלו את האפשרות לצמוח לבד מעצמם, ללא מגע יד אדם מלטפת ואוהבת.

שנה שעברה הייתה כאמור שנת שמיטה, אפילו לא ניסיתי לחשוב מה אני צריכה לעשות, או לנסות לעשות, עם הגינה עד אחרי סוכות.

אבל כשהתחלתי לחשוב על זה, אומר בכנות, נפלתי לייאוש. השם, באדיבותו ורחמנותו, נתן לנו בית מדהים במחיר מציאה של ממש. ברוך השם, מקור הפרנסה שלנו מספיק כדי לכסות את כל מה שאנו צריכים, אבל בהחלט לא היו לנו את העשר אלף שקל שחשבתי שיהיו לנו עבור הגינה. למעשה, בקושי היו לנו אלף שקלים…

ומכיוון שהצמחייה הייתה פראית והתפשטה לכל כיוון אפשרי והבלגאן, כאמור, היה גדול, אפילו לא יכולתי לשתול זרעים, או צמחים זולים וקטנים. אז עשיתי את מה שאני תמיד עושה עכשיו כשאני מרגישה תקועה: ביקשתי מהשם שיעזור לי עם הגינה.

אמרתי להשם שאני מאוד רוצה גינה כדי לזכות לברך את "ברכת האילנות", כדי שאוכל להראות לשתי בנותיי את נפלאותיו מהרגע שהצמחים והעצים נשתלים ועד שהם צומחים ופורחים.

התשובה לא איחרה להגיע: שלושה ימים לאחר מכן, שוחחתי עם חברה שהבן שלה, נער חסון וחזק, חיפש עבודה כדי להרוויח קצת כסף וגם להעסיק את עצמו מעט.

והוא אכן הגיע ונתן לנו הצעת מחיר על ניקיון הגינה. היה זה בדיוק הסכום ששמרנו בצד. זמן קצר לאחר מכן, בעזרתו של השם, שתלנו חמישה עצים בגינה שלנו.

אינני יכולה לתאר לכם את ההתרגשות של לשתול עץ בעצמי, כאן בארץ ישראל. למרות שלא עבר הרבה זמן והגינה עדיין נראית יותר כשממה מאשר גן עדן טרופי, אני מתמלאת בשמחה עצומה, הרבה יותר מה’עיצוב’ של הגינה שהייתה לנו במודיעין. כל פעם כשאני מגיעה לגינה שלנו, הנשמה שלי שרה.

כך קורה הרבה פעמים כאשר אנחנו רוצים לעשות כל מה שאפשר ולבטוח בהשם, ויש לנו את הסבלנות שהוא יפתור את הבעיה על הצד הטוב ביותר. אני רואה בזה ברכה גדולה שלא יכולנו לאפשר לעצמנו גנן-מעצב לגינה שלנו.

אני חושבת שיעבור זמן רב עד שהגינה שלנו תהיה מעוצבת ופורחת, אבל עכשיו, מכיוון שאנו חלק מהתהליך, לומדים ונהנים ממנו מאוד, הגינה שלנו לא הפכה רק למקום שבו נוכל להגשים את החלום על גן עדן ירוק ומפואר, אלא הפכה גם לגן של אמונה.