מסכת מקוות פרק ו משנה ח-ט

ו,ח  מטהרין את המקוות–העליון מן התחתון, והרחוק מן הקרוב.  כיצד:  מביא סילון של חרס או של אבר, ומניח ידו תחתיו עד שהוא מתמלא מים, ומושכו, ומשיקו–אפילו כשערה, דייו.  היה בעליון ארבעים סאה, ובתחתון אין כלום–ממלא בכתף ונותן לעליון, עד שיירדו לתחתון ארבעים סאה.

 

ו,ט  כותל שבין שתי מקוות שנסדק–לשתי, מצטרף; ולערב, אינו מצטרף–עד שיהא במקום אחד, כשפופרת הנוד.  רבי יהודה אומר, חילוף הדברים.  נפרצו זה לתוך זה–על רום, כקליפת השום; ועל רוחב, כשפופרת הנוד.