מסכת נידה פרק א משנה א-ב

א,א  שמאי אומר, כל הנשים דיין שעתן; הלל אומר, מפקידה לפקידה, אפילו לימים הרבה.  וחכמים אומרין, לא כדברי זה, ולא כדברי זה; אלא מעת לעת, ממעטת על יד מפקידה לפקידה, ומפקידה לפקידה, ממעטת על יד מעת לעת.  כל אישה שיש לה וסת, דייה שעתה.  המשמשת בעידים, הרי זו כפקידה–ממעטת על יד מעת לעת, ועל יד מפקידה לפקידה.

 

א,ב  כיצד דייה שעתה:  הייתה יושבת במיטה, ועסוקה בטהרות–פרשה וראת–היא טמאה, וכולן טהורות; אף על פי שאמרו, מטמא מעת לעת–אינה מונה אלא משעה שראת.