ארבע כוסות אל חופש

בפסח, אנו לא מחויבים רק לזכור את מה שאירע לנו כשיצאנו ממצרים, אלא לחיות ולהרגיש בליל הסדר שאנו ממש יוצאים ממצרים. אך מכיוון שאף אחד מאיתנו לא בנה פירמידה, זאת משימה מאתגרת שמצריכה ראש צלול ושכל ישר – דבר שקשה להשיג אחרי שתיית ארבע כוסות יין! ליל הסדר הוא גם אירוע משפחתי שקורה פעם בשנה, והזמן בו אנו מנציחים את לידת אומתנו הקדושה. אז למה אנחנו צריכים לשתות כל כך הרבה יין? מה, כוס אחת לא מספיקה?

פורים ופסח נבדלים (בין כל השאר הדברים) בדבר מהותי: בפורים אנו מחויבים לשתות "עד דלא ידע", ואילו בפסח אנו מחויבים לשתות ארבע כוסות יין. אדם שלא אוהב יין יכול לקיים מצווה זו עם מיץ ענבים (וזה על פי כמה דעות, כל אחד יכול לשאול את הרב שלו לגבי זה). כל אדם – איש, אישה וילד, מחויבים במצוות שתיית ארבע כוסות יין בסדר ובזמן הנכון שמוזכר בהגדה לגבי כל כוס וכוס. אדם לא יכול לקיים מצווה זו בשתיית ארבע הכוסות בבת אחת. מצווה זו היא גם אחת המצוות המכריעות והחשובות בסדר וגם אלו שלא אוהבים יין נדרשים לשתות אותו. עני, שחי מצדקות, נדרש למכור את בגדיו כדי להשיג את הסכום לקניית יין לקיום מצווה זו.

חכמינו ז"ל מלמדים אותנו, דרך מגוון התבוננויות מרתקות, שארבע כוסות היין מסמלות את המסר של פסח והחופש.

שונה מכל הלילות, למה?

פסח שונה משאר החגים. בפסח אנו גם נזכרים וגם חיים את מה שאנו קוראים בהגדה. בחנוכה, למשל, אנו זוכרים את הניסים שחווינו בימים ההם. בפסח, בכל אופן, אנו מרגישים כביכול שהשם מוציא אותנו מעבדות לחרות. כיום רובנו חיים, תודה לא-ל, חיים נוחים. הבוסים שלנו לא מצליפים בנו בשוט ואף אחד לא מכריח אותנו לבנות ערים מצריות. אז איך בכלל אפשר לחיות חוויה או דבר כל כך רחוק מאיתנו? אחד הכלים החשובים והמסייעים לנו לחדש את הגאולה והחרות היא מצוות שתיית ארבע כוסות היין בליל הסדר. ארבע הכוסות מתאימות להפליא לדברים הנאמרים בתורה והן מסמלות את ארבע לשונות הגאולה: "לכן אמור לבני ישראל, אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים וידעתם כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים" (שמות ו, ו-ח).

הרב חיים קנייבסקי שליט"א מסביר, שארבעה מונחים אלה נאמרים בסיפור של פסח. "הוצאתי אתכם" – מתייחס לששת החודשים שלפני הגאולה, כאשר עם ישראל הפסיקו לעבוד אצל המצריים. "והצלתי אתכם" – מתקשר לרגע שאחרי עשר המכות, כאשר פרעה הכריז שעם ישראל חופשיים לעזוב את מצרים. "וגאלתי אתכם" – מתייחס לרגע שהשם הוציא ממש את עם ישראל ממצרים, ו"לקחתי אתכם לי לעם" – קשור למתן התורה במעמד הר סיני. מכיוון שארבע כוסות היין מספרות את סיפור הגאולה, אנו יכולים להבין מדוע אדם ששותה אותן בבת אחת לא יוצא ידי חובתו במצווה זו. כל כוס מסמלת שלב אחר ביציאת מצרים.

ארבע כוסות היין מעניקות הבנה עמוקה על המושגים עבדות וחרות. הגמרא מסבירה שארבע כוסות היין מהוות תבנית ודגם לגלות והגאולה של עם ישראל. רבי יוחנן מלמד שכל הגלויות (והגאולה שבאה אחריהן) הן, למעשה, כדוגמת גלות מצרים שמהווה אב-טיפוס. וכפי שאנו רואים בספר שמות, השם לא רק הוציא אותנו ממצרים והוביל אותנו לארץ המובטחת וזהו. לא. אלא, תחילה הרגיע והקל מעלינו את תחושת הסבל והמצוקה כאשר היינו במצרים. בהמשך, הוציא אותנו מארץ הניכר במטרה לחדש את הברית שלו עימנו, ורק אחרי ניסיונות וסבל במדבר הגענו סוף סוף הביתה, לארץ ישראל.

רבי לוי מסביר באותה גמרא שארבע כוסות היין מסמלות את גלות בבל, פרס, יוון ורומי שעם ישראל סבלו, לאחר "תוכנית ההרצה" במצרים.

ברמה האישית, אנו יכולים להיזכר בגלויות הפרטיות שלנו – הזמנים בהם חווינו חשיכה, תסכול וכאב. גם אבותינו סבלו. אבל הכאב שלהם היה כרוז מבשר לצמיחה רוחנית עצומה ושמחה בזמן שנגאלו. לכן גם אנו יכולים לראות, ולחוות, זמנים בחיינו בהם נגאלנו מ'מצרים הפרטית' שלנו. אנו יכולים לצפות לזמנים בהם יוקל לנו והסבל והייסורים יסתיימו. מכיוון שכל הגלויות בנויות על פי אותה תוכנית, אנו מבינים כי בסופו של דבר כל אויבי ישראל יחרישו. יום אחד נתקבץ כולנו בארצנו ולכל השאלות הרוחניות יהיה מענה. אנו מתגעגעים למציאות הזאת, ומצפים לה.

חושבים גאולה

עכשיו, כשהתיאבון שלנו לחופש התעורר, כיצד נזכה להיגאל? ה"בני יששכר" כותב, שארבע כוסות היין מסמלות ארבעה דברים עליהם שמרו בני ישראל במצרים. במשך 210 שנות עבדותם, בני ישראל לא שינו את השמות שלהם, לא שינו את שפתם ולבושם, לא התבוללו ולא מסרו איש את אחיו למצריים. ה"משך חכמה" מסביר שכתוצאה מכך עם ישראל היו מסוגלים להיבדל מהמצריים. כך גם אנחנו, צריכים לפתח זהות יהודית חזקה, לבנות קהילה מגובשת ולשאוף לחיות בדבקות בחוקי התורה ובנותנה.

ועוד דבר נפלא שאנו לומדים. נשות ישראל באותה תקופה היו אלו שסייעו בהצלת עם ישראל, כאשר עודדו את הבעלים המותשים והעייפים מהעבודה הקשה להמשיך לחיות חיים רגילים (עד כמה שהיה אפשר). ובעיקר, להמשיך לפרות ולרבות, להוליד ילדים ועל ידי זה למנוע את הכחדתו של עם ישראל, ח"ו. בנוסף, המהר"ל מפראג כותב שארבע כוסות היין מקבילות לארבע האימהות: שרה, רבקה, רחל ולאה. זה היה בגלל אותן נשים קדושות שעודדו את הבעלים שלהן לא לאבד תקווה ולהמשיך את החיים, לכן זכו בני ישראל להיגאל ממצרים. מכאן אנו יכולים לראות שגם הגברים וגם הנשים מסוגלים לקרב את עם ישראל לגאולה הנצחית שלנו.

הגאון מוילנא מסביר שארבע כוסות היין מסמלות ארבעה שלבי קיום. הכוס הראשונה מסמלת את קיומנו כאן בעולם הזה, כאשר הגוף והנשמה שוכנים ביחד בעולם הזה. לימים, העולם כולו יגיע לנקודת הפסגה בגאולה הסופית של עם ישראל, והעולם ייכנס לתקופת משיח – הכוס השנייה. בהמשך, העולם יתקיים עד לתחיית המתים – הכוס השלישית. ובסוף, נגיע לעולם הבא, המלכות הרוחנית והנצחית – הכוס הרביעית. הגאון מוילנא מסביר, שכל אדם שממלא את דרישות הסדר יכול להבטיח את מקומו הרוחני בכל ארבעת העולמות.

חכמה אמיתית

בליל הסדר אנו חוגגים את הייחודיות של עמנו. אנו זוכרים את הניסים שליוו אותנו לאורך כל הדרך – מעבדות לחרות. אנו מהרהרים בכל שנות נדודינו לאורך כל ההיסטוריה, ומתפעלים מהעזרה השמימית שאפשרה לנו לשרוד ולפרוח, למרות שקמו עלינו לכלותינו (וברוך השם לא עלה בידם). לא פעם, אנו רואים את אותה השגחה אלוקית שמשתקפת בחיינו כאשר אנו מתגברים על אתגרים וקשיים. אנו מזהים את הקשר המיוחד שלנו עם הבורא הכל יכול. גם זה קשור ליין.

אלכוהול מיסודו אינו טוב וגם לא רע. אדם יכול לשתות כדי לברוח מהמציאות. ולחלופין, דרך שתיית ארבע כוסות היין בליל הסדר אנו משיגים קדושה. וכמו שהיין יכול לשמש כאמצעי בריחה מהמציאות או כאמצעי לקדושה, החיים שלנו יכולים לפנות לשני כיוונים – הקדוש או הטמא. מורשת העם שלנו היא הדבקות שלנו במצוות השם, וזה הסוד למה שנאמר עלינו "עם החוסן". ניגוד זה מביא אור נוסף על הבדל נוסף שקיים בין עם ישראל לשאר אומות העולם. באופן טבעי, כאשר אדם נמצא בעצבות או בדיכאון הוא שותה כדי להרחיק עצמו מהכאב. בבוקר, כאשר השפעת היין חולפת, הכאב חוזר. אבל ישראל, קודם כל מבינים את הקשר הלא רגיל שיש להם עם בורא עולם ומשבחים את טובו, ורק אחר כך שותים. במקרה זה, אפילו שהשפעת היין חולפת השמחה והקדושה נשארות.

אולי עכשיו אנחנו יכולים להבין מדוע כל כך מדקדקים בשתיית ארבע כוסות היין. ארבע הכוסות מסמלות את המהות של פסח, את המהות של להיות יהודי. מכיוון שאנו מחויבים לחיות ממש ולא רק להיזכר בסיפור יציאת מצרים, אדם חייב לשתות את ארבע כוסות היין, כל אחת במקום בו היא מוזכרת בהגדה, כלומר בתהליך השחרור מעבדות לחרות. יהי רצון שנזכה להפנים את המסר של חג הפסח בפרטיות ובכלליות, ונזכה לגאולה השלמה והנצחית במהרה בימינו, אמן.