אבא כמו של חבר שלי

אין משפט יותר מרגיז שמתסכל את
הילד מ"למה אתה לא כמו אח שלך?".
הורה יקר, האם חשבת פעם שאולי בעיני
הילד אתה לא כמו אבא של חבר שלו?…

הורים רבים שואלים כיצד יתמודדו עם כישלונותיו או הצלחותיו של ילדם. במאמר הקודם הסברנו, שההורים לא צריכים לקבל את כישלון הילד באופן אישי, כאילו היה זה כישלונם, במידה ואכן אין להם צד בעניין. למשל, כאשר הילד מתרשל ומתעצל ללמוד כמו שצריך למבחנים ומקבל ציון נמוך. כמובן שאל לנו לכעוס ולהתרגז על עצמנו, הרי אנחנו היינו בסדר, והילד לא הצליח. במאמר זה ננסה להשוות את היחס שלנו כלפי הילד בנושא כישלונות מול הצלחות.

ראשית, עלינו לשאול: האם צריך לתת לילד פרס על הצלחות או להעניש על כישלונות? האם לדעתכם כשהילד חוזר הביתה עם ציון טוב מגיע לו פרס על ההצלחה? ולהיפך, כאשר הוא חוזר הביתה עם ציון נמוך – מגיע לו עונש?

על פניו נראה, שמומלץ להיות ניטראליים ולהימנע מענישה על כישלון לימודי, וגם ממתן פרס על הצלחה בלימודים. הרעיון הוא פשוט: לא לומדים בשביל פרס או כדי לא לקבל עונש, אלא מתוך מוטיבציה פנימית לבצע את תפקידינו ולהצליח.

מתי אני מקבל משכורת?

עלינו לחנך את הילד לכך שהצלחה אינה מותנית ב"תשלום". ילד שלומד טוב ממלא את תפקידו. ילד שמתנהג יפה אינו צריך לחכות לקבלת המשכורת. על הילד לדעת שהתנהגות טובה נדרשת ממנו כי כך בדיוק השם רוצה שהוא יתנהג, ולא בגלל שעל כל ‘פיפס’ מגיע לו משהו, ממש כמו שעונש אינו מגיע לילד שמתקשה בלימודיו, משום שהוא לא "ילד רע"! פעמים רבות הילד מגיש את הציון במבחן, או את התעודה, להורים ושולח להם את המסר: "אתם רואים, התאמצתי בשבילכם! אני שווה משהו?"… חשוב שהילד יבין שהציון אינו "מתנת ריצוי" עבור ההורים, אלא על הילד להפנים שהלימודים הם אחת מן המשימות העיקריות שניצבות בפניו, והאחריות על הלימוד וההצלחה היא בידיו ובשבילו. בקיצור, הילד לא אמור ללמוד עבור פרס ולהיות מתוגמל במתנות על הצלחותיו, ובטח שלא להוציא ציון טוב בכדי לא לקבל עונש.

הבנת נקודה זו היא גם הכנה לחיים בעתיד. עליו לעמוד בחובותיו ממש כמונו, ואפשר בהחלט לשוחח איתו בשפה המובנת לו ואפילו לומר לו: ‘גם אנחנו לא מקבלים פרס ממך כשאנו מצליחים בלימודים או בעבודה…’ אם בכל זאת אנו רוצים להעניק לו דבר-מה עם סיום לימודיו – ניתן לתת משהו קטן מבלי שהבטחנו או התחייבנו על כך מראש. יש להדגיש בפניו כי המתנה (או הפרס, הטיול, יום הכיף וכו’) היא עבור המאמץ והרצינות בעבודה (תוך כדי הלימוד), ולא בגלל הציונים.

אבא כמו של חבר שלי!

שאלה נוספת. מדוע כל האחים או החברים מצליחים בלימודים, ודווקא הילד הזה "נשאר מאחור"?

כל ילד הוא עולם בפני עצמו, ואין ילד הדומה בהתנהגותו למישהו אחר. אפילו הציפייה שאחים יהיו דומים היא שגויה מיסודה, למרות שהם חולקים את אותם הורים… לא כל האחים נראים אותו דבר, לא כולם חברותיים ואהודים באותה המידה, וכך גם בלימודים – לא כולם מוכשרים. אין משפט יותר מרגיז שמתסכל ילד כמו: "למה אתה לא כמו אח שלך"?… התשובה לכך עשויה להיות: "למה אתה לא אבא נחמד, עשיר או צדיק כמו אבא של חבר שלי?"… ההשוואה בין האחים עשויה בדרך כלל לגרום לקנאה, או להחריף אותה אם היא קיימת, כמו כן ליצור תחרותיות, יריבות והעכרת היחסים בין האחים ובין הילד להוריו. ההתמודדות עם כישלונותיו של הילד צריכה להיות עניינית ואישית, ללא האשמות, עלבונות או השוואות. שיחה עם הילד, שתעודד אותו לחשוב באופן עצמאי על דרכים לשיפור הישגיו באופן תהליכי (שהרי הציפייה איננה שציוניו ישתפרו בין לילה וללא מאמץ), תניב תועלת רבה יותר מהטענה "למה אתה לא כמו… "

האם הכישלון של הילד לא מצביע על הכישלון שלי כהורה?

התשובה היא בפירוש – לא! חשוב לזכור שהציון במבחן, או בתעודה, הם עבור הישגיו של הילד, ובהחלט אינם מדד על כישורי ההורים. התעודה אינה מעידה על הצלחה או כישלון בהורות, ואינה צריכה להשפיע כלל על הדימוי העצמי של ההורה, כי גם ילדים להורים טובים נכשלים. לכן, ואת זה חשוב לדעת, שהכישלון אינו סוף העולם וצריך לדעת לחיות ולהתמודד איתו בצורה בוגרת וחכמה, תוך שיתוף פעולה מלא עם הילד.

כל זה טוב ויפה, אבל לא מעט הורים שואלים: כמה זמן אני כבר יכול לחכות? הילד סוחב את בעיותיו כבר תקופה ארוכה ונראה שאין תקווה, ואפילו אם הילד יבטיח שמעכשיו הוא פותח דף חדש, הרי אני לא יכול לסמוך על ההבטחות שלו להשתפר, הוא כבר הבטיח ונכשל בעבר הרבה פעמים!…

לאותם הורים יש תשובה, והיא: כמה פעמים הבטחתם לבורא עולם להשתפר ונכשלתם? כמה פעמים הבטחת לאשתך לחזור מוקדם הביתה ואיחרת שוב? כמה פעמים הבטחת לעצמך שהיום את מתחילה לעשות "פסח", ובערב שוב הבית נשאר הפוך?… אנו חייבים לסמוך שוב ושוב על הילד. השם מחכה לנו כל כך הרבה שנים שנהיה יהודים כשרים ונעבוד אותו כראוי, אז אנחנו לא נחכה לילד?!?

ובאמת, בדרך כלל אחד הגורמים לכישלונות הילדים, אם לא הגורם העיקרי, הוא – שהילד חסר ביטחון מתוך מחשבה שהוא לא יכול להצליח. לכן זהו מסר חשוב שאותו יש להעביר לילד: "אנחנו בע"ה סומכים עליך". שהרי, אם ההורים אינם סומכים על הילד – גם הוא ילמד לא לסמוך על עצמו ולקחת על עצמו את האחריות על לימודיו וחייו. באשר להבטחות של הילד להצליח אולם נכשל – כדאי לברר מדוע הניסיונות לא צלחו בידו. ייתכן שיש לו קושי אובייקטיבי (שאותו כדאי לברר יחד איתו) והוא זקוק לעידוד ותמיכה. כדאי לבדוק האם הוא באמת עשה את מה שהתחייב לקבל על עצמו, או שאולי שכח ועשה לעצמו "הנחות", שהרי לא תמיד הילדים עומדים בהבטחותיהם (בדיוק כמונו ההורים). והכי חשוב, האם התפללנו על הילד שתהיה לו הצלחה ולא יהיה ח"ו כישלון? האם הילד התפלל על עצמו וביקש מהשם לעזור לו להצליח? ניתן לשוחח על הנושאים ולהעלות דרכי התמודדות יחד, ולא להניח שהילד הוא "כישלון" מעתה ועד עולם. יש לחזק ולעודד אותו ולחשוב ביחד איך מתקדמים וממשיכים הלאה.