בגן האמונה המבואר עמוד עז

בגן האמונה המבואר עמוד עז

לָכֵן, הִצִּיעַ לָהֶם לְהַשְׁלִיךְ אוֹתוֹ לְבוֹר רֵיק… רֵיק אָמְנָם מִמַּיִם, אֲבָל מָלֵא בְּעַקְרַבִּים וּבִנְחָשִׁים אַרְסִיִּים…
וְלִכְאוֹרָה, יֵשׁ כָּאן פְּלִיאָה גְּדוֹלָה. מֶה עָלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל רְאוּבֵן? אֵיזֶה מַעֲשֵׂה הַצָּלָה הוּא זֶה? וּמַה תּוֹעִיל הַשְׁלָכַת יוֹסֵף לְבוֹר מָלֵא בִּשְׁרָצִים אַרְסִיִּים? הֲלֹא בְּוַדַּאי כַּאֲשֶׁר יִנְחַת עַל רֹאשָׁם, הֵם יַכִּישׁוּ אוֹתוֹ וְיַהַרְגוּהוּ. וְטוֹב יוֹתֵר שֶׁיִּשָּׁאֵר יוֹסֵף בְּיַד אֶחָיו, וְאוּלַי יוּכַל לְעוֹרֵר אֶת חֶמְלָתָם, וְלֹא יַהַרְגוּהוּ.
הַתְּשׁוּבָה הִיא שֶׁרְאוּבֵן יָדַע, שֶׁיּוֹסֵף הַצַּדִּיק הוּא בַּעַל אֱמוּנָה; וְהָיָה לוֹ בָּרוּר שֶׁתֵּכֶף שֶׁיּוֹסֵף יַרְגִּישׁ בַּסַּכָּנָה מֵהַנְּחָשִׁים וּמֵהָעַקְרַבִּים, מִיָּד יִצְעַק אֶל ה’ בְּכָל לִבּוֹ; וְאָז ה’ יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי יַצִּיל אוֹתוֹ מֵהֶם. כִּי כָּךְ הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הַטֶּבַע, שֶׁתֵּכֶף שֶׁאָדָם צוֹעֵק אֵלָיו בְּכָל לִבּוֹ – הַטֶּבַע חַיָּב לְהִשְׁתַּנּוֹת. כַּמּוּבָא (לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר ה’): "תְּנַאי הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הַיָּם, שֶׁיִּבָּקַע לְיִשְׂרָאֵל. פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ הִזְהִיר אֶת הַנְהָגַת הַטֶּבַע וְאֶת כָּל הַמַּלְאָכִים הַמְמֻנִּים עַל הַנְהָגַת הָעוֹלָם, שֶׁיִּתְנַהֲגוּ בַּטֶּבַע הַזֶּה, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁיִּתְפַּלְּלוּ יִשְׂרָאֵל, וְיִרְצוּ לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע, הֵם מֻכְרָחִים לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנָם: לַהֲפֹךְ מִיָּם לְיַבָּשָׁה, וּלְהַעֲמִיד הַחַמָּה, וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה כֹּחַ לָאֵשׁ לִשְׂרֹף וְלַאֲרָיוֹת לִדְרֹס וְכוּ’".
לָכֵן, רְאוּבֵן הָיָה סָמוּךְ וּבָטוּחַ, שֶׁבְּכָךְ הוּא מַצִּיל אֶת יוֹסֵף, עַל אַף שֶׁיָּדַע שֶׁהַבּוֹר מָלֵא בִּנְחָשִׁים וּבְעַקְרַבִּים. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּפָּרָשָׁה: "וַיַּצִּילֵהוּ מִיָּדָם" – בִּלְשׁוֹן וַדַּאי. וְלֹא ‘וַיְנַסֶּה לְהַצִּילוֹ מִיָּדָם’- בִּלְשׁוֹן אוּלַי. כִּי הַצַּדִּיקִים יוֹדְעִים מַהִי כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלָּה; וְהֵם יוֹדְעִים בְּבֵרוּר גָּמוּר, שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם צוֹעֵק אֶל ה’ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי הַטֶּבַע מִיָּד מִשְׁתַּנֶּה.
לְעֻמַּת זֹאת, רְאוּבֵן לֹא סָמַךְ עַל אֱמוּנָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק בַּנִּסָּיוֹן מוּל בַּעַל בְּחִירָה. כִּי יָדַע אֶת הַקֹּשִׁי שֶׁבַּעֲמִידָה בְּנִסָּיוֹן כָּזֶה, וְחָשַׁשׁ שֶׁבִּשְׁעַת הַנִּסָּיוֹן יוֹסֵף יִתְבַּלְבֵּל, וְיִפְנֶה אֶל אֶחָיו בְּתַחֲנוּנִים אוֹ בְּנִסְיוֹנוֹת פִּיּוּס וּבְשִׁכְנוּעַ, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר לָהֶם: "אֲחִיכֶם אֲנִי", אוֹ "רַחֲמוּ עַל אַבָּא", וְכַדּוֹמֶה. כְּמוֹ שֶׁאָכֵן הָיָה, שֶׁיּוֹסֵף הִתְחַנֵּן לְאֶחָיו, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָן מֵהַוִּדּוּי שֶׁל הָאַחִים: "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ" (בְּרֵאשִׁית מ"ב כ"א). וְאִם כֵּן, מֵאַחַר שֶׁלֹּא יִסְמֹךְ עַל ה’ לְבַדּוֹ, אֲזַי הַשְׁגָּחַת ה’ לֹא תִּהְיֶה עָלָיו בִּשְׁלֵמוּת, וְהָאַחִים יַהַרְגוּהוּ בְּלִי שׁוּם מְנִיעָה.
בָּרוּר שֶׁכַּאֲשֶׁר הֻשְׁלַךְ יוֹסֵף אֶל הַבּוֹר, הוּא לֹא פָּנָה אֶל הַנְּחָשִׁים אוֹ אֶל הָעַקְרַבִּים בְּתַחֲנוּנִים שֶׁיַּנִּיחוּ לוֹ, אֶלָּא צָעַק לַה’ בְּכָל לִבּוֹ, וְלָכֵן ה’ אָכֵן הִצִּיל אוֹתוֹ מֵהֶם.

דַּע לִפְנֵי מִי אַתָּה עוֹמֵד

הַיּוֹצֵא מִכָּל הָאָמוּר כָּאן, שֶׁאָדָם הָעוֹמֵד מוּל בַּעַל בְּחִירָה הַמְצַעֵר אוֹתוֹ, כְּגוֹן: נֶהָג שֶׁעָצַר אוֹתוֹ שׁוֹטֵר, אוֹ בַּעַל שֶׁאִשְׁתּוֹ אוֹ יְלָדָיו מְצַעֲרִים אוֹתוֹ, אוֹ אִשָּׁה שֶׁבַּעְלָהּ אוֹ יְלָדֶיהָ מְצַעֲרִים אוֹתָהּ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, עָלָיו לְהַחְלִיט בְּאֹפֶן חַד מַשְׁמָעִי בִּפְנֵי מִי הוּא עוֹמֵד, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: "דַּע לִפְנֵי מִי אַתָּה עוֹמֵד!" אִם הוּא מַחְלִיט שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּפְנֵי הָאֱמוּנָה, שֶׁזֶּה ה’ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא לִפְנֵי יְלָדָיו וְלֹא לִפְנֵי אִשְׁתּוֹ וְלֹא לִפְנֵי הַשּׁוֹטֵר וְכוּ’, אֲזַי הוּא לֹא יַחֲנִיף, וְלֹא יִתְחַנֵּן; וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם הִשְׁתַּדְּלוּת לְהַשְׁפִּיעַ עַל אוֹתוֹ בַּעַל בְּחִירָה לְהַנִּיחַ לוֹ, אוֹ לְהִשָּׁמַע לוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִכְעַס, וְלֹא יְבַזֶּה, וְלֹא יְקַלֵּל אוֹתוֹ. אֶלָּא יִפְנֶה אֶל מִי שֶׁהִשְׁגִּיחַ עָלָיו, וְהֵבִיא עָלָיו אֶת הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה, שֶׁהוּא הַיְחִידִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲזֹר לוֹ – הַבּוֹרֵא.
וְיֵשׁ בָּזֶה מַדְרֵגוֹת שׁוֹנוֹת. כִּי גַּם אִם קִבֵּל אֶת מַה שֶּׁקּוֹרֶה לוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְדִבֵּר עִם ה’, וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְאַחַר כָּךְ נִסָּה בְּכָל זֹאת לִפְנוֹת אֶל אוֹתוֹ אָדָם בְּנִסָּיוֹן לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו – גַּם זֶה פְּגָם בָּאֱמוּנָה שֶׁלּוֹ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית. מֵאַחַר שֶׁזֶּה מַרְאֶה, שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף עֲדַיִן נִשְׁאֲרָה בְּתוֹכוֹ נְקֻדָּה, שֶׁבָּהּ הוּא חוֹשֵׁב, שֶׁמִּי שֶׁעוֹמֵד מוּלוֹ הוּא מְצִיאוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. כִּבְיָכוֹל, הַהַחְלָטָה הִיא גַּם בְּיַד אוֹתוֹ אָדָם, וְלֹא בְּיַד ה’ לְבַד. וְהוּא אֵינוֹ חַי בָּאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית, שֶׁכָּל בְּנֵי אָדָם הֵם בְּיַד ה’, וּצְרִיכִים לִפְנוֹת אֶל ה’ לְבַדּוֹ, וְלֹא לְשׁוּם אָדָם.