בעיטה אחישנה – מארז לכלה שבדרך

יהודית חלמה שנים להוציא ספר מחוייך העוסק ברווקות. בתור רווקה בעצמה, בת 34, היא מוכיחה שאין חכם כבעל הניסיון ומוציאה את המארז המשעשע ובעל האמונה, "בעיטה אחישנה", בו היא מלמדת מניסון חייה, איך אפשר להפוך גם את הלימון המר ביותר – ללימונדה. תמיד ידעה שברגע שהיא תוציא את הספר – תתחתן. "אני טיפוס של הפי אנד". אפשר כבר לאחל "מזל טוב"? כתבה מיוחדת לכבוד ט"ו באב.

את הספר "בעיטה אחישנה" קשה לפספס בחנויות הספרים. הוא בולט לעין כיוון שהוא בנוי בצורת מארז חייכני ואופטימי, המציע מלבד ספר, גם משחקי חברה נחמדים. כל אלו ועוד, לא איפשרו לי להתעלם ממנו. "מארז ייחודי לכלה שבדרך" נכתב עליו והוא מיועד כמעט לכולן – למי שבאמת אוטוטו כלה, למי שמחכה כבר להיות כלה, וכמובן – למשפחה הלחוצה והדואגת שלא מפסיקה לשאול את עצמה: "נו, מתי היא כבר תהיה כלה?"

למרות הנושא הטעון שבחרה לה כותבת הספר, יהודית ב. רוזנבלט, הרווקות המתאחרת, המארז כולו מעוצב בקלילות והחיוכים והאמונה קורנים מכל פינה שאנו בוחרים להסתכל עליו. כזה הוא גם שמו של הספר, מעין התכתבות מחוייכת עם מאמר חז"ל על הגאולה, שיש שאומרים שהיא תבוא "בעיתה ובזמנה", ויש שכבר לא יכולים לחכות וקובעים: "בעיתה – אחישנה". על בסיס זה בחרה לה יהודית את שם הספר, "בעיטה – אחישנה". אם קשה כבר הציפייה – בעיטה קטנה תחיש את הישועה.

והבעיטה של יהודית, רווקה בת 34, להגיע לחתונה המיוחלת – הייתה הוצאת הספר. אך כמו כל דבר טוב שצריך לצאת לעולם, ישנן הרבה מניעות וקשיים בדרך אל הוצאתו. וכך היה גם ליהודית: הרבה זמן היא כבר מתכננת לכתוב את הספר. כל חברותיה כבר יודעות שעם ניסיונה העשיר והדייטים ההזויים שחוותה – היא חייבת להעלות הכל על הכתב. ואכן, זה מה שהיא החליטה לעשות.

"התחלתי במשימת הכתיבה בתקופה שבה התחלתי לחזור הביתה עם פנים חמוצות ועצבות מרובה" מספרת יהודית, בחורה עם שמחת חיים מיוחדת. "אמרתי לעצמי שאני חייבת למצוא מעין תרפיה שתעזור לי לצאת ממצב הדכדוך ובחרתי את התרפיה של הכתיבה. ניסיתי למצוא, גם אחרי הדייט הכי הזוי והכי מדכא, את האפשרות לצאת מזה ולראות למרות הכל את הדבר החיובי, לראות לאן זה קידם אותי, להבחין באור שבקצה המנהרה".

לקראת סיום כתיבת הספר – כל הקובץ בו כתבה במחשב – נמחק, והיא נותרה ללא גיבוי. בפעם הבאה, כשלמדה מהעבר, ולא סמכה כבר על הטכנולוגיות אלא כתבה במחברת – נעלמה גם המחברת. רגע לפני שהתייאשה ושכחה מהחלום להוציא על הכתב את מה שעובר עליה כרווקה, כדי להקל במשהו מעל הצער שהיא וחברותיה וכל מי שיקרא בספר עוברים, היא הגיעה למישהי שמתקשרת דרך התת מודע.

"תפסתי את עצמי לפני קצת יותר משנה וראיתי שברוך השם כל הדברים בחיי מסתדרים על הצד הטוב ביותר, ורק בנושא של הרווקות – אני תקועה. לכן החלטתי ללכת למטפלת דרך התת מודע, לראות מה מעכב אותי. במהלך הפגישה עם אותה אישה אמרתי לה: ברור לי שכשאני אוציא את הספר, אני אתחתן. היא עצרה אותי ושאלה: את שמעת מה שאמרת? ביקשתי שתזכיר לי והיא חזרה על דבריי, היא שאלה אותי: אז למה את מחכה?"

יהודית הבינה שלספר תהיה מלבד השפעה חיובית על בנות במצבה, גם השפעה ממשית על מצבה האישי שלה בדרך אל הטבעת והיא נרתמה למשימת הכתיבה מחדש.

"כשישבתי ליד המחשב וכתבתי, הייתה לי הרגשה של זרימה בלתי פוסקת של משפטים ומילים. כאילו זה מגיע אלי מלמעלה. ואני טיפוס די על הקרקע" צוחקת יהודית, "כך הייתי מוצאת את עצמי בשעות הלילה המאוחרות עדיין כותבת וכותבת. הרגשתי שמשמים ממש עוזרים לי.

"הרגשתי תחושת שליחות – שאני לא עוזרת רק לעצמי בספר הזה והמטרה היא לא רק לסיים אותו כדי שאתחתן, אלא פגשתי כל כך הרבה בנות, חלקן צעירות ממני, שכבר איבדו את שמחת החיים והן עצובות ורציתי לעשות מה שתמיד חלמתי – ספר כזה, עם תמונות ותפילות וסגולות וסיפורים משעשעים בהומור, כדי שכולנו נדע להתמודד, שלא נהיה לחוצים".

אני לא לבד

יהודית למדה לא מעט בחייה, גם באקדמיה, אך היא לא מייחסת חשיבות לתאריה. כשאני שואלת אותה לעיסוקה היא עונה לי בפשטות: מורה. כיוון שעלתה לארץ בגיל חמש מצרפת, וגם למדה בין השאר צרפתית, היא מלמדת היום עולים חדשים במסגרת של אולפן בתוך בית הספר.

"גם בבליינדייט אני אומרת רק שאני מורה לעולים. אני לא צריכה את כל התארים, התארים לא עושים את הבן אדם. זה רק בשבילנו, שנדע לקטלג את הבן אדם", אומרת מי שרצתה כבר בגיל 20 להיות נשואה עם ילדים, אך הקב"ה ייעד לה מסלול אחר.

בין שלל עיסוקיה ותחומי העניין שלה (ליצנות רפואית, לימודי משחק ועוד), יהודית גם הקימה עם חברתה לפני כשנתיים את התיאטרון "מילתא דבדיחותא". "שם אנחנו מעבירות תכנים חינוכיים בדרך יצירתית ותיאטרלית. הופענו כבר מספר פעמים מול בנות בגיל ההתבגרות ואימותיהן. התכנון שלנו בע"ה לעתיד הקרוב הוא לכתוב הצגה גם בנושא הרווקות הדתית".

מהיכן היוזמה לכתוב ספר בנושא הזה?

"לפעמים קורים דברים מוזרים בחיים ואני אומרת לעצמי – לא יכול להיות שרק לי זה קורה. בתחילה לא ידעתי איך להתמודד עם הדייטים שחוויתי, לא הכינו אותנו לזה – מה צריך להגיד ואיך להתנהג. הייתי בטוחה שרק לי זה קורה, אבל במפגשים עם חברות ראיתי שאני לא לבד – שההוא שכח את הארנק, וההוא חסר טקט. ראיתי שאני אחת מיני רבות שעוברת את אותם הסיפורים.

אבא שלי ז"ל, שנפטר לפני שמונה שנים, היה מאוד כריזמטי, ואחרי שהוא נפטר גיליתי שאני כזו גם. אני יכולה לספר סיפור משעמם בצורה מרתקת.

הבנתי שיש בסיפורי השידוכים האלו מסר וצריך להפוך את זה למשהו מצחיק ולא להיכנס לדרמה – כאילו רק לי זה קורה".

ואיך הצלחת לראות את הטוב, הלא גם את עדיין במצב הזה של הרווקות?

"זה לא היה תמיד פשוט למצוא משהו חיובי בכל דבר, אבל צריך להסתכל בכל זאת ולדעת שבסוף הכל מסתדר. הכל לטובה ואפשר למצוא גם בזה משהו טוב.

פעם חשבתי שהעיכוב קשור אלי אבל היום אני מבינה שזה הרבה משמים. ובמקום להיכנס לעצבות – אפשר לצאת מזה. תמיד הצלחתי להצחיק את האנשים שסביבי, על ידי הסיפורים שלי וזה כיף. לקחת את הלימון ולהפוך אותו ללימונדה. והכל עם חיוך ועם אמונה חזקה שגם אם דברים מתעכבים – הכל לטובה. אני טיפוס של הפי אנד".

לרכישת הספר "בעיטה אחישנה" בחנות האתר לחץ כאן