אל תהיה משוגע

כל אחד, כפי עוונותיו, הוא משוגע,
כי "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן
נכנס בו רוח שטות". ועדיין, יש לאדם
בחירה. אם אתה רוצה, אין אתה
משוגע…

מבצר המרגליות, חלק 11

אמר רבי נחמן מברסלב: זה רואין בחוש, שיש בני אדם שרואין מהם כמה מיני שיגעון ממש שהוא רוח שטות ממש, ואף על פי כן אינם משוגעים לגמרי. וכל זה נמשך מניצוצי הדעת שיש בהם, שמבינים שלא לצאת מהדעת לגמרי. וזה ידוע שכל אחד כפי עוונותיו הוא משוגע, כי בעל עבירה הוא משוגע, כי "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות" (סוטה ג, עמוד א). אך השם יתברך מרחם על הבריות ומקיים דעתם שלא יצאו מדעתם לגמרי על ידי שעדיין נשאר רשימה בדעתם שעל ידי זה מבינים שלא לצאת מדעתם לגמרי, כי מי שנכשל ונפל להרוח שטות יש לו עדיין בחירה. אם אתה רוצה, אין אתה משוגע (ליקוטי הלכות, נטילת ידיים לסעודה ו, לז).

אור הגנוז

מי שרוצה לטעום טעם אור הגוז, היינו סודות התורה שיתגלה לעתיד, צריך להעלות מידת היראה לשורשה. ובמה מעלין את היראה? בבחינת משפט, היינו שישפוט את כל עסקיו, כמו שכתוב: "יכלכל דבריו במשפט" (תהלים קי"ב, ה), היינו שישפוט וידין בעצמו כל עסקיו. ובזה יסיר מעליו כל הפחדים ויעלה בחינת יראה ברה ונקייה, ותישאר אך יראת השם ולא יראה אחרת.

כי כשאין אדם דן ושופט את עצמו, אזי דנין ושופטין אותו למעלה, כי "אם אין דין למטה יש דין למעלה" (דברים רבה ה), וכששופטין את האדם במשפט דלעילא (של מעלה), אזי הדין נתלבש בכל הדברים, וכל הדברים שלוחים למקום לעשות בזה האיש משפט כתוב, כמו שאמרו חז"ל: "למשפטיך עמדו…" אזי "… הכל עבדיך" – "לעשות דין בזה האדם" (תהלים קי"ט, צ"א, נדרים מא, עמוד א).

אבל כששופט את עצמו, וכשיש דין למטה אין דין למעלה ואין היראה מתלבש בשום דבר לעורר את האדם כי הוא בעצמו נתעורר, וזהו: "ושם דרך…" (תהלים נ, כג), מי ששם אורחותיו, היינו ששופט אורחותיו, על ידי זה: "אראנו בישע אלוקים" (שם), זה בחינת יראה, כמו שכתוב: "את האלוקים ירא" (קהלת יב). היינו, בחינת יראה עולה מהקליפה ומהאומות על ידי משפט, כי מתחילה הייתה נתלבש בקליפה. וזהו שהאדם מפחד את עצמו מאיזה דבר, משר או מגנבים ומשאר פחדים, זה הוא שהיראה נתלבש בזה הדבר, כי אם לא היה נתלבש היראה בזה הדבר, לא היה כוח בזה הדבר להפחיד את האדם.

ושורש היראה הוא דעת, כמו שכתוב: "אז תבין יראת ה’ ודעת אלוקים תמצא" (משלי ב, ה). ועיקר הדעת הוא בלב, כמו שכתוב: "ולא נתן לכם לב לדעת" (דברים כט, ג). גם שם עיקר היראה, כמו שאמרו חז"ל: "דבר המסור ללב, נאמר בו: ויראת מאלוקיך" (קידושין לב, עמוד ב), היינו שידע ממי יתיירא, היינו ליראה את השם הנכבד יראת הרוממות (ליקוטי מוהר"ן קמ"א, טו).

העולם הזה

העולם זה אינו כלום, רק למשוך את התכלית הנצחי, ואין להסתכל אם יהיה לו מעות אם לאו, כי בין כך ובין כך יבלה ימיו בשווה. כי העולם הזה מטעה אותנו לגמרי, שמראה אל האדם כאילו הוא מרוויח בכל פעם, ובנוסף אינו כלום, כאשר נראה בחוש ברוב בני אדם שעוסקים ועובדים ימים ושנים בסחורות ומשא ומתן ולבסוף, כשבאין לחשבון, אין נשאר בידם כלום. ואם אפילו משיג מעות, לוקחין אותו מן המעות.

והכלל הוא – ששניהם אין להם קיום ביחד, דהיינו האדם עם המעות, רק או שלוקחין המעות מן האדם או שלוקחין האדם מהמעות, ומעולם לא נמצא שיישאר אחד עם המעות רק כנזכר לעיל. גם היכן הוא כל המעות שעושין מימות עולם? כי מעולם עושין תמיד מעות, והיכן הוא כל המעות? רק באמת אינו כלום לגמרי.

לעבוד את השם יתברך

ולעבוד השם, איני יודע מי הוא שיוכל לומר שיעבוד את השם לפי גדולת הבורא יתברך. מי שיודע מעט מגדולתו יתברך איני יודע איך יכול לומר שיעבוד אותו יתברך, ושום מלאך ושרף אינו יכול להתפאר על זאת שיוכל לעבוד אותו יתברך. רק העיקר הוא הרצון, להיות רצונו חזק ותקיף תמיד להתקרב אליו יתברך. ואף על פי שהכל חפצים ורוצים לעבדו, אף על פי כן אין כל הרצונות שווין ויש חילוקים רבים ברצון. אפילו באדם אחד בעצמו בכל עת ובכל רגע יש חילוקים גדולים בין הרצונות. והכלל, שהעיקר הוא הרצון והכיסופין, שיהיה כוסף תמיד אליו יתברך, ובתוך כך מתפללין ולומדין ועושין מצוות. ובאמת, לפי גדולתו יתברך כל אלו העבודות אינם כלום רק הכל האו בדרך ‘כאילו’, כי הכל הוא כמו שחוק בעלמא כנגד גדולתו יתברך.

(מתוך "מבצר המרגליות" מאת המחבר)