אל תיתן לעולם להטעות אותך!

את זה תקבלו ממני – לא להניח
לעולם הזה להטעות אתכם! גם זה
שחושב שתפס את כל העולם כולו,
גם אומות העולם, כי העולם הזה הוא
כלום. וצריך לזה זכייה גדולה!

מבצר המרגליות, חלק 12

אמר רבי נחמן מברסלב: גם חכמות אינם כלום, רק תמימות ופשיטות. גם בתמימות אסור להיות שוטה, אבל אף על פי כן חכמות אין צריכים כלל.

לא לטוב להיות זקן

גם אין טוב להיות זקן, הן חסיד זקן והן צדיק זקן – זקן אין טוב! כי צריך רק להתחדש בכל יום להתחיל בכל עת מחדש. רק יש מה שהוא משביח כשהוא זקן, היינו דבר אחר שמוסיף כוח כשמזקין (שבת עז, ע"ב).

אין צריכים הפקרות

גם הפקרות אין צריכים, אף על פי שבאמת אצלי אינו נקרא הפקרות כלל, אדרבא להיפך, כשרודף אחרי עסקי עולם הזה ורחוק מעבודתו יתברך, זהו מופקר באמת. אך אף על פי כן אפילו מה שנקרא אצל העולם הפקרות, דהיינו שמפקיר כל עסקי עולם הזה מכל וכל ועוסק רק בעבודת השם, שזהו אצל העולם הפקרות, גם זה אין צריכים. כי יכולים להיות איש כשר בלי הפקרות.

אל תיתן לעולם להטעות אותך

את זה תקבלו מאתי שלא להניח עצמו להעולם להטעות, שלא יטעה אותו העולם. כי לא נמצא אחד שיהיה לו קץ וסוף טוב מן העולם, וכל בני אדם שהיו, אפילו אותן שתפסו בידם כל העולם הזה כולו, היה סופם רע מאוד, גם לדורי דורות קילקלו והפסידו. ואפילו אומות העולם צריכים לידע מזה, מאחר שאין העולם הזה כלום. מה צריכים לעשות? על זה צריכים זכייה מן השמים, לזכות לידע מה שצריכים לעשות. אך ישראל אין צריכים לזה כי כבר הם יודעים מה לעשות על ידי תורה.

לבקש גדולות

העולם אומרים שאין צריך לבקש גדולות, ואני אומר שצריך דווקא לבקש גדולות, לבקש ולחפש אחר הצדיק הגדול ביותר דווקא. צריך לחפש דייקא אחר הצדיק והרבי הגדול ביותר.

תאוות

כנגד התאוות המטרידים את האדם, באמת אין נמצא שום תאווה כלל. כי אכילה ושתייה הוא הכרח לקיום הגוף, וגם בנים מוכרחים להוליד, וכל זה האדם מוכרח, ואם כן אין שום תאווה כלל. רק שצריכים להתנהג בהם בקדושה ובטהרה, והשכל של האדם יכול לעמוד כנגד כל התאוות. כי הקב"ה ‘יהב חכמתא לחכימין’ (דניאל ב, כא), כי יש לכל אחד חכמה בכוח, רק שצריכין להוציאם מכוח אל הפועל. ובזה השכל לבד שיש לכל אחד בכוח חכמתו, דהיינו מה שיש לו מעצם בריאתו, מלבד מה שהשם יתברך מוסיף ליתן חכמה לחכימין, בכוח חכמתו לבד יכול גם כן לעמוד כנגד התאוות.

נקודה של שכל יכולה לעמוד כנגד כל התאוות

ואפילו מי שכבר נמשך אחר תאוות עולם הזה ועבר מה שעבר, ונפגם שכלו ונתבלבל ונתמעט, אף על פי כן במעט מעט שכל הנשאר, יכול גם כן לעמוד. ואפילו נקודה אחת מן השכל יכולה לעמוד כנגד כל העולם עם התאוות, ובכל מקום שהוא, יכולין להיות סמוכין לשם יתברך. גם בשאול תחתיות חס ושלום, יכולין להתקרב אליו יתברך ולעבדו יתברך באמת.

לזכות לדבוק בהשם יתברך ובתורה

או שצריכים לזה רחמנות מהשם יתברך או יגיעות ועבודות, או שצריכין שניהם, שיהיה לו יגיעות גדולות בעבודת השם וגם רחמנות מאתו יתברך, קודם שזוכין שיעמדו וישקטו שמרי המוח למטה עד שלא ירצה שום דבר בעולם, ויהיה הכל שווה אצלו, בבחינת: "בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך" (משלי ו, כב), היינו שהכל שווה ואין שום חילוק בין העולם הזה ובין הקבר ובין העולם הבא, כי: "בהתהלכך תנחה אותך", התורה, וכן: "בשכבך תשמור עליך", ששם בשכבך בקבר שם גם כן השם יתברך והתורה, וכן: "והקיצות", לעולם הבא וכו’ (אבות ו, ט). כי מאחר שאין לו שום תאווה ורצון כלל לשום דבר רק להשם יתברך ולהתורה, נמצא שהכל שווה אצלו בין בעולם הזה – בין בקבר בין בעולם הבא, בכולם הוא דבוק רק בהשם יתברך ובהתורה.

כי מי שמקושר בעולם הזה יש חילוק בין העולם הזה שהוא רחבת ידיים ובין הקבר שהוא מקום צר, וכיוצא בזה, אבל מי שנזדכך מוחו ואין לו שום שמרים במוח הכל שווה אצלו כנזכר לעיל. (שיחות הר"ן נא).

הקבר

ואל תאמר שהשאול והקבר בית מנוס לך (אבות ד, כא). כי בעולם הזה שיש להאדם טרדות ועול הפרנסה, יכול להיות שיעקוץ וינשוך אותו פרעוש והוא לא ירגיש, מחמת שמחשבתו באיזה מחשבה של פרנסה וכיוצא. אבל שם בקבר שאז אין להאדם שום טרדה ושום מחשבה אחרת, אז הוא שומע אפילו הרחישה וההילוך של התולעים, איך הם רוחשים ובאים אליו, ומרגיש הצער של כל נשיכה ונשיכה ואין שום דבר שיטרידהו וימנעו מגודל צערו הקשה, רחמנא לצלן (שיחות הר"ן, פד).

יציאה מחדר לחדר

מיתת הצדיק הוא רק כמו מי שיוצא מחדר לחדר אחר. כמו שאני עתה בחדר זה ואחר כך אני יוצא מחדר זה ונכנס לחדר השני וסוגר הדלת אחרי, אם אתה תבוא אצל הדלת ותצעק, ‘אבי! אבי!’ – לא אשמעך דבריך?! כך מי שיזכה לבוא על קברי בודאי אשמע את דבריו ואעזור ואושיע לו בכל מה שאפשר (שיחות הר"ן, קנ"ו).

מה לכם לדאוג מן המיתה, הלא שם הוא עולם נאה ביותר מכאן? (חיי מוהר"ן, תמ"ה).

להתפלל וללמוד ולהתפלל

מה יש להאדם לעשות בזה העולם? אין צריך כי אם להתפלל וללמוד ולהתפלל (שיחות הר"ן רפ"ז).

(מתוך "מבצר המרגליות" מאת המחבר)