הקרב האחרון

אמרת תיקון כללי? קיבלת את
הקפטן ששום קבוצה לא הייתה
מקבלת. במילים אחרות, גם
במונדיאל לא היו חולמים בכלל
על הצוות שהרכבת בכמה דקות.

חכמינו ז"ל אומרים לנו שהעין רואה, הלב חומד וכלי המעשה גומרים – כלומר, הגוף עושה את השאר. כשזה מגיע לקיום מצוות שמירת הברית, הקרב המכריע והסופי מתנהל במוח, במחשבות של האדם.

החלק באנטומיה של האדם שהכי קשור לעניין תאווה זו הוא המוח. זה האיבר שיכול להיות בעל הנטיות הגדולות לחוסר קדושה, כלומר לטומאה. התפקיד שלנו הוא לשמור עליו ושכל מה שיהיה סביבו יהיה רק קדושה, וכל מה שיעסיק אותו יהיו רק דברים חיוביים וקדושים.

גבורה, אם כן, היא המילה המתאימה ביותר להגדיר קרב כזה.

תמיד טענתי שהחלק האחרון של הקיץ – במיוחד חודש אלול – הוא החלק הקשה ביותר של השנה. אני כבר לא מצליח ללכת לבית קפה ליד הבית מבלי להתפתות לראות איזו תמונה של מישהי לבושה בחוסר צניעות. וככל שהקיץ עובר, התמונות האלה קופצות לך לתוך הראש מכל מקום ובתדירות גבוהה יותר. זה כבר הגיע לנקודה שבה אני מרגיש שכבר לא אוכל לצאת מהבית. כי כל מה שצריך הוא רק מעידה או שתיים, והופ! נוצרה פרצה בנשמה. התמונות האלו נכנסות אמנם די בקלות ובמהירות לראש, אבל להוציא אותן זאת באמת עבודה קשה שמצריכה זמן רב.

אני מזכיר לעצמי שראש השנה כמעט כאן. ועוד שבועיים, בערך, תגיע התגבורת הרוחנית. חודש תשרי ממש משנה אותך, מחיה ומחדש אותך. התמודדות עם גזר דין מוות זה משהו שיכול להפחיד כל אחד מאיתנו. הגבהים אליהם אנו מגיעים ביום כיפור מסייעים לנו להתמודד אפילו מול הפיתויים הגשמיים הגדולים ביותר. ובזמן שאנו כבר רוקדים עם התורה הקדושה והאהובה שלנו, מזג האוויר מתחיל להשתנות וכולם מתחילים לכסות את גופם שוב.

אבל מה עושים עכשיו? איך נצליח לצלוח את השבועות האחרונים של הקיץ?

עלינו להבין בדיוק מה קורה סביבנו ובתוכנו. עלינו להתחמש ולחדש את האסטרטגיות שלנו, להכין תוכנית יעילה וטובה לקרב האחרון של השנה.

האם הרגשתם פעם שהמוח שלהם הופצץ בכל סוגי המחשבות, כאלה "שמחייבות" אותך להתעסק בפנטזיות איומות ושקריות? האם הרגשתם שכל שנייה מכים בכם עם עוד רעיון או אשליה, וככל שאתם מנסים להתנגד לזה, והכי חזק שיכול להיות, המכות לא פוסקות, אלא רק גוברות?

זה קורה לכולנו.

אנחנו מנסים להילחם ב"הזמנות" האלו במחשבות שלנו, ובד בבד, כשאנו בעיצומו של איזה קרב, נראה כי התוכנית הזאת היא היחידה והנגישה. לאורך כל המרדף תמיד יש אופציה טובה יותר. הטעות הנפוצה ביותר היא שהמחשבות שלנו הן תגובה. במקרה של קשר בין-זוגי טהור ההיפך הוא הנכון. חז"ל מזכירים לנו שתחילה העיניים רואות – זו הפעולה, ואז הלב חומד – זו המחשבה.

במקום לחכות בצד ולתת למחשבות הללו להכניע ולדכא אותנו, ולהתמקד באיך להגן על עצמנו מ"הזמנות" לא טהורות – עלינו לתקוף! לעסוק ולהתמקד בתגובות החיוביות שלנו, שעוזרות לנו מול הנטייה והחולשה שלנו מול התאוות. וככל שהתגובה תהיה חזקה יותר, המחשבות יופיעו בתדירות נמוכה מאוד.

ולמה דומה הקרב הזה? לשני מאמנים שרוצים להקים כל אחד את הקבוצה שלו לקראת המשחק הגדול. בתחרות הזאת, אנחנו המאמנים של שני הצדדים. בכל פעולה, אנו בוחרים מי ישחק לצד הקדושה, ומי ישחק לצד החושך והרוע. כאשר אנו נתקלים בתמונה של אישה לא צנועה ולא יכולים להתנגד לדחף להסתכל עליה, אפילו למספר שניות, אנו בוחרים בשחקן רכש חזק וטוב לצד הטומאה. כאשר אנו אוכלים ג’אנק פוד, ובכלל, אוכל לא בריא על כל סוגיו, אנו מרעילים את נשמתנו. מילוי תאווה אחת לפחות היא בדרך תדלוק הצורך למלא עוד תאוות. בין אנו רוצים או לא, אנו מוסיפים עוד שחקן ג-ד-ו-ל לקבוצה.

להילחם את מלחמת הקדושה כשהצד השני חמוש בשחקנים מן השורה, זה משהו מאתגר עוד יותר. ההתמודדות עכשיו הרבה יותר גדולה, אבל היא גם יכולה להיות בהחלט מיותרת ולא הכרחית.

הדרך הטובה ביותר למנוע פנטזיות ומחשבות שצצות להן בתוך מוחנו, היא למלא את התגובות שלנו עם קדושה, וכמה שרק אפשר.

כאשר אנו פועלים בצורה חיובית, אנו מתחילים לבחור מי יהיה בקבוצה שלנו. עלינו להימנע מלהגיע למקומות שיש בהם ‘הרבה’ מה לראות, כי אז אנחנו מכניסים לקבוצה שלנו את השחקן בה"א הידיעה. אמירת עשרת המזמורים של התיקון הכללי של רבי נחמן מברסלב, מסייעת לנו לטהר את הנשמות שלנו, וזה אומר עוד שחקן שלא חלמנו עליו – ישר לצוות המנצח. ברגע שאנו מתמקדים בלימוד הנושא – מצוות שמירת הברית – ובכל מה שיכול לעזור לנו להשתפר ממש מתוך הלב – אז גם קיבלנו את הקפטן ששום קבוצה לא הייתה מקבלת. במילים אחרות, גם במונדיאל לא היו חולמים על קבוצה כמו זו שיש לך.

אנחנו ממש לקראת קו הסיום! עכשיו יש לנו את ההזדמנות הטובה ביותר להראות לבורא עולם כמה אנו אוהבים אותו. אין שום זמן, לאורך כל השנה, בו אנו מקבלים הזדמנות משמים לאמץ את עצמנו ולהוכיח את אהבתנו למלך שלנו, אבא שבשמים.

אין זה צירוף מקרים שכל הסכנות איתן התמודדנו בחמש שנים האחרונות היו בחודשי הקיץ. אפילו י"ז בתמוז ותשעה באב חלים בתקופה מלאת ניסיונות זו. ככל שנחזיק במצוות שמירת הברית כך נחזק את הקשר הישיר שלנו עם השם, אומר לנו הרב ברוידא, וזו בעצם הערבות שהשם נותן לנו לביטחוננו וצמיחתנו בארץ ישראל. השם מנסה אותנו. אנחנו יכולים לגאול את עם ישראל ממש עכשיו. אנחנו יכולים להגיע ליום הדין עם כל כך הרבה זכויות שיעמדו לטובתנו.

ואפילו אם נכנענו כל כך הרבה פעמים לפיתויים שהעין, הלב והמוח גררו אותנו – זכרו שרבי נחמן צעק בקול גדול: "אין שום ייאוש בעולם כלל"!!!

השם רואה הכל. הוא גם יודע שלא הייתה טומאה בדורות הקודמים כמו שיש היום. הוא יודע שאנו מתמודדים עם מניעות לא פשוטות בדרכנו לקדושה יותר מכל דור אחר. הוא יודע איך אנחנו נלחמים, ועוד איך נלחמים, ולו רק כדי להישאר שפויים.

כאשר אנו רואים את הילד שלנו מרחוק רץ אלינו – האין אנו מתמלאים בשמחה? כאשר בן השנתיים שלנו נופל תוך כדי ריצה, אבל תופס את עצמו לא לבכות רק בגלל שהוא באמת רוצה להיות עם אבא, האין אנו מתמלאים ברגשות אהבה עזים אליו?

אבא שלנו שבשמים מרגיש כלפינו אותו דבר! גם כשאנו נופלים, ניתנת לנו ההזדמנות אדירה לקום מהרצפה ולהראות לאבא כמה אנו אוהבים אותו, ועד כמה אנו רוצים לדבוק בו. השם מתמלא בנחת ושמחה מאיתנו. הוא אוהב אותנו יותר ממה שאנו אוהבים את ילדינו.

החזיקו חזק והמשיכו את העבודה הטובה עד הסוף.

שנה טובה.