בשדי יער עמוד 25-26

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 25-26

פֶּרֶק רִאשׁוֹן – מִי מְטַהֵר אֶתְכֶם

צְרִיכִים לָדַעַת, שֶׁהַבּוֹרֵא נָתַן לָנוּ מַתָּנָה גְּדוֹלָה; מַתָּנָה עֲצוּמָה וּמְתוּקָה מְאֹד, שֶׁהִיא אַחַת מֵהַמַּתָּנוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁקִּבַּלְנוּ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ – וְהִיא הַ”שָּׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת”. כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעֹם טַעַם גַּן עֵדֶן בְּחַיָּיו, וְלִחְיוֹת חַיִּים מְתוּקִים וּנְעִימִים, צָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם, כְּמוֹ שֶׁנִּלְמַד בְּסֵפֶר זֶה.
כִּי הַתְּפִלָּה הִיא הַגְּאֻלָּה שֶׁל הָאָדָם. אָדָם שֶׁזּוֹכֶה לִלְמֹד אֶת הָעִנְיָן שֶׁל הַתְּפִלָּה וְלַעֲסֹק בִּתְפִלָּה, הוּא לְמַעֲשֶׁה נִגְאַל כְּבָר. בִּשְׁבִיל לְהָבִין עִנְיָן זֶה, נִתְבּוֹנֵן בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עַל הַ”בַּעַל תְּפִלָּה”. וְנָבִיא כָּאן רַק מְעַט מִמַּה שֶּׁשַּׁיָּךְ לְעִנְיָנֵנוּ בַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה:
בְּמַעֲשֶׂה זֶה רַבֵּנוּ מְסַפֵּר, אֵיךְ שֶׁהָיָה בַּעַל תְּפִלָּה, שֶׁהָיָה מְקָרֵב אֶת כָּל הָעוֹלָם לַעֲבוֹדַת ה’ וְכוּ’, לַעֲסֹק רַק בִּתְפִלָּה וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לַה’ וְכוּ’. וְהָיָה נִכְנַס לְיִשּׁוּב וְהָיָה מְדַבֵּר שָּׁם עִם אֵיזֶה אָדָם עַל הַתַּכְלִית, וְשֶׁאֵין תַּכְלִית מִכָּל הָעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ וְכוּ’. וּמִי שֶׁהָיָה מִתְעוֹרֵר מִדִּבּוּרָיו הָיָה לוֹקְחוֹ עִמּוֹ לַמָּקוֹם שֶׁלּוֹ, שֶׁהָיָה חוּץ לַיִּשּׁוּב.
וּמְסַפֵּר, אֵיךְ שֶׁפַּעַם הָיְתָה רוּחַ סְעָרָה שֶׁבִּלְבְּלָה אֶת כָּל הָעוֹלָם, וְהִתְפַּזְּרוּ כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם וְכוּ’, וְאַחֲרֵי כֵן הִתְקַבְּצוּ וְחִפְּשׂוּ לָהֶם תַּכְלִית, וְטָעוּ כָּל כַּת וְכַת כְּפִי שֶׁטָּעוּ: כַּת אַחַת בָּחֲרָה לָהּ אֶת הַכָּבוֹד לְתַכְלִית, וְכַת אֲחֶרֶת אֶת הַדִּבּוּר, וְזוֹ אֶת הָרְצִיחָה, וְזוֹ אֶת הַנִּאוּף, וְזוֹ אֶת הַמָּמוֹן – שֶׁזּוֹ הַטָּעוּת הַקָּשָׁה מִכֻּלָּם, וְכֵן כָּל קְבוּצָה וּקְבוּצָה טָעוּ בְּמַה שֶּׁטָּעוּ, כָּל אַחַת לְפִי סְבָרָתָהּ הַשְּׁטוּתִית – מִלְּבַד כַּת אַחַת שֶׁלֹּא טָעֲתָה, וְהִיא הַכַּת שֶׁבָּחֲרָה לָהּ אֶת הַתְּפִלָּה כְּתַכְלִית.
וְהַמֶּלֶךְ, עִם אֲנָשָׁיו וּמְשָׁרְתָיו הַקְּדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, גַּם הֵם הִתְפַּזְּרוּ בְּעֵת שֶׁהָיְתָה אוֹתָהּ רוּחַ סְעָרָה. וְאוֹתוֹ הַבַּעַל הַתְּפִלָּה הָיָה אֶחָד מֵאוֹתָם אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ. אַחֲרֵי כֵן הֵחֵלּוּ לְהִתְקַבֵּץ כָּל אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ, בְּעִקָּר בִּזְכוּת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל הַבַּעַל תְּפִלָּה, עַד שֶׁהָיוּ כֻּלָּם מְקֻבָּצִים יַחְדָּו, וְאָז הָיָה צָרִיךְ לְטַהֵר אֶת הָעוֹלָם מִכָּל הַטָּעֻיּוֹת וְהַתַּאֲווֹת שֶׁנָּפְלוּ אֲלֵיהֶן. וְלַמְרוֹת שֶׁכָּל אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ הָיוּ קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, שָׁלְחוּ דַּוְקָא אֶת הַבַּעַל תְּפִלָּה! וְכִלְשׁוֹן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ: “וְהִנֵּה עַתָּה חָזְרוּ וְנִתְקַבְּצוּ כָּל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ יַחַד, וְשָׁלְחוּ אֶת הַבַּעַל-תְּפִלָּה אֶל הַמְּדִינוֹת הַנַּ”ל (הַיְנוּ הַמְּדִינוֹת שֶׁל הַכִּתּוֹת הַנַּ”ל, שֶׁבָּחֲרוּ לָהֶם מִדּוֹת רָעוֹת הַנַּ”ל לַתַּכְלִית) לְתַקֵּן אוֹתָם וּלְטַהֵר אוֹתָם וְלַהֲשִׁיבָם מִשְּׁטוּתָם, כָּל מְדִינָה וּמְדִינָה מִשְּׁטוּת וְטָעוּת שֶׁלָּהּ, כִּי כֻּלָּם טָעוּ וְנָבוֹכוּ כַּנַּ”ל, וְעַתָּה הָיָה בְּוַדַּאי כֹּחַ בְּיַד הַבַּעַל תְּפִלָּה לֵילֵךְ אֲלֵיהֶם וְלַהֲשִׁיבָם…”
עַד כָּאן לְעִנְיָנֵנוּ. (וּבֶאֱמֶת רָאוּי לְכָל אֶחָד לִקְרֹא אֶת הַמַּעֲשֶׂה מִתְּחִלָּתוֹ לְסוֹפוֹ, כִּי בְּכָאן הֵבֵאנוּ רַק כַּמָּה פְּרָטִים בּוֹדְדִים הַשַּׁיָּכִים לָנוּ, מֵחֲמַת קֹצֶר הַיְרִיעָה). עִקָּרוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא, שֶׁמִּכָּאן אָנוּ לוֹמְדִים אֶת הַיְסוֹד הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בַּחַיִּים: רַק הַתְּפִלָּה יְכוֹלָה לִגְאֹל אֶת הָעוֹלָם בִּכְלָל וְאֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְרָט! וּלְמַעֲשֶׁה – הַגְּאֻלָּה הִיא הַתְּפִלָּה! כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ בַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, שֶׁמִּי שֶׁנִּשְׁלַח לְטַהֵר אֶת כָּל הָעוֹלָם, הָיָה הַבַּעַל תְּפִלָּה דַּוְקָא! כִּי רַק לוֹ הָיָה אֶת הַכֹּחַ לְהוֹצִיא אֶת כָּל הָעוֹלָם מֵהַשְּׁטֻיּוֹת שֶׁלָּהֶם.
נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: מַדּוּעַ הַבַּעַל תְּפִלָּה, הוּא הַיְחִידִי שֶׁיָּכוֹל הָיָה לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם? מֶה הָיָה בּוֹ יוֹתֵר מִכָּל אוֹתָם הַצַּדִּיקִים? מֵאוֹתָם אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים? הַתְּשׁוּבָה הִיא פְּשׁוּטָה: מֵאַחַר וְכָל עִנְיָנוֹ הוּא תְּפִלָּה, לָכֵן הוּא יָכוֹל לְלַמֵּד אֶת כֻּלָּם לְהִתְפַּלֵּל, וְלִזְכּוֹת עַל יְדֵי כָּךְ לְהִטָּהֵר.
כִּי צְרִיכִים לְהָבִין הֵיטֵב: מַה זּוֹ “גְּאֻלָּה”? גְּאֻלָּה זוֹ תְּפִלָּה! הַבַּעַל תְּפִלָּה שֶׁהָלַךְ לְטַהֵר אֶת הָעוֹלָם וְלַהֲשִׁיבָם, עָשָׂה זֹאת עַל יְדֵי שֶׁלִּמֵּד אוֹתָם לְהִתְפַּלֵּל. וְכָךְ יִהְיֶה כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ בְּקָרוֹב – הַמָּשִׁיחַ יְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם בְּעִקָּר עַל יְדֵי שֶׁיְּלַמֵּד אוֹתָם לְהִתְפַּלֵּל. כְּמוֹ שֶׁמֻּזְכָּר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁעִקַּר עִנְיָנוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הוּא לְהָבִיא אֶת הָעוֹלָם לִשְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה וְהַתְּפִלָּה. כְּגוֹן מַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, אֲזַי כְּמוֹ שֶׁהַיּוֹם כָּל אֶחָד מַנִּיחַ תְּפִלִּין, כָּךְ כָּל אֶחָד יַעֲשֶׂה שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת. וּכְמוֹ מַה שֶּׁמּוּבָא בְּשֵׁם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, שֶׁמָּשִׁיחַ יְלַמֵּד אֶת הָעוֹלָם לְהִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה נָקִי. וְשֶׁבַּמִּנְיָן שֶׁל מָשִׁיחַ מִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַחֲשָׁבָה זָרָה אַחַת, יַכּוּ אוֹתוֹ, וְעוֹד וְעוֹד שִׂיחוֹת. וְכֵן מְרֻמָּז עִנְיַן הַתְּפִלָּה בִּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהֵן אוֹתִיּוֹת מֵשִׂיחַ – מְדַבֵּר.
וְכֵן מוּבָא בְּכִתְבֵי הַקַּבָּלָה, שֶׁאַלְפַּיִם הַשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל בְּרִיאַת הָעוֹלָם, עִקַּר הַתִּקּוּן הָיָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ וּמִדּוֹת, וְאַלְפַּיִם שָׁנִים שֶׁאַחֲרֵיהֶן – לִמּוּד הַתּוֹרָה. וְאַלְפַּיִם שָׁנִים אַחֲרוֹנוֹת – תִּקּוּן הַתְּפִלָּה.