יש לך כזה לב!

יש לך לב! כזה לב… אבל אתה לא
מעורר אותו. אתה לא צריך 'ליצור'
רגשות כדי להרגיש כמיהה וכיסופים,
אתה צריך רק 'להעיר' את הרגשות
שכבר קיימים בתוך ליבך…
 
 
לרב קלצקי שלום רב,
 
כשאני קורא סיפורים על צדיקים ועל איך שליבם בער לעבוד את השם, אני לא פעם תוהה אם גם אני יכול להרגיש כך, ואפילו רק במה שנקרא 'טעימה' מרגשות אלה. מה אוכל לעשות כדי להעיר את ליבי? בברכה, אוהד.
 
שלום לך אוהד,
 
רבי נתן פעם דיבר עם תלמידיו על אברהם אבינו, ועל איך שליבו היה בוער מרוב התלהבות לעבוד את השם. הוא היה האדם הראשון שזכה לעבוד את בוראו יום ולילה, גם אם הדבר היה כרוך בהקרבה עצמית כדי להפיץ הידיעה ש'יש בורא לעולם!' בכל העולם כולו.
 
ובעוד רבי נתן היה מדבר ומסביר לתלמידיו, אחד התלמידים נאנח בכאב ואמר: "איך אדם זוכה ללב כזה?"
 
רבי נתן גער בתלמידו והוכיח אותו בו במקום: "יש לך לב כזה! אתה פשוט לא מעורר את עצמך!"
 
בפעם אחרת, הוא דיבר על נושא מסוים שהיה מבוסס על יצחק אבינו. מישהו שאל אותו: "איך אנחנו בכלל יכולים להשוות את עצמנו ליצחק אבינו?", ורבי נתן השיב לו: "מה אתה חושב, שליצחק אבינו לא היה יצר הרע? אם זה מה שהיה, איך הוא זכה להיות יצחק אבינו?"
 
עלינו להיות מאוד ברורים עם עצמנו: לכל אדם יש לב, מלא ברגשות עצומים ועילאיים. אל לנו לחשוב שהצדיקים נולדו עם לב בוער להשם. גם הם עברו קשיים בחיים, התמודדו עם ניסיונות לא פשוטים בכלל וטעמו את טעמם של הייסורים. כל דבר שהם השיגו וזכו בו זה רק בגלל שקישרו עצמם לרגשות הכי פנימיים בליבם, ובדרך זו עוררו את עצמם.
 
אברהם אבינו היה האדם הראשון שהלך נגד הזרם עם כזו אהבה לבורא עולם. הוא חיפש וחיפש, תמיד שאל איך יוכל לגרום להשם עוד תענוג בעולם הזה, איך יקרב עוד אדם להכרה במציאותו של השם יתברך. מסיבה זו הוא זכה שהשם בחר בו ובצאצאיו.
 
אברהם אבינו השריש בלב צאצאיו שהנקודה העמוקה ביותר של נשמתם תהיה מלאה באהבה להשם, ושהם תמיד יהיו מוכנים למסור את נפשם על שמו יתברך.
 
הסיבה מדוע איננו מודעים לרגש זה היא בגלל שבתוך ליבנו יש גם תאוות שמסתירות את הטוב שלנו, את התשוקה האמיתית שקיימת עמוק בתוכנו, בנקודה הכי עמוקה שבלב. לכן רבי נתן גער באותו תלמיד – אתה חושב שאין לך רגשות ואתה באמת לא רוצה את השם? אין זה נכון בכלל.
 
יש לך לב! כזה לב… אבל אתה לא מעורר אותו. אתה לא צריך 'ליצור' רגשות כדי להרגיש כמיהה, כיסופים וערגה, כל מה שעליך לעשות הוא רק 'להעיר' את הרגשות החיוביים שכבר קיימים שם, בתוך ליבך.

 
בנוגע לשאלתך: מה תוכל לעשות כדי לעורר את ליבך, אזכיר מספר רעיונות מעשיים המבוססים על דרכו של אברהם אבינו, בעזרתם נזכה להעיר את רגשותינו (הדברים מבוססים על פי מה שכותב רבי נחמן מברסלב בספרו "ליקוטי מוהר"ן" חלק א, תורה ל"א).
 
אל תתבלבל, דבר איתו
 
כפי שהסברתי, אנשים מאוד מבולבלים. מצד אחד, עמוק מאוד בתוך ליבו האדם רוצה את השם. אבל באופן מעשי, הלב עטוף בהבלים. אדם לא ברור עם עצמו ועם מה שהוא באמת רוצה. לכן, מומלץ מאוד להתאמץ מעט ולדבר עם השם בכל יום, לחפש מקום שקט ורגוע ולדבר עם בורא עולם בפתיחות על מה שאתה באמת רוצה, דברים שמסתתרים עמוק בליבך.
 
לאדם שלא רגיל לזה, כלומר לעשות התבודדות, זה נשמע הזוי ולא מציאותי. אבל זה באמת פשוט. זה כמו בתפילת 'שמע קולנו' – חלק בתפילה בו אדם יכול להוסיף את תפילתו האישית ולבקש מהשם כל מה הוא צריך. אבל במקרה שלנו, זה בא בתוספת שלווה ורוגע, לשבת במקום מבודד ולהקשיב למשאלות הכי פנימיות שלך, אותן אנו לא זוכים לשמוע במהלך היום בגלל כל הבלבולים וחוסר ההתעוררות וההתלהבות, ולבטא אותן בקול רם.
 
"אבא, אני באמת רוצה אותך!" – ואז פרט בהרחבה למה אתה באמת מתכוון.
 
תרגול כזה מסייע מאוד לפתח רגשות ולהוציא מהאדם את הפוטנציאל הטמון בו. זה מחדד את הכמיהה והכיסופים שכבר קיימים עמוק בליבנו, אך מכוסים ומבולבלים. ככל שתבטא את הרצונות והמשאלות שלך בקול רם, הרגשות שלך יתחזקו ותהפוך לאדם רגיש.
 
בנוסף להישג שאדם זוכה בעזרת התפילה בשמים, הבעת הרגש הפנימי ביותר שלך בעזרת הדיבור עם השם גורם לדברים להתברר וכמובן לעבודת השם שלך. אדם יכול להפוך לבריה חדשה ממש.
 
יהיה מיותר לציין שאינך צריך לחכות עד שתמצא מקום שקט כפי שאתה רוצה. בכל הזדמנות אפשרית, בכל פעם שאתה לומד רעיון חדש בעבודת השם ויש לך התעוררות והשראה בעבודת השם, ספר את זה לבורא עולם, לאבא שבשמים.
 
עם תודה וברכה
 
אברהם אבינו, עם כל התבערה שהייתה בליבו, בחר בדרך נפלאה לקרב אנשים לעבודת השם. הוא אירח אותם ונתן להם אוכל, וכשהם רצו להודות לו הוא הודיע להם שהכל, אבל הכל, הוא רק מהשם, ואמר להם להודות ולהלל את השם, את מי שמספק, זן ומפרנס את כולם, כי הכל נברא ברוח פיו ובדבריו.
 
אנו לומדים רעיונות נפלאים מאברהם אבינו. כאשר אנו רוצים "לגייר" את עצמנו, לעורר את רגשותינו להשם, עלינו להשקיע את האנרגיות שלנו בברכות. עלינו לחשוב על המשמעות הפשוטה של מילות הברכה, ועל מי שיצר את האוכל. (ועל האדם להיזהר מאוד לא 'לבלוע' את מילות הברכה ולומר אותן בזריזות, כי כך הוא 'גונב' את האוכל מהשם).
 
זאת, כפי שאתה רואה, חתיכת עצה עצומה שתמיד יכולה לעזור, גם כשאתה לא מרגיש שום התעוררות או התלהבות בעבודת השם. פשוט, נסה בכל כוחך לברך בריכוז, ולענות אמן כשאנשים מברכים בסביבתך. זה בהחלט מעורר את הרגשות לאהבת השם.
 
וגם תשיר לו 

דרך נוספת לעורר את הרגשות היא להלל ולשבח את השם (והיום, כשחנוכה ממש בפתח ננצל את הימים הללו לעבודה זו) ו… לשיר לו! דבר זה בא לידי ביטוי בעיקר ביום שבת, זמן בו הרגשות הפנימיים נחשפים יותר. זה נותן לנו את הכוח למשוך רגשות אלה לתוך ימות השבוע ולכל סוגי האירועים וההתרחשויות, שבדרך כלל גורמים לנו לאבד רגשות אלה.