בשדי יער עמוד 301-302

זוֹ טָעוּת נוֹרָאָה לַחְשֹׁב כָּךְ. שֶׁהֲרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא עוֹלַם הַבְּחִירָה, וְכָאן הַמָּקוֹם וְהַזְּמַן לָאָדָם לְתַקֵּן וּלְשַׁפֵּר אֶת עַצְמוֹ וּלְהַגִּיעַ לַתַּכְלִית שֶׁלּוֹ, כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן י’ עַל קֹרַח וַעֲדָתוֹ, שֶׁבְּכָל רֹאשׁ-חֹדֶשׁ מַעֲלֶה אוֹתָם הַגֵּיהִנּוֹם לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּבְלְעוּ בּוֹ, וְהֵם מַבִּיעִים חֲרָטָה וְצוֹעֲקִים: מֹשֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת. וּמַסְבִּיר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהַחֲרָטָה וְהַתְּשׁוּבָה שֶׁהֵם עוֹשִׂים אֵינָהּ מוֹעִילָה לָהֶם, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא רַק בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ”ל: מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת יֹאכַל בְּשַׁבָּת. וְלָכֵן הֵם לֹא נִפְטָרִים מֵעָנְשָׁם בְּמַה שֶּׁמַּבִּיעִים חֲרָטָה. וְאַף עַל פִּי כֵן, כּוֹתֵב רַבֵּנוּ שָׁם, שֶׁהַגֵּיהִנּוֹם שֶׁל רֹאשׁ-חֹדֶשׁ אֵינוֹ כְּמוֹ הַגֵּיהִנּוֹם שֶׁל כָּל יוֹם וָיוֹם. כִּי בְּרֹאשׁ-חֹדֶשׁ הַגֵּיהִנּוֹם הוּא הַחֲרָטָה, שֶׁמִּתְחָרְטִים וּמוֹדִים וּמִתְבַּיְּשִׁים, וְזֶהוּ הַגֵּיהִנּוֹם שֶׁלָּהֶם.

מֵהַמַּאֲמָר הַזֶּה שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רוֹאִים בְּפֵרוּשׁ, שֶׁתְּשׁוּבָה מוֹעִילָה בְּעִקָּר בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאִם כֵּן בָּרוּר שֶׁכָּל תַּכְלִית הַיִּסּוּרִים הִיא אַךְ וְרַק לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם לְתַקֵּן בָּעוֹלָם הַזֶּה. אָמְנָם יֵשׁ בְּמַאֲמָר זֶה גַּם הוֹכָחָה, שֶׁהַתְּשׁוּבָה מוֹעִילָה לְבַטֵּל הַיִּסּוּרִים אֲפִלּוּ בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהֲרֵי כָּתַב שֶׁאֵין הַגֵּיהִנּוֹם שֶׁל רֹאשׁ-חֹדֶשׁ, שֶׁבּוֹ מִתְחָרְטִים, כִּשְׁאָר יָמִים, וְאִם כֵּן יֵשׁ לָהֶם אֵיזוֹ הֲקָלָה בְּיִסּוּרֵי הַגֵּיהִנּוֹם בִּזְכוּת הַחֲרָטָה, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהַחֲרָטָה מוֹעִילָה בָּעוֹלָם הַזֶּה.

וְעַתָּה, אִם חוֹשֵׁב הָאָדָם שֶׁהַיִּסּוּרִים הֵם רַק לְכַפָּרָה, וְהָאָדָם לֹא יָכוֹל לְתַקֵּן וּלְשַׁפֵּר אֶת עַצְמוֹ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ הַיִּסּוּרִים, אִם כֵּן יוֹצֵא שֶׁלְּדַעְתּוֹ, כָּל חַיָּיו הוּא רַק יִסְבֹּל יִסּוּרִים. כִּי כְּשֶׁיֶּחֱטָא – יַעֲנִישׁוּ אוֹתוֹ רַק לְשֵׁם כַּפָּרָה. וְהוּא הֲרֵי לֹא יְתַקֵּן כְּלוּם, כִּי לְדַעְתּוֹ הַיִּסּוּרִים לֹא בָּאוּ לִרְמֹז לוֹ מַה לְּתַקֵּן, רַק לְשֵׁם כַּפָּרַת עֲווֹנוֹת. וְאָז, בִּגְלַל שֶׁהוּא לֹא תִּקֵּן כְּלוּם בְּעִקְבוֹת הַיִּסּוּרִים שֶׁהָיוּ לוֹ, הוּא בְּוַדַּאי יָשׁוּב וְיֶחֱטָא, וְשׁוּב יִתְּנוּ לוֹ יִסּוּרִים לְכַפָּרָה, וְחוֹזֵר חָלִילָה. וְכָךְ יַעֲבֹר אֶת יָמָיו בְּסֵבֶל, וְגַם אַחֲרֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, כְּשֶׁיַּגִּיעַ לָעוֹלָם הַבָּא, הוּא יָבוֹא בְּלִי שֶׁתִּקֵּן כְּלוּם, וִיקַבֵּל עֹנֶשׁ וְיַמְשִׁיךְ לִסְבֹּל בָּעוֹלָם הַבָּא. וְאִם כֵּן יוֹצֵא שֶׁלְּדַעְתּוֹ, כָּל תַּכְלִית בְּרִיאַת הָעוֹלָם הַזֶּה, הִיא רַק בִּשְׁבִיל שֶׁהָאָדָם יִסְבֹּל בּוֹ וְיִתְיַסֵּר בּוֹ, וּבָעוֹלָם הַבָּא הוּא יַמְשִׁיךְ לִסְבֹּל, וְזֶהוּ זֶה ח”ו…

וְזוֹ עַוְלָה גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד לַחְשֹׁב עַל הַבּוֹרֵא כָּךְ! אֶלָּא בְּוַדַּאי כָּל מַטְּרַת הַיִּסּוּרִים הִיא רַק לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם לְתַקֵּן אֶת הַדָּרוּשׁ תִּקּוּן, וּמִמֵּילָא כְּשֶׁיְּתֻקַּן, מִיָּד יָסוּרוּ הַיִּסּוּרִים מִמֶּנּוּ. וְגַם כַּאֲשֶׁר יִשְׁלְחוּ לוֹ שׁוּב יִסּוּרִים, זֶה אַךְ וְרַק בִּשְׁבִיל לְעוֹרֵר אוֹתוֹ לְתַקֵּן דָּבָר אַחֵר וּלְהִתְקָרֵב לַבּוֹרֵא, וְכָךְ הָאָדָם יִשְׁתַּפֵּר וְיִתְעַלֶּה וְיַגִּיעַ לַתַּכְלִית שֶׁלּוֹ, וְגַם יִחְיֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה חַיִּים מְלֵאִים בְּתַעֲנוּג, וְאַחֲרֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה יִכָּנֵס יָשָׁר לְגַן עֵדֶן.

לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן

עַכְשָׁו שֶׁקִּבַּלְנוּ אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁכָּל מַטְּרַת הַיִּסּוּרִים הִיא לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם לִתְשׁוּבָה, יֶשְׁנָהּ טָעוּת נוֹסֶפֶת שֶׁטּוֹעִים בָּהּ. שֶׁחוֹשְׁבִים: הֲרֵי בְּוַדַּאי יֵשׁ לִי חוֹבוֹת גְּדוֹלִים מִגִּלְגּוּלִים קוֹדְמִים, וּבְנוֹסָף לְכָךְ, גַּם בְּלִי גִּלְגּוּלִים קוֹדְמִים, הִסְפַּקְתִּי לַעֲשׂוֹת – מִיּוֹם עָמְדִי עַל דַּעְתִּי וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה – עֲווֹנוֹת לְאֵין מִסְפָּר. וְעוֹד, גַּם בְּלִי לְהַחְשִׁיב אֶת הֶעָבָר בִּכְלָל, רַק בַּהֹוֶה, אֲנִי מוֹסִיף לַחֲטֹא בְּכָל יוֹם, וְאֵיךְ אוּכַל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה? בְּוַדַּאי לֹא אוּכַל לְתַקֵּן עֲווֹנוֹת נוֹרָאִים כָּאֵלֶּה, וְאִם כֵּן חַיָּב אֲנִי לְהַשְׁלִים עִם הָעֻבְדָּה שֶׁאֲנִי מֻכְרָח לִחְיוֹת עִם הַיִּסּוּרִים, וְאַדְּרַבָּה, עַכְשָׁו שֶׁקָּרָאתִי אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה, וְלָמַדְתִּי שֶׁכָּל הַיִּסּוּרִים הֵם מֵהָעֲווֹנוֹת, אֲנִי שָׁבוּר עוֹד יוֹתֵר. כִּי לְפִי חֶשְׁבּוֹן הָעֲווֹנוֹת הַנַּ”ל, דְּהַיְנוּ – גִּלְגּוּלִים קוֹדְמִים, כָּל הָעוֹבֵר עַד הַיּוֹם, וּמַה שֶּׁאֲנִי מוֹסִיף לַחֲטֹא עוֹד וָעוֹד – בְּוַדַּאי מֻכְרָחִים לִהְיוֹת לִי יִסּוּרִים רַבִּים ח”ו, וּמוּבָן לָמָּה אֲנִי מְדֻכָּא וּמְיֹאָשׁ מִלִּשְׁמֹעַ שֶׁ”אֵין יִסּוּרִים לְלֹא עָווֹן”…