בשדי יער עמוד 319-320

אֲפִלּוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה צָרִיךְ לְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו. כִּי כָּל אָדָם לְפִי מַדְרֵגָתוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק אֶת עַצְמוֹ. וְכָךְ הָיָה אַהֲרֹן הַכֹּהֵן מְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו, וְרוֹאֶה: אֵיךְ הִנַּחְתִּי תְּפִלִּין? שָׂמַחְתִּי בְּכָל מְאֹדִי בְּמִצְוַת ה’? עָשִׂיתִי אֶת הַמִּצְוָה בְּהִתְלַהֲבוּת? בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה כָּרָאוּי, אוֹ שֶׁהָיִיתִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר בִּשְׁלֵמוּת? כָּךְ שֶׁגַּם אַהֲרֹן לְפִי מַדְרֵגָתוֹ הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא רָחוֹק מִתְּפִלִּין, שֶׁיָּדַע לְפִי מַדְרֵגָתוֹ מַה יֵּשׁ לְשַׁפֵּר עוֹד, וּבְוַדַּאי אָמַר לְעַצְמוֹ: אוֹי! כַּמָּה אֲנִי רָחוֹק מִמִּצְוַת תְּפִלִּין. אוֹי! כַּמָּה אֲנִי רָחוֹק מִמִּצְוַת צִיצִית, וְכוּ’ וְכוּ’, עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ.

כָּךְ הָלַךְ אַהֲרֹן הַכֹּהֵן עִם הַרְגָּשָׁה, שֶׁהוּא רָחוֹק מֵה’. כִּי כְּכָל שֶׁהָיָה צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, כָּל מִי שֶׁהוֹלֵךְ עִם הָעֲבוֹדָה שֶׁל “יְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו”, הוּא הוֹלֵךְ עִם הַרְגָּשָׁה שֶׁל שִׁפְלוּת. מַה יִּהְיֶה אִתִּי? מָתַי אֲנִי אֶחֱזֹר בִּתְשׁוּבָה? אֵיפֹה אֲנִי מֻנָּח? כִּי הַתּוֹרָה אֵין סוֹף. וְלָכֵן גַּם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁמִּשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו הִרְגִּישׁ עַצְמוֹ הֲכִי גָּרוּעַ בָּעוֹלָם. כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ עִנְיָן זֶה מִמַּה שֶּׁכָּתוּב “וַיִּקְרָא” בְּאָלֶף זְעִירָא. שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ רָצָה לִכְתֹּב בַּתּוֹרָה “וַיִּקָּר”, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֵצֶל בִּלְעָם הָרָשָׁע, מִלְּשׁוֹן מִקְרֶה. כִּי הֶחֱזִיק עַצְמוֹ שֶׁהוּא יוֹתֵר גָּרוּעַ מִבִּלְעָם, וְהָיָה בָּטוּחַ שֶׁה’ מִתְגַּלֶּה אֵלָיו כְּמוֹ אֶל בִּלְעָם, בְּמִקְרֶה בִּלְבַד.

וְלָכֵן, אַהֲרֹן שֶׁהָלַךְ עִם הַרְגָּשָׁה כָּזוֹ שֶׁל שִׁפְלוּת, כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לִמְשֹׁחַ אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, הוּא נִבְעַת וְנֶחֱרַד, וְאָמַר לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה! מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? אַתָּה מוֹשֵׁחַ אוֹתִי בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה? אָסוּר! יֵשׁ אִסּוּר שֶׁל כָּרֵת לִמְשֹׁחַ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, וַאֲנִי אֵינִי רָאוּי! אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: כָּךְ צִוָּה ה’! יֵשׁ כָּאן צִוּוּי מְפֹרָשׁ וְאֵין לְךָ מִמַּה לַּחְשֹׁשׁ.

לְעֻמָּתוֹ, קֹרַח, שֶׁלֹּא מִשְׁמֵשׁ כָּל יוֹם בְּמַעֲשָׂיו, מִמֵּילָא חָשַׁב שֶׁאֵין צַדִּיק כָּמוֹהוּ, וְהִרְגִּישׁ שֶׁרַק הוּא רָאוּי לְכָל הַתַּפְקִידִים הָאֶפְשָׁרִיִּים שֶׁיֶּשְׁנָם: לִהְיוֹת הַנָּשִׂיא. וְלִהְיוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. וְלִהְיוֹת מַנְהִיגָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּמְקוֹם מֹשֶׁה וְכוּ’ וְכוּ’. מַדּוּעַ? כִּי הוּא לֹא עָבַד אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁל לְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו!

מְטַהֶרֶת טְמֵאִים בִּלְבַד

וְעַתָּה נִתָּן לְהַסְבִּיר סוֹף סוֹף, אֵיךְ זֶה שֶׁהַתּוֹרָה מְטַמֵּאת טְהוֹרִים. כִּי מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶת הָעֲבוֹדָה לְפַשְׁפֵּשׁ וּלְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו, כְּלוֹמַר, הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא טָהוֹר, וְאֵין לוֹ עַל מַה לַּעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ מְדֻקְדָּק בְּכָל יוֹם, אֲזַי הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמֵד הִיא מְטַמֵּאת אוֹתוֹ, שֶׁמּוֹסִיפָה לוֹ גַּאֲוָה גְּדוֹלָה – וְזֶה נִקְרָא שֶׁהַתּוֹרָה מְטַמֵּאת טְהוֹרִים, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּטַמֵּאת אֶת מִי שֶׁמַּחֲזִיק עַצְמוֹ לְטָהוֹר – שֶׁחַי בְּגַאֲוָה – וְהַתּוֹרָה מוֹסִיפָה לוֹ גַּאֲוָה עַל גַּאֲוָתוֹ. אֲבָל מִי שֶׁעוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, וְהוּא מְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו, וְהוּא מַרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ טָמֵא, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲנָוָה לִרְאוֹת אֶת הַחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ, אֲזַי הַתּוֹרָה מְטַהֶרֶת אוֹתוֹ, שֶׁנּוֹתֶנֶת לוֹ עוֹד יוֹתֵר עֲנָוָה – וְזֶה נִקְרָא שֶׁהַתּוֹרָה מְטַהֶרֶת טְמֵאִים, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּטַהֶרֶת אֶת מִי שֶׁמַּחֲזִיק עַצְמוֹ לְטַמֵּא.

אָדָם שֶׁלֹּא עוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, הוּא בְּוַדַּאי מַרְגִּישׁ מֻשְׁלָם וְטָהוֹר וְכוּ’, וְהוּא מַרְגִּישׁ רָאוּי לְכָל הַתַּפְקִידִים בָּעוֹלָם, כְּמוֹ קֹרַח, מִמֵּילָא גַּם כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה, הַתּוֹרָה מְטַמֵּאת אוֹתוֹ. הוּא לוֹמֵד עוֹד תּוֹרָה – נִכְנֶסֶת בּוֹ עוֹד גַּאֲוָה, שֶׁחוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ: הִנֵּה. גַּם קֹדֶם הָיִיתִי מֻשְׁלָם, וְעַכְשָׁו שֶׁלָּמַדְתִּי תּוֹרָה, אֲנִי עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר מֻשְׁלָּם. הוּא עוֹשֶׂה מִצְוָה, וְהִיא מְטַמֵּאת אוֹתוֹ, שֶׁחוֹשֵׁב: אֵיזֶה צַדִּיק אֲנִי. גַּם עַד עַכְשָׁו הָיִיתִי צַדִּיק עָצוּם, וְעַכְשָׁו עָשִׂיתִי עוֹד מִצְוָה, מִי יִדְמֶה לִי וּמִי יִשְׁוֶה לִי. וְכָךְ הַתּוֹרָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת ר”ל.

וְכָךְ תֵּרַצְנוּ אֶת שְׁתֵּי הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁהָיוּ לָנוּ. כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁל קֹרַח וְהַמַּדְרֵגָה שֶׁלּוֹ לֹא הֵגֵנּוּ עָלָיו? כִּי לֹא הָיְתָה לוֹ שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ לְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו. וּמִמֵּילָא הַתּוֹרָה טִמְּאָה אוֹתוֹ וְהִכְנִיסָה בּוֹ גַּאֲוָה. וְדַוְקָא מַדְרֵגָתוֹ הִיא שֶׁהָיְתָה לוֹ לְרוֹעֵץ. כִּי אָדָם שֶׁמַּעֲשָׂיו אֵינָם עוֹלִים יָפֶה, וְהוּא לֹא לוֹמֵד תּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, מַה יֵּשׁ לוֹ לְהִתְגָּאוֹת? שֶׁהוּא בְּהֵמָה עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם? אֲבָל אָדָם שֶׁעוֹבֵד עַל עַצְמוֹ וּמַגִּיעַ לִגְדֻלָּה בְּמִדּוֹת וּבְחָכְמָה וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְכוּ’ וְכוּ’, הוּא כְּבָר יֵשׁ לוֹ בְּמַה לְּהִתְגָּאוֹת לִכְאוֹרָה. וּכְשֶׁאֵין לוֹ אֶת הָעֲבוֹדָה לְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו, הוּא בְּוַדַּאי מִתְגָּאֶה וְנַעֲשֶׂה טָמֵא יוֹתֵר מֵהָאָדָם נְחוּת הַמַּדְרֵגָה בְּיוֹתֵר.