ליוסף המספר יש מה לספר

סופרים טובים וקוראים לא חסרים, ויש הרבה. אבל מספרי סיפורים? יוסף שוורץ, המוכר לכולנו כ"יוסף המספר", מספר על ה'זבנג וגמרנו' שהוביל אותו לשורשיו, על תוכניות בערוצים השונים ועל הספר שכתב. "כי בינינו, מי לא אוהב סיפורים?"
 
 
כולנו גדלנו על סיפורים. נרדמנו איתם בלילה כזאטוטים, בילינו בהם שעות כנערים, וסיפרנו אותם כהורים. תחום הסיפורת מלווה את האנושות מערש הווייתה. ניתן לומר שהאנושות והספרות יצרו האחת את רעותה.
 
סופרים טובים יש והרבה. קוראים גם כן לא חסרים. ולאחרונה נתקלתי גם במספר סיפורים. 'יוסף המספר', הוא האיש שעשה את תחום הזה לא רק למקצוע רשמי, אלא גם ובעיקר לכלי אומנותי. מסתבר שהעיסוק שנחשב נחלתן המסורתית של סבתות טובות, קיבל כבר מזמן משבצת רשמית בתחומי התעסוקה והאומנות. יוסף שוורץ, למשל, מספר כבר למעלה משלושים שנה סיפורים ואגדות. הוא עצמו סיפור לא קטן, ושיחה איתו על מקצועו הנדיר, מרתקת לפחות כמו האגדות אותן הוא נוהג לספר.
 
"נשמע לי מוזר, להתייחס לסיפור מעשיות כאל מקצוע" אמרתי ליוסף בפעם הראשונה שנפגשנו, "נדמה לי שלכל סבתא יש התמחות בתחום".
 
יוסף צוחק. "כן, נכון מאוד, סבתות מספרות סיפורים, אבל יש בהחלט מה ללמוד. אחרי הכל, בכל בתי הספר לומדים דבר אחד, לגלות את מה שיש בתוכך. כל השאר ממש לא חשוב, העיקר שסוף כל סוף תמצא את מקומך בעולם".

יוסף שוורץ, שמו המקורי של מי שמוכר כיוסף המספר, הספיק בשלושה עשורים של קריירה לספר אגדות, משלים וסיפורי עם בפני מאזינים מכל הסוגים. קהל היעד שלו נע לפי הגדרתו בין גילאי 4 ל-104, והוא מספר בארבע שפות: עברית, אנגלית, צרפתית וגרמנית. הספיק כבר להוציא לאור 4 ספרי קלטת, השתתף בתוכניות שונות, כמו ערוץ 2 – 'יוסף על הכרים'. ערוץ 1 – 'מסיבת גן' ובקלטת 'כמו גדולים 1' עם אריק איינשטיין, ולפני מספר שנים גם כתב ספר.
 

 
הסיפור האישי של יוסף מתחיל בבית חילוני ממוצא רומני. הורים רחוקים מכל זיק רוחני עם סגנון חיים בהתאם, ואת ההווי הזה הוא נושם. קשה לו לקבוע מתי התאהב במקצועו המיוחד. "תמיד הייתי מספר. סיפרתי למשפחה, לחברים, ולכל מי שהיה מוכן לשמוע. יש לי יכולת תיאור מיוחדת, ואנשים אהבו את זה, אז סיפרתי סיפורים".
 
"את ההתמקצעות שלי בתחום עשיתי בהכוונת ההשגחה", ממשיך יוסף לספר, "כשחציתי פעם כביש בתל אביב, עצרה אותי זקנה אלמונית, היא אמרה לי משפט אחד: 'לך ללמוד לספר סיפורים'. לא ידעתי מהיכן היא, ואף פעם לא חלמתי שמישהו מלמד איך לספר. תמיד סיפרתי באופן ספונטני. המשפט המוזר הזה חדר לי ללב. באותו יום נתקלתי במודעה המבשרת על קורס למספרי סיפורים. נרשמתי. כבר בשיעור הראשון אמר לי המורה: 'אינך צריך ללמוד כלום, יש לך את זה, רק צריך להוציא את זה החוצה'". 
 
בשלב מסוים יוסף מוזמן לפסטיבל מספרי סיפורים באוסטרליה. הופיעו שם מספרים מכל העמים והארצות. שוורץ מצא את עצמו נציג יהודי יחיד. הסיפורים שהוא סיפר שם באו גם כן מהמחוזות אותם הוא הכיר. סיפורים איריים, זה מה שהיה לו למכור. וכאן, בפרספקטיבה של זמן, יוסף מזהה רגע של התפקחות. "ישבתי שם, ולפתע אמרתי לעצמי, 'במה אתה שונה בעצם מכל החבר'ה? האיריים הללו מספרים את סיפורי עמם, ואתה יהודי שכמוך, מספר את אותן אגדות. היכן הייחודיות שלך. מי אתה בכלל?' המחשבה הזו גרמה לי להתבייש ובאמת".
 
החבטה הראשונה בפסטיבל המספרים הולידה עוד שאלות שהפכו עם הזמן לספקות והזמינו גישושים.
 
"התחלתי לחפש סיפורים יהודיים, ממש לא מתוך כוונה להתקרב ליהדות או לחזור בתשובה. זה לא היה בכלל בתוכנית. אולי כדי להתחבר קצת יותר לשורשים. התחלתי לספר סיפורים על רבי ישראל הבעל שם טוב. ובכל זאת, בלתי אפשרי לספר סיפור בלי לחיות אותו. ואם אתה מספר על הבעל שם טוב, אתה מוכרח במקום כלשהו להאמין בצדיקים וממילא בהשם. וכאן התרחשה תופעה מדהימה. המעשייה הראשונה שסיפרתי פשוט נתנה לי זבנג רציני, משהו בלתי מוסבר. והמשהו הזה ניער אותי היטב".
 
החזרה של יוסף בתשובה מתחילה מתוך סיפור, וגם ממשיכה הלאה בסיפורים. בהמשך הוא מגלה את המורה הרוחנית של תל אביב: 'ימימה'. את צעדיו אל עולם התשובה הוא עושה בהדרגה וביסודיות. מנסה ומגשש ולא מפסיק להתקדם.
 
הסיפורים של יוסף מתאפיינים כמעט באופן מוחלט בסיום טוב. בשפה של היום קוראים לזה 'קיטש'. "המגמה הזו", מתחיל יוסף את דבריו על תפישת ה'קיטש', "של חיפוש 'עקשן' ורוע בסיפור, איננה חדשה לגמרי, היא נטועה עמוק בתרבות היוונית העתיקה. התרבות הזו הכניסה חזק את הטרגדיה לספרות. כל הספרות הזו מבוססת על אבדון, כליון והפסד.
 
"סיפור יהודי מתחיל בדרך כלל בטוב, צולל לפתע לתהום חשוכה, חסרת תקווה, ולבסוף מתרומם, נושא ראש בגאון, ואז מתברר למפרע שהרע בעצמו היה טוב".
 
"יוסף סבור שכל זה נובע מהאמונה הטהורה שמלווה כל יהודי, היא זו שמעניקה לו את הכוח להאמין ולקוות לטוב. התרבות הגויית, לעומת זאת, מעמידה את האדם במרכז, אין לו שום כוח עליון שמלווה אותו, והעולם מראה לו פנים של זעם. כשאין שורשים בריאים של אמונה, חש האדם כמו עץ עקור, עף ברוח ומתנדנד. מכאן יוצאים להם הסיפורים, את התחושות הללו הם חוקקים בתוך הספרות. יש להם את נטייה להיאבד במבוך החיים, לגשש ולא למצוא כיוון. לצערנו זה חדר גם אלינו, בספרות כמו במוסיקה, ובעוד דברים", מסכם יוסף את המצב.
 
מפתיע לחשוב על תעסוקה כמו סיפור סיפורים. זהו באמת עיסוקך היחידי?
 
"מה פתאום. אני עוסק גם בחינוך. אני מחנך דרך סיפורים. האגדות והמעשיות משמשות רק כאמצעי, דרך ייחודית להעברת מסר. לא כל אדם ולא תמיד אנשים פתוחים לשמוע, בפרט כשמדובר על יהדות ועל עבודת המידות. אנשים רחוקים מתקשים לעכל את מושגי האמונה. לפעמים הלבוש ה'שחור' בעצמו גורם לאימה. היום המצב הרבה יותר טוב. אנשים פתוחים הרבה יותר. אבל אחרי הכל, כשאתה בא עם סיפור, הרבה יותר קל לקבל אותך. בינינו, מי לא אוהב סיפורים. לפעמים אחרי ההופעה, במיוחד בבתי ספר ובאוכלוסיה צעירה, אני מפתח דיון עם הקהל סביב מוסר ההשכל אליו הוביל הסיפור. הסיפור פותח את הלבבות, וגם ממחיש באופן חי וצבעוני המון דברים שנראים במבט רדוד אפורים ובלתי מוחשיים".
 
ולא נמאס לך לפעמים לחזור על אותו סיפור פעם ועוד פעם?
 
"כמספר סיפורים אני שואב המון התחדשות דווקא מהקהל. לספר לעצמך אינך יכול יותר מפעם אחת, כשהקהל מגוון נולדת גם לך בלב התחדשות. גם אם אני מכיר את הסיפור, עבור הקהל זה משהו חדש וטרי, וגם עלי זה משפיע".
 
אתה מספר מבוקש שהצליח לרתק המון קהלים מכל הסוגים ומכל שכבות גיל. תן לנו כמה טיפים לסיפורת מרתקת.
 
"אני בדרך כלל, משתדל 'למשש דופק'. אני בונה את ההופעה לפי הקהל. מביט סביבי ורואה להיכן הגעתי, מי האנשים, למה הם מצפים. בדרך כלל, אז עולים גם הסיפורים. לפעמים אני מתחיל לספר על  הסיפור בעצמו. ופעם אחת, מישהו צרח לי סיפור לתוך האוזן במשך רבע שעה, באמצע חתונה של ידיד, תחת הרמקול של התזמורת.
 
"העובדות לא תמיד חשובות כל כך, כמו הצורך להכין את הקרקע, ואת הלב. לפעמים כדאי להתחיל דווקא עם משהו משמח וקליל. הנה, לדוגמא, הוזמנתי פעם לספר במקום לא ממש אמיד. הציעו לי סכום עלוב מדי. אז התחלתי ככה: אריה אחד היה רעב נורא, ישב והמתין לארוחה טובה. והנה הוא מבחין בעכבר קטנטן צועד על השביל סמוך אליו. 'עכברי היקר' – קרא האריה בקול מתחנחן, המצב כידוע לך קשה, אין עבודה, האבטלה בשיאה, שמא תחפוץ בעבודה מכובדת שמתן שכרה בצידה. 'בוודאי', הנהן העכבר בראשו בשמחה. 'הנה נא, הואל בבקשה לסרוק את שפמי', לחש האריה במתק שפתיים. 'עבודתך לא תארך יותר ממספר רגעים, ושכרך יהיה עשרת מונים'. 'כן', השיב העכבר, 'המשכורת מצוינת, אבל מקום העבודה ממש לא סימפטי'. 'וכאן, זה בדיוק להיפך' סיימתי. הרמז שקוף. גם החמאתי, וגם עוררתי היכן שצריך.
 
מרתק לדבר עם יוסף, מרתק עוד יותר לשמוע אותו מספר. יש בו דרמה והומור חביב, וכדאי מאוד לחוות את זה. לילדים זה עושה נפלא וגם למבוגרים. לפני מספר שנים הוא גם כתב ספר עם עלילה מיוחדת שכל כולה משל מפעים על האמת השקטה של החיים. הופעותיו מגיעות לכל מקום בארץ, ויש גם את דיסקים/קלטות הרבות שהוא הפיק. נסו ותיהנו.