שלולית מלאה בוץ?

מה עושים אם נופלים לשלולית
מלאה בבוץ? מה עושה ילד כשהוא
מקבל מכה? וכשאנו לא יכולים לעשות
הרבה, מה כן אפשר לעשות?
 
 
צידה לדרך…
 
התחדשות = התחזקות!
 
אסור להיות זקן!
 
מה עושים אם נופלים לשלולית מלאה בבוץ?
לצעוק, לצעוק ולצעוק!
 
מה עושה ילד כשהוא מקבל מכה?
ממשיך לשחק!
 
איך להתנהג אם בזה הרגע עשינו חטא רציני?
 
עכשיו זה לא הזמן להישבר עקב התבוסה! צריך להמשיך ולהיות אותו אדם כשר, כפי שהיינו לפני החטא, וברגע הנכון (בהתבודדות) נתקן את העבירה.
 
כשאנו לא יכולים לעשות הרבה, מה כן אפשר לעשות?
לעשות מעט, כי גם מעט זה טוב.
 
האם הסתכלת היום על השמים?
 
השם לא בז לאף חוטא, בתנאי שלא תהיה בו גאווה.
 
עלינו להציג את הבעיות בפני המורה שלנו, במקום להתעקש לפתור אותן לבד. זהו מעשה של ענווה שימשוך אלינו את רחמיו של הבורא יתברך.
 
מה משמעותו של חופש הבחירה?
אם אתה רוצה – אתה עושה, אם אתה לא רוצה – אתה לא עושה.
 
בלתי אפשרי להגיע לטהרה אמיתית (קדושה) מבלי ליישם בצורה סדירה ומוגדרת את ההתבודדות.
 
השטן לא אוהב להתעסק עם מי שמתבודד… כי כל יום הוא מספר לאבא הכל…
 
אין בעולם אף תירוץ או סיבה מוצדקת מלא לדבר עם השם כל יום. לא משנה מי אנחנו ומה מצבנו, תמיד קיים גשר המתאים לרמתנו ולמצבנו, גשר שיאפשר לנו להיות בהתאמה מלאה עם השם.
 
על אף השוני בצורה החיצונית של הדברים, האמצעי נשאר זהה ומשותף לכולם: לדבר עם השם!
 
קרבן מנחה ותפילת העני
 
קרבן מנחה הוא קרבן העני, והוא היחיד עליו נאמר "נפשי" – "נפש כי תקריב מכם…"
 
מי שמכיר את חולשותיו ואת עניות דעתו, ומתחזק בכל זאת בתחינות ובבקשות – יש לדברים אלה ערך רב בעיני השם.
 
העם היהודי חווה שלוש גלויות לפני האחרונה, הארוכה מכולן, גלות אדום. הצדיקים וחכמי הסוד האמיתיים מצאו ויידעו אותנו, שסופה של גלות זו – נפילת אדום – וביאת המשיח, תלויה בעיקר בתפילת העני.
 
לאורך המאות, בדרך המרה והמהוללת של הגולה, קמו לעם היהודי צדיקים, גיבורים וקדושים מעונים רבים. בתקופה האחרונה אנו עדים בו זמנית לעוני רוחני בעם, ומאידך לתגליות מפליאות.
 
מה שהשם מצפה מאיתנו כדי לקרב את הגלות אינו מעל לכוחנו. הקב"ה רוצה, למרות העוני הרוחני, שנתחזק, נתאמץ ונעשה כל מה שביכולתנו. בגלל זה הוא שולח "מקדמות", אלה הן התגליות המאירות לנו בדרך ומאפשרות לבצע לפחות את האפשרי לנו (מה שביכולתנו. כי דרכם של המיואשים לזלזל אף במאמץ האפשרי על חשבון הבלתי אפשרי).
 
רבים נטשו את המערכה בצידוק האבסורדי של "הכל או כלום", או בתירוץ "מכיוון שאני לא מגיע לשלמות, אז…" אלה פשוט לא הבינו את רצונו האמיתי של השם, לא שמעו את המסר של הצדיקים החוזרים ואומרים: "אל תתייאשו! אל תעזבו! לא משנה כמה עמוק נפלתם וכמה חריפה חולשתכם, המשיכו לעשות את המעט והיותר שאתם יכולים. אל תעסקו בהערכה, שקילה, השוואה, מדידה, עליכם רק לפעול ולפעול שוב, כי הייאוש לא קיים!"
 
מאושר הוא האדם שמאמץ מילים אלu לליבו, כי הוא ימצא בהן אומץ ועזרה גדולה. ומכיוון שיציל את עצמו, הוא יהיה חלק ממי שיציל את העולם.
 
לפרסם את העצה
 
אם, מבחינה גשמית, סבלו של האחר נוגע לליבנו, הרי לנו שני אמצעים שיסייעו לו: הראשון – לספק עזרה בצורת תרומה, הלוואה וכדומה. השני – למצוא לו עבודה, לארגן לו עסקה וכו'. מובן מאליו שהאמצעי השני עולה על הראשון, כיוון שהוא מבטא גם עזרה ממשית וגם שמירה על כבודו. אותו הבדל קיים אף מבחינה רוחנית, כאשר אנו רוצים לסייע למישהו, אז הנה שני אמצעים שיכולים לעזור: הראשון – להתפלל שהשם יושיע אותו. השני – ללמוד אותו את הסוד שלנו, סוד הפנייה להשם – ההתבודדות, כדי שיוכל הוא בעצמו לעזור לעצמו.
 
האם נוכל להשוות בין שני האמצעים? זוהי בעצם מעלתה של הפצת הדעת ופרסום עצת ההתבודדות כרעיון הגאולה. בשורה זו מציעה פתרון אוניברסאלי ומחזירה עטרה ליושנה, דרך כבוד שאין כדוגמתה: בנים ובנות אתם להשם אלוקיכם! למה לכם להישאר לבד ולסבול בחינם, בזמן שיש לנו כזה אבא שאוהב כל אחד מאיתנו כבן יחיד ממש, ורק מצפה שניצור איתו קשר, כדי לשפוך על נפשנו נחלי פיוס ונחמה, שפע של ברכה והצלחה!