לגלגל כספים

למבטח בוגד זה נופל כל
מי שלהוט אחרי עסקים. הוא
מסונוור מהמזומנים המתגלגלים
לו בידיים, ובסוף – מתמוטט
בגלל חובות עצומים…
 
 
בגן האושר, חלק 20
 
רעה חולה הנפוצה בימינו היא עניין המימון. זהו מבטח בוגד שנופל אליו כל מי שלהוט אחרי עסקים. אדם כזה לא מחשב את החשבונות הנכונים ואינו שם לב שההוצאות על המימון גדולות יותר מהרווחים שיש לו. הוא רק מסונוור מהמזומנים המתגלגלים לו בידיים, ובסוף מתמוטט וכורע תחת חובות עצומים.
 
כמובן שזו תוצאה של פגם באמונה, כאשר אדם אינו מכלכל דבריו במשפט ואינו נותן לדברים להתנהל כפי שהשם יתברך רוצה. כלומר, לפי מה שהשם יתברך נותן לו – מעט או הרבה. זאת, משום שאדם בעל אמונה יודע שאם השם יתברך היה רוצה שישקיע סכום גדול, הוא היה מזמן לו את הסכום כולו. וכי חסר לבורא עולם כסף שהוא צריך מימון? הוא זקוק להלוואות בשוק האפור? אם בורא עולם נתן לו סכום קטן יותר – סימן הוא שרצונו מהאדם שינהל את עסקיו בקנה מידה קטן יותר. בעסק הקטן תשרה הברכה והוא יוכל להמשיך הלאה ולעשות עסקים נוספים. אבל אדם ללא אמונה, חושב שעל ידי השקעות גדולות הוא ירוויח יותר, לכן מכניס עצמו לסכנות גדולות ומשקיע כסף שאינו שלו על עסק שספק בכלל אם יצליח. וגם אם יצליח – ספק אם יוכל להחזיר את החובות שנכנס אליהם.
 
הטעות הגדולה והנפוצה ביותר בעסקים היא שהאדם רוצה לגלגל סכומים גדולים, לכן נדמה לו שכך הוא מרוויח יותר. אבל באמת, אם יעשה חשבון מדויק של המחזור השנתי ויבדוק מה השקיע, מה הוא מקבל, כמה כסף נשאר לו ביד וכו' – יראה שבשורה התחתונה הוא לא הרוויח הרבה. למה? מכיוון שהוא יכול להרוויח רק מה שקצוב לו משמים, וזה לא משנה כמה מיליארדים יתגלגלו לו בידיים – הוא לעולם לא יוכל להרוויח אגורה שחוקה אחת יותר ממה שנקצב לו בראש השנה. לכן, על פי רוב, אחרי שיחשב את ההוצאות מול ההכנסות – יראה בבירור שהוא לא הרוויח יותר ממשכורת פשוטה.
 
הדרך היחידה להוסיף על מה שנקצב בראש השנה היא על ידי ריבוי תפילה, נתינת צדקה וקיום מצוות מעשר כראוי, אז יתכן שיוסיפו לאדם על מה שנקצב לו בראש השנה.
 
אילו הבעיה היחידה הייתה שהוא רק לא הרוויח כפי שהוא ראה בדמיונו, זו הייתה חצי נחמה. אבל הבעיה היא כאשר אדם משקיע בעסק גדול סכומים גדולים שאין לו, והוא נזקק למימון, מעסיק עובדים מותרים, משקיע בפרסום וכו' – אז הוא בעצם מבזבז את התקציב השנתי שלו והוא עלול אף לחרוג ממה שהוקצב לו, ולשקוע בהפסדים גדולים.
 
כי כל מה שאדם צריך להרוויח בכל השנה – הכל בגזירת עליון! אך לגבי הפסדים – אדם יכול לבחור להפסיד עוד ועוד בלי שום גבול. אם כן, לרווח יש גבול, ואילו להפסד אין גבול. אם היה עושה את העסקים שלו בקנה מידה קטן יותר, כפי יכולתו האמיתית, הוא לא היה מפסיד את הסכומים הללו על עובדים מיותרים, פרסום, ריבית על המימון וכו'. ובחשבון הסופי הוא היה מרוויח יותר, משום שהיה מרוויח את מלוא הסכום שנקצב לו להרוויח. אם כן, העובדה שעשה עסקים בקנה מידה גדול מדי, בזה הכניס עצמו להוצאות ובזבז לחינם כספים מתוך מה שקצבו לו בראש השנה, ואף יותר מזה, עד שישנם בעלי עסקים שמוצאים את עצמם עם חובות של מיליונים, השם ירחם.
 
מנהל החשבונות שלך
 
אדם מאמין מקיים את הפסוק: "איש אמונות רב ברכות, ואץ להעשיר לא ינקה" (משלי כח). זו גזירת הכתוב – שהאץ, הממהר, להעשיר לא ינקה – אלא בודאי ייענש. זאת, משום שעל פי יסוד האמונה על האדם להיות שמח בחלקו. מי שאץ להעשיר פוגם ביסוד האמונה ולכן הוא נענש.
 
לעומתו, מי שמאמין בברכת השם – שמח בחלקו!!! לכן הוא לא אץ להעשיר. וכשהוא רוצה להשקיע את כספו, למרות שמתייעץ עם מומחים כגון מנהל בנק או כלכלן, מכל מקום, הוא זוכר תמיד שהקב"ה הוא המחליט הבלעדי מהיכן תבוא לו פרנסתו.
 
לפני שהוא סוגר עסקה כלשהי הוא מרבה בתפילות: תחילה מודה על הפרנסה שהשם כבר נתן לו. בהמשך, מבקש מהשם עצה טובה היכן להשקיע את כספו באופן שיניב רווחים, כך שיוכל לעשות צדקה וגמילות חסדים. וכשמעלה בדעתו להשקיע בדבר מסוים, הוא משתף את השם יתברך ומבקש ממנו שינחה אותו ויראה לו אם לעשות את הצעד הזה או לא.
 
וגם אם עשה את הצעד, יאמר לבורא עולם שייתן לו ביטחון מלא בו. וכל מה שייתן לו – רווח הוא הפסד – יקבל באהבה.
 
על אדם כזה נאמר: "ברוך הגבר אשר יבטח בהשם, והיה השם מבטחו" (ירמיה יז). וכן: "הבוטח בהשם חסד יסובבנו" (תהלים לב).
 
לעומתו, אדם חלש באמונה בוטח במומחה או בכלכלן בעיניים עצומות ועושה את העסקה בפזיזות יתירה, כאילו המומחה הוא זה שמחלק פרנסה לבני העולם. עליו נאמר: "ארור הגבר אשר יבטח באדם" (ירמיה יז). או, שבוטח בעצמו, בחכמתו ובמזלו הטוב, אך עלול לנחול אכזבה. שכן, אדם הבוטח בכל דבר זולת השם יתברך נופל על ידי אותו הדבר.
 
רבי מנחם מנדל מקוצק מפרש את מאמר המכילתא: "לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן" (בשלח יז) – לא ניתנה התורה אלא לאותם המסתפקים במה שיש להם ושמחים בחלקם ואינם דואגים את דאגת המחר. שכך היה במדבר: המן היה יורד מן השמים באופן שהיה מספק רק לאותו היום. דבר זה חזר על עצמו במשך ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, וכך הוא ממשיך בכל הדורות. רק אדם עם אמונה וביטחון זוכה לתורה, מכיוון שבלי מידה זו בודאי יבלה את חייו ברדיפה אחר פרנסתו ולא יהיה פנוי ללמוד תורה. ואף אם ילמד, ליבו לא עימו.