בגן החכמה עמודים 163-164

וְכָל אֵלּוּ הַשִּׁנּוּיִים לְאֵין קֵץ שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת, הַכֹּל בִּשְׁבִיל לְקָרֵב וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת כָּל בְּנֵי עוֹלָם בְּכָל עֵת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית, וּבִשְׁבִיל זֶה הֶאֱצִיל וּבָרָא וְיָצַר וְעָשָׂה הוּא יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, הַכֹּל בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַשָּׁפֵל הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּזֶה הָעוֹלָם דַּייקָא כַּיָּדוּעַ, וּבִשְׁבִיל זֶה מְשַׁנֶּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַנְהָגַת הָעוֹלָמוֹת בְּכָל עֵת וְרֶגַע – הַכֹּל בִּשְׁבִיל הָאָדָם.

כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְגַּלְגֵּל עִם הָעוֹלָם בְּכָל דּוֹר וְדוֹר, וּבִפְרָטוּת עִם כָּל אָדָם וְאָדָם בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה. וּמְשַׁנֶּה הַנְהָגַת כָּל הָעוֹלָמוֹת מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף בְּכָל עֵת וְרֶגַע כַּנַּ”ל, הַכֹּל בִּשְׁבִיל לְרַמֵּז לְכָל אֶחָד וְאֶחָד רְמָזִים כְּפִי מַה שֶּׁהוּא, שֶׁיִּתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם בָּעֵת הַהוּא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב אַדְמוֹ”ר זַ”ל בְּהַתּוֹרָה וַיְהִי מִקֵּץ זִכָּרוֹן (בסימן נ”ד) עַיֵּן שָׁם מ”ש שָׁם שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם עַצְמוֹ מא”ס עַד אֵין תַּכְלִית וּמְרַמֵּז לְכָל אֶחָד וְאֶחָד רְמָזִים כְּפִי הָאָדָם וּכְפִי הַיּוֹם וּכְפִי הַמָּקוֹם כְּדֵי שֶׁיִּתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ וכו’ (עיין שם היטב).

נִמְצָא שֶׁאֵין רְאָיָה כְּלָל מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ וּמִשָּׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי הָעוֹלָמוֹת וְהַגַּלְגַּלִּים וכו’ מִשְׁתַּנִּים בְּכָל עֵת, וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעַד הֵנָּה הָיָה מַה שֶּׁהָיָה, אַף עַל פִּי כֵן עַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה נַחַת רוּחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, כִּי כָּל הִשְׁתַּנּוּת הָעוֹלָמוֹת וכו’ הַכֹּל בִּשְׁבִיל כָּל אָדָם. כִּי חַיָּב כָּל אָדָם לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם (סנהדרין ל”ז). וְעַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַאֲמִין שֶׁבְּכָל עֵת וְשָׁעָה וְרֶגַע כָּל יְמֵי חַיָּיו, יֵשׁ בְּכֹחַ הָאָדָם לְהַתְחִיל מֵעַתָּה, וְאַל יִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל יוֹם שֶׁלְּפָנָיו וּלְאַחֲרָיו, רַק יְחַזֵּק עַצְמוֹ עַתָּה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמָה שֶׁיּוּכַל, בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה אוֹ אֵיזֶה מִצְוָה, וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, עַל כָּל פָּנִים יִשְׁתּוֹקֵק וְיִכְסֹף לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי רָצוֹן וְכִיסוּפִין דִּקְדֻשָּׁה יָקָר מִן הַכֹּל כַּמְבֹאָר בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים כַּמָּה פְּעָמִים. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ הַמְּתוּקָה וְהַמְרַעֲנֶנֶת וְהַנִּפְלָאָה שֶׁל מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ – רַבִּי נָתָן זיע”א.

וּמַה שֶׁכָּתַב רַבִּי נָתָן: כִּי זֶה כְּלָל גָּדוֹל שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כַּאֲשֶׁר הִזְהִיר רַבֵּינוּ עַל זֶה פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר – זוֹ לָשׁוֹן מְיֻחֶדֶת שֶׁאָמַר רַבִּי נָתָן, שֶׁמַּשְׁמָע מִזֶּה שֶׁרַבֵּינוּ הָיָה מַזְהִיר וְחוֹזֵר וּמַזְהִיר אֶת תַּלְמִידָיו לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ. וְכֵן רַבֵּינוּ עַצְמוֹ בְּסִפּוּר חַיָּיו מֵעִיד שֶׁהוּא זָכָה לְמָה שֶׁזָּכָה, עַל יְדֵי שֶׁהִתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וְלֹא נָפַל בְּדַעְתּוֹ מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. לֹא נָפַל מֵהָרְצוֹנוֹת שֶׁלּוֹ. וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם אֶחָד הָיוּ לוֹ כַּמָּה הַתְחָלוֹת.

תַּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם! אָדָם מַחֲלִיט שֶׁהוּא מַתְחִיל מֵעַכְשָׁו, לְדֻגְמָא – לִשְׁמֹר אֶת הָעֵינַיִם אוֹ לִלְמֹד בְּהַתְמָדָה, וְאַחֲרֵי רֶבַע שָׁעָה הוּא נוֹפֵל מִזֶּה, וְשׁוּב הוּא מַתְחִיל מֵחָדָשׁ, וּבְוַדַּאי הַיֵּצֶר הָרַע בָּא וְאוֹמֵר לוֹ: הֲרֵי נָפַלְתָּ! נִכְשַׁלְתָּ! וְהוּא אוֹמֵר: מַה פִּתְאֹם?! אֲנִי רַק עַכְשָׁו מַתְחִיל, עַל מָה אַתָּה מְדַבֵּר? כְּשֶׁהַיֵּצֶר הָרַע רוֹאֶה כָּזֶה דָּבָר, הוּא פָּשׁוּט מִתְיָאֵשׁ מֵאָדָם זֶה וְעוֹזֵב אוֹתוֹ לְנַפְשׁוֹ.

וְעוֹד מַסְבִּיר רַבִּי נָתָן, שֶׁאַדְּרַבָּה – אָדָם שֶׁחָטָא כָּל יָמָיו, הוּא בְּוַדַּאי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הַתְחָלָה חֲדָשָׁה, כִּי אִם לֹא, אֵין לוֹ שׁוּם תַּקָּנָה. הֲרֵי אִם הוּא יִזְכֹּר אֶת כָּל מַה שֶּׁעָבַר, הוּא לֹא יוּכַל לְהָזִיז אֶצְבַּע קְטַנָּה. לָכֵן בְּוַדַּאי עֲצָתוֹ שֶׁיַּתְחִיל הַתְחָלָה חֲדָשָׁה וְיַחֲלִיט: לֹא מְעַנְיֵן אוֹתִי מַה שֶּׁהָיָה עַד עַכְשָׁו, אֲנִי מִתְחָרֵט עַל הַכֹּל וַאֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת הַתְחָלָה חֲדָשָׁה. הַחַיִּים שֶׁלִּי מַתְחִילִים מֵהָרֶגַע הַזֶּה.