תרופה בלי מרשם

ראיתי הצלחה גדולה אצל אנשים
שפעלו בגישה שהמוטו שלה הוא אהבה
וסבלנות. אנשים נרפאו כשקיבלו את
התרופה הכל כך מוצלחת, גם בלי
מרשם, וראו ניסים של ממש. ממולץ!
 
 
עד כמה חשובה האהבה בחיים בכלל וכיסוד בחינוך הילדים?
 
סיפר לי פעם איש חינוך חשוב שהביאו אליו פעם ילד בן כ-11 שאיבד את הרצון לחיות! איפה שמענו על דבר כזה?! ילד בגיל שכל כולו שמחת חיים לא ירצה לחיות? השם ישמור. כאשר הוריו הגיעו עם הילד לביתו של אותו אדם הילד סירב לצאת מהרכב. הוא לא רצה לדבר עם אף אחד, עד שהוא יצא אליו והחל לדבר איתו והרעיף עליו אהבה בלי סוף. רק לאחר מכן הילד נפתח אליו ואמר לו, בצורה ברורה ומפורשת, שההסתגרות שלו נובעת מריבוי הערות וביקורת בבית, וגם בגלל העובדה שהעבירו אותו ממקום לימודים שהוא אהב למקום אחר, וגם שם מעירים לו ומבזים אותו. הוא ביקש ממנו שידבר עם הוריו שיחזירו אותו למקום בו למד בתחילה, בעיר הקודמת בה גרו.
 
הערות וביקורת הן פעולות הרסניות. הילד הזה ממש נשבר בתוכו, לא הייתה לו מנוחה – לא בבית ולא במקום הלימודים, עד כדי כך שהוא איבד את הרצון לחיות, וכל שכן ללמוד. אותו איש חינוך, שהרעיף עליו אהבה וקירב אותו אליו, חיפש דבר מסוים שיחיה אותו, למשל כשאמר לו שהוא ילד חכם ונבון, ואף הצדיק אותו והסכים איתו עם מה שהוא מרגיש. אולם, ברגע שהפגישה הסתיימה הילד שוב חזר למצבו הקודם.
 
איש החינוך סיפר לי שכל כך כאב לו על הילד, ואם היה יכול היה שמח שישאירו אותו אצלו כדי שיעזור לו בכל דרך אפשרית עד ששמחת החיים שלו תחזור, כי ברגע שזה יקרה משימת החינוך תהיה כבר קלה יותר.
 
סיפר לי תלמיד בן 14 שהיה נתון תחת לחץ נוראי מצד אביו שהיה קפדן. כשאביו היה מגיע מהעבודה, הוא היה נכנס הביתה עם פנים זועפות, כך סיפר לי הילד, וגער בו על כל מיני דברים שלא עשה כראוי באותו יום. למשל, מדוע לא סידר את החדר, למה לא הכין שיעורים וכדומה. אמא שלו, לעומת זאת, הייתה אישה רכה מאוד, וכל זמן שהאבא לא היה בבית הוא הרגיש טוב ומשוחרר. אבל כל זה היה באופן זמני בלבד, עד שאביו הגיע הביתה. והרגע שבו אביו הגיע היה הרגע המפחיד והמאיים ביותר.
 
הלחץ עליו היה נורא והוא הרגיש אומללות וחוסר שמחת חיים עד… שברח מהבית. הוריו מצאו את המכתב שהשאיר, בו הוא גולל את כל מה שהרגיש ולמה הוא עשה את הצעד הקשה הזה. הבריחה, כמובן, לא הייתה לזמן רב, תוך זמן קצר הם מצאו אותו. אך מאותו יום, אביו לא העיר לו שום הערה, הוא עשה תשובה על מעשיו והחל להתנהג אל הילד עם חום ואהבה במקום הערות וביקורת.
 
על ההורים להבין היטב מה הם גורמים לילדים עם התנהגות כזו. עליהם לתת את דעתם לנפשו הרכה של הילד ולהבין שאסור לדכא אותו!
 
סיפור נוסף שסיפר לי אדם, תלמיד שהתקרב מהדיסקים שלי, והזכיר הנהגה מסוימת שאני בעצמי נהגתי בה. אבל על פי סיפורו של התלמיד הבנתי עוד יותר עד כמה העניין הזה חזק ומשמעותי. בנו, כבן עשר, היה במצב נפשי קשה – הוא התמלא בפחדים ובלבולים, עד כדי כך שהוא לא רצה ללכת לבית הספר. אמא שלו הייתה ממש נלחמת איתו בכל בוקר שיקום, יתלבש, ינעל נעליים – על כל שלב כזה הייתה מלחמה בפני עצמה. לפני עשר בבוקר הם לא הצליחו לשלוח אותו לבית הספר, ממש ייסורים קשים עם הילד כל יום.
 
הם החליטו לקחת אותו לפסיכיאטר, וזה נתן לו כדורים שרק החריפו את המצב. הילד נעשה עצבני ומצבו הנפשי נהיה קשה יותר. את הפסיכיאטר הם החליפו בפסיכולוג, וגם זה לא הצליח לעזור לו. מצבו של הילד רק הדרדר יותר ויותר…
 
לאורך כל התקופה הזו אביו התבודד בכל יום. באחת ההתבודדויות הוא דיבר עם השם על כך שאין ייסורים ללא עוון, וביקש מהבורא שיראה לו למה הילד סובל, ומה עליו – האבא, לתקן. תוך כדי דיבוריו הוא נזכר שאני מדבר הרבה מאוד בשיעורים שלי על חינוך ילדים, על האהבה שיש להעניק לילדים, שהיא כוח גדול וכן הלאה. ואז השם נתן בליבו עצה – ואותה עצה הייתה ההנהגה שלי עם ילדיי ותלמידים שלי שהקימה בבוקר הייתה קשה להם. אותו אבא החליט שהוא מפסיק לשים את עצמו במרכז – כלומר שענייניו, כולל התפילה בהנץ החמה, הרצון להספיק להגיע מוקדם וכו' – הכל יזוז הצידה, ואת הזמן הזה הוא ישקיע בילד שלו. הוא יעיר אותו בעצמו. וכך עשה. בכל בוקר היה מעיר את הילד עם המון חום ואהבה, חיבוק ונשיקה, אומר לו מילים מעודדות, מחזק אותו ומדגיש בפניו שוב ושוב שהוא כאן כדי לעזור לו. ופלא גדול התרחש מול עיניו – הילד קם מוקדם בבוקר בשמחה והבריא לחלוטין. אכן, פלא פלאים, והכל רק עם חום ואהבה ותמיכה של אבא (לא שחלילה אמא לא יכולה לעשות זאת, אלא שבמקרה הזה התמיכה והעידוד של האבא, שבבקרים לא היה בבית, היו נחוצים מאוד לילד).
 
כשתלמיד-הדיסקים שלי סיפר לי את זה, הבנתי עד כמה השם עזר לי שכך תמיד נהגתי בכל עניין, אך בעיקר עם הקימה בבוקר. הייתי מגיע למיטה של ילדיי עם כלי של מים, עוזר לילד או לתלמיד ליטול ידיים, מעיר אותו ברכות ועם מילים טובות, וראו איזה פלא – תרופת האהבה פועלת נפלאות. היא ממש מרפאה את האדם מכל הבעיות הנפשיות הקשות.
 
אותו אבא החליט לשים בצד את התפילה, לצורך עניין חשוב זה, כדי לעזור לילד שלו. וזו נקודה חשובה מאוד. לרוב, ההורים לחוצים בגלל העיסוקים שלהם. הם ממהרים, רוצים לצאת ליום שלהם. אך כאן המקום לומר להם: עצרו! הילד צריך עזרה, זה פיקוח נפש. תשכחו מהתפילה/עבודה ותעזרו לילד.
 
כששמעתי את הסיפור הזה נזכרתי באימי ע"ה, שהייתה יוצאת דופן במידת הנתינה שלה ובאהבה ללא גבולות שהעניקה לנו. וזה מפליא, איך דווקא האנשים הפשוטים זוכים לקבל מהשם לב ענק. כשהיינו קמים בבוקר הכל היה כבר מוכן. אוכל לבית הספר, הבית היה מסודר. לא היה דבר כזה שילד יצא מהבית בלי לשתות או לאכול משהו. ועל הברכות עדיין לא דיברתי. היא הייתה מרעיפה עלינו ברכות שהיו מלוות אותנו כל היום! וחום ואהבה? בלי סוף. זה נותן לילדים כוח ובריאות נפשית שאין כדוגמתם. ואימי, אישה פשוטה ויקרה, ידעה את זה.
 
מספר דברים אנו למדים מכל הסיפורים שהזכרתי:
 
דבר ראשון: חשיבות העזרה לזולת, וכמובן לילדים. צריך לעזור בנקודה בה החבר/הילד/הבעל/אישה חלשים בה. פעמים רבות אמרתי לתלמידים שלי, שאם לחבר קשה לקום מהקושי שלו (נפשי או גשמי) יש לעזור לו, להשקיע את כל המאמצים ולסייע לו, להרבות בסבלנות והאהבה ולעזור לו לצאת מהמיטה שהיא ממש מיתה…
 
כי אומר רבי נחמן מברסלב: וכי זו עבודה להרחיק אדם? שהרי המלאכה היא לא להרחיק! המלאכה הגדולה, ולעיתים הקשה, היא לקרב. זאת עבודה להרים את האדם מהמקום בו הוא נמצא. זו לא חכמה להטיף מוסר, 'לרדת' על אדם שנמצא בקושי מסוים. אדרבה, לעזור לו לקום על שתי רגליו. לחזק אותו, להרעיף עליו אהבה, לעודד ולתמוך בו.
 
דבר שני: הקימה בבוקר חשובה להצלחת ההורה והילד כאחד. ילד שקם מאוחר זה מרשם לבעיות וקשיים בתחומים רבים בחייו: חברתית, לימודית, נפשית וכן הלאה. הורה שעוזר לילד להגיע מוקדם למקום הלימודים נותן לו חיים ממש. שהרי, הכל הולך אחרי ההתחלה. אם תחילת היום נראית מחייכת וטובה כך ייראה כל היום. ולא רק, אלא כל חייו של הילד. כי התחלה טובה מולידה התחלות טובות לאורך כל היום.
 
דבר שלישי: אהבה פועלת נפלאות. ולא רק בקימה בבוקר. ראיתי באופן תמידי הצלחה גדולה כשמשתמשים בגישה של אהבה וסבלנות. לפעמים קורה שאני מחכה שבועיים עם דבר מסוים שאני רואה בילד/תלמיד, משהו שמצריך חיזוק, שיחה בשניים שתעזור, אבל אני שומר את הדבר בליבי, מתפלל על זה כל יום עד שמגיעה שעת הכושר הנכונה והמתאימה, עת רצון, שאז אני מרעיף אהבה גדולה על הילד/תלמיד ומספר לו סיפור, או לומד איתו על הנושא שמצריך חיזוק, ואני רואה ניסים. ממש כך. הרבה חום ואהבה עושים מה ששום תוכחה לא יכולה לעשות.
 
השם יתברך יזכה אותנו להעניק לילדינו ולסובבים אותנו הרבה חום ואהבה, עידוד, תמיכה ועזרה, ובזכות זה נזכה לראות בהצלחתם של ילדינו ושל כל עם ישראל וכך נעשה נחת רוח ליוצרנו, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.