בגן החכמה עמודים 211-212

וּבֶאֱמֶת כָּל מִי שֶׁמְּזַלְזֵל בְּמִצְוַת הַשִּׂמְחָה, הוּא מִתְעַלֵּם מִדִּבְרֵי הָרַמְבָּ”ם, שֶׁכּוֹתֵב בְּהִלְכוֹת לוּלָב (פרק ח):

הַשִּׂמְחָה שֶׁיִּשְׂמַח אָדָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה וּבְאַהֲבַת הָאֵל שֶׁצִּוָּה בָּהֶן, עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה הִיא, וְכָל הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִשִּׂמְחָה זוֹ רָאוּי לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת הַשֵּׁם אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב וגו’. (דברים כ”ח) וְכָל הַמֵּגִיס דַּעְתּוֹ וְחוֹלֵק כָּבוֹד לְעַצְמוֹ וּמִתְכַּבֵּד בְּעֵינָיו בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ חוֹטֵא וְשׁוֹטֶה, וְעַל זֶה הִזְהִיר שְׁלֹמֹה וְאָמַר: אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ. וְכָל הַמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ וּמֵקֵל גּוּפוֹ בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ הוּא הַגָּדוֹל הַמְכֻבָּד, הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה, וְכֵן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אָמַר “וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי” (שמואל ב’ ו’), וְאֵין הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד אֶלָּא לִשְׂמֹחַ לִפְנֵי ה’, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַמֶּלֶךְ דּוֹד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה’. (שמואל ב’ ו’)

     לְסִכּוּם: הָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת חָזָק וּלְהַאֲמִין בְּמָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, וְלֹא לְהִכָּנַע לַלֵּצָנוּת שֶׁל הַבְּרִיּוֹת, כִּי הַכְּנִיעָה לַלֵּצָנוּת הִיא בְּעַצְמָהּ לֵצָנוּת, וְאִם יִהְיֶה חָזָק בֶּאֱמוּנָתוֹ הַתְּמִימָה, סוֹף כָּל סוֹף הוּא יַצְלִיחַ, וְיִתְקַיֵּם בּוֹ: צוֹחֵק מִי שֶׁצּוֹחֵק אַחֲרוֹן.