זה כואב

לא כואב לך משהו? לא יכול להיות.
כל אחד סובל ממשהו. לאחד אין ילדים,
לשני אין פרנסה והשלישי עדיין לא
מצא את החצי השני שלו. כן, זה כואב!
אבל יש מה לעשות.
 
 
הנה, אנחנו כבר בחודש תמוז. מוזר, כי כבר לפני יז בתמוז – יום התענית, המציין את תחילתם של שלושת השבועות המובילים ליום בו חרב בית המקדש, יום תשעה באב, אנחנו מרגישים אי נוחות לא מובנת. כל יהודי חש לא בנוח ולא מבין למה. זו לא בדיוק הרגשת בחילות וגם לא כאב ראש או מיגרנה. זה משהו קצת יותר כואב ומייסר מבפנים. ממש בחדרי הלב. מה זה?
 
אלה הם הגעגועים שלנו לבית המקדש ולירושלים המאוחדת, והאבלות שלנו על חורבן בית המקדש. שום זמן או דבר מאז לא הצליח לשכך את הכאב הזה. אבל למה בלב? פשוט מאוד. בית המקדש וירושלים המאוחדת הם הלב של העם היהודי. לב היהדות ממש.
 
דוקטור, כואבת לי היד…
 
איכר אחד הרגיש כאב עז בידו. הוא הלך לרופא בכפר שנתן לו משחה. הוא הרגיש טוב במשך יומיים, אך משעברו יומיים הכאב חזר ואפילו התחזק. הוא חזר לרופא בכפר והלה המליץ לו להגיע לרופא מומחה ידוע בעיר הגדולה. האיכר יצא למסע ארוך ומעייף, הגיע לעיר והחל לחפש את ביתו של הרופא.
 
כשמצא, נכנס אל המומחה והתלונן על הכאב העז שחש ביד. הרופא הביט בידו ואחר כך ביקש ממנו להוריד את חולצתו. "דוקטור", שאל האיכר הנבוך, "למה אני צריך להוריד את החולצה אם כואבת לי היד?"
 
הרופא הניח את הסטטוסקופ על החזה של האיכר, חייך, והשיב בסבלנות: "אני חייב לבדוק לך את הלב. הכאב שאתה מרגיש ביד הוא סימפטום, לא שורש הבעיה. השורש לכאב בא מהלב שלך".
 
* * *
 
לא כואב לך משהו? לא יכול להיות. אין מצב כזה שלמישהו מאיתנו לא כואב משהו. חלק סובלים מבעיות פיזיות-רפואיות, חלק מבעיות כלכליות. חלק מבעיות בחינוך הילדים, חלק לא יכולים להביא ילדים שנים רבות, ויש את אלה שעדיין לא מצאו את החצי השני שלהם ועדיין מסתובבים בודדים בעולם. כל אחד והכאב שלו. כל אחד והמחלה שלו – ברוחניות או בגשמיות. ושלא נטעה לחשוב שאיזו משחה בדמות רכב יוקרתי, העלאה במשכורת, או נופש באחד מאיי יוון יקלו על הבעיות מהן אנו סובלים. ממש לא.
 
לכל הכאבים והמחלות הללו יש שורש: ירושלים. בית המקדש שאיננו. השכינה הקדושה שלא שורה בינינו. ובמקום לצעוק אל השם, כולנו כאילו מסכימים, בשתיקה מסוימת, בכניעה סופית של חלוקת ירושלים, חס ושלום, הלב של העם היהודי.
 
איך אתה יכול לומר דבר כזה? אני שומע אתכם אומרים.
 
ובכן, ירושלים היא לא רק העניין של היושבים בציון או בארץ ישראל בכלל. ירושלים היא העניין גם של היהודים בכל רחבי תבל. זה נוגע לכולם. לא משנה היכן אתם נמצאים על הגלובוס, אתם צינורות היוצאים מאותו לב – ירושלים ובית המקדש. כשאנו מתפללים אל השם על ירושלים ומשיח, זה בגלל שהרפואה הלאומית שלנו תלויה בלב בריא – ירושלים והגאולה של כלל עם ישראל. כשהשכינה הקדושה שורה בינינו, הברכות הן אינסופיות – ברפואה, בשמחה ובכל דבר שאנו צריכים.
 
הפתרון לבעיות שלנו כעם ולעניין ירושלים אין שום קשר לפוליטיקה או פוליטיקאים, גם לא לצבא. לאף אחד מאלה לא תהיה שום קביעה כאשר בית המקדש ייבנה, במהרה בימינו. אמונה מעלה אותנו מעל הכל. כי השם הוא המחליט, לא אף אחד אחר. לכן, על ידי התפילה והעתירות להשם בתפילות האישיות (התבודדות), אנו עולים על כל החלטה פוליטית כזו או אחרת, לחץ בינלאומי או איומים מבית ומבחוץ. אם מישהו רוצה להשפיע על השתלשלות האירועים, שיתפלל שעה נוספת על ירושלים ועם ישראל.
 
הרב שלום ארוש מציע שכל אחד מאיתנו ישקיע 5-10 דקות בתפילה האישית שלו, ויבקש מהשם שישמור על ירושלים – שלמה ומאוחדת! ובנוסף, אנו יכולים, גם תוך כדי קריאת מזמור קל"ז שוב ושוב, לבקש מהשם ולהתחנן אליו שיבנה את בית המקדש בירושלים ויחיש את הגאולה השלמה של עמנו, במהרה בימינו אמן.
 
 
* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא – "לייזר בימס"