לדבר בדרך מיוחדת

מי מאיתנו לא חווה את התחושה הלא
נעימה של אתה מדבר עם מישהו והוא
פשוט לא שומע, ולא בגלל בעיות שמיעה.
מה קורה כאן? צריך לדבר בדרך חדשה.
 
 
כולנו חווינו את זה. כולנו מכירים את ההרגשה הזאת. אתה מדבר, אבל האדם מולך פשוט לא שומע. לפעמים, אלה הילדים או בן/בת הזוג שלך, החברים או הבוס. מה חסר כאן? למה כשאתה מנסה לתקשר עם מישהו נראה כי הדברים נופלים על אוזניים ערלות?
 
"אלה הדברים אשר דיבר משה אל בני ישראל" (דברים א, א).
 
כל אדם נברא עם מתנה מיוחדת – כוח הדיבור. וכמו שאומרת לנו התורה (בראשית ב, ז): "ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה", ורש"י אומר "נפש חיה" – רוח ממללא. זה כוח הדיבור! המילים הן הדבר המבדיל אותנו מהבהמה ושאר בעלי חיים. כוח הדיבור הוא הכלי בעזרתו אנו משיגים דברים בעולם הזה – בבית, בעבודה ובכל מקום אחר. כאשר אדם משתמש בכוח הזה, הוא יכול להשיג את המשימה האלוקית בעבורה נשלח לעולם הזה.
 
הצדיק הגדול – רבי משה קברינר זצ"ל, סיפר פעם על הכוח האדיר של המילים. הוא נזכר שבגיל שש, בשבת שלפני ראש חודש אלול, הוא שיחק עם חבריו. הוא שמע את אחותו קוראת לו מעין קריאה מרשיעה: "מוישל'ה, כבר הספקנו לברך על החודש החדש – אלול! אפילו הדגים מפחדים (מפני הדין האלוקי) ואתה עדיין משחק עם החברים שלך!" רבי משה אמר שמשהו במילים הללו שינה את חייו!
 
איך המילים של אחותו הניעו אותו לדרגה כזו?
 
רבי נחמן מברסלב מגלה לנו (ליקוטי מוהר"ן, כט) את הסוד של תקשורת נכונה ומועילה. "כי לא כל דיבור נקרא דיבור, כי דיבור שאינו נשמע ונתקבל אינו נקרא דיבור, בחינת: "אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם" (תהלים יט), ועיקר מה שמתקבל הדיבור, הוא מחמת הטוב שיש בו, כי טוב הכל חפצים, ועל כן, כשיש בהדיבור טוב, אזי הדיבור נשמע ונתקבל, אבל כשאין טוב בהדיבור, אינו נתקבל. ואיך עושין הטוב בהדיבור? הוא על ידי שלוקחין הדיבור מהדעת, אזי יש בו טוב, אבל כשהדיבור הוא בלא דעת, אזי אין בו טוב, בבחינת: "גם בלא דעת נפש לא טוב" (משלי יט). נפש הוא הדיבור, כמו שכתוב (בראשית ב): "ויהי האדם לנפש חיה", ותרגומו, רוח ממללא".
 
כולם אוהבים טוב. התורה וחכמתה העמוקה הן הטוב הנצחי. לכן, כשהמילים נמשכות מהדעת, מחכמת התורה, הן טובות. אלה מילים אותן אפשר לשמוע. מילים שמתקבלות בלב השומע.
 
זה היה הקו המנחה בעזרתו נימק משה רבינו את דבריו אל השם כשאמר: "לא איש דברים אנוכי". אולם זה היה לפני שמשה זכה ללמוד את התורה והמילים שלו עדיין לא כבשו את דרגת הטוב העליונה. אחרי מתן תורה הדיבור שלו נרפא, כפי שאומר החכם באדם, שלמה המלך ע"ה: "מרפא לשון עץ חיים" (משלי טו, ד). לכן, בראש חודש אייר משה עמד עם ביטחון גדול מאוד לפני עם ישראל וב-70 שפות הסביר: "אלה הדברים!"
 
איך הוא הגיע לשינוי עצום כזה בדיבור? מכוח התורה!
 
בעולם של היום, כל אדם ניחן בתחום/מקום בו הוא שולט. כל אדם עם כוח הדיבור שלו הוא כמו מלך השולט בעמו עם חוקיו. כאשר אדם לומד תורה הוא מחזק את השליטה שלו, את המלכות שלו. אחרי ארבעים שנה במדבר, עם לימוד תמידי של התורה לעם ישראל, משה הגיע לדרגת דיבור מושלמת ומתוקנת.
 
אבל מה איתנו? גם אם לא נגיע לדרגה המושלמת אליה משה רבינו הגיע, רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו שאפילו לימוד קטן מאוד, אבל בהתמדה, בסופו של דבר ישפר את איכות הדיבור שלנו, בין אם זה לימוד פרשת השבוע או כמה הלכות ביום – אנו עולים מעלה, מלאים בחן וברכה, ואז נהפוך לאנשים מתקשרים מועילים.
 
ללא שום ספק, כולנו רוצים להישמע ולהיות מובנים מול השומעים אותנו. אבל ישנו עוד היבט לדיבור שלנו שהוא אפילו הרבה יותר גבוה. והמדובר בשימוש במילים כשאנו מתחברים עם בורא עולם – בהתבודדות, התפילה האישית. לימוד התורה מתקן ומזכך את הקול שלנו, התורה מעשירה אותנו בתחמושת, 'ויכוחים' חדשים בעזרתם נוכל 'לנצח' את השם שירחם עלינו ויקבל את תפילותינו. כשהפה שלנו מלא באלוקות, בטוב, עם התפילות הראויות, אם אפשר לומר זאת כך – אנו 'מנצחים' את השם יתברך, כביכול, כמו שאומר רבי נחמן מברסלב.
 
רבי נתן מברסלב עשה מהתורות של רבינו תפילות רבות – כך נולד הספר "ליקוטי תפילות". תפילות אלו יקרות מאוד בעיני מתפללים רבים הרוצים למזג ולחבר את הלימוד של הרבי עם ליבם. לא פעם, תפילות אלו גם מגלות חידושים והשגות מהלימוד. ובהקשר למה שנאמר במאמר זה, כותב רבי נתן את הדברים הבאים (ליקוטי תפילות, תפילה כט):
 
"…אלוקי ואלוקי אבותיי על כל מה שחסר לי, אזכה תמיד לדבר לפניך דיבורים טובים, דברי חן ותחנונים, דיבורים הנשמעים ונתקבלים אצלך, ויתקבלו ויכנסו דבריי בליבך, באופן שתמלא כל משאלותיי ברחמים, ותקרבני אליך באמת, כי צרכיי המה מרובים מאוד מאוד, בגשמיות וברוחניות בלי שיעור וערך, ואין לי שום משען ומבטח כי על רחמיך הרבים וחסדיך הגדולים, והן כשאני רוצה לדבר לעצמי דברי כיבושין ולהוכיח את עצמי לבל אהיה עוד אכזר על גופי ונפשי ורוחי ונשמתי, ואני רוצה לעורר רחמים על עצמי, אזכה תמיד לדבר לעצמי דיבורים הנשמעים ונתקבלים, באופן שיוכנסו דבריי בליבי ואזכה לעורר את עצמי לשוב אליך באמת…"
 
רבי נתן מזכיר שני דברים חשובים בתפילה:
 
הראשון – איכות התפילה שלי, כלומר, כמות הטוב והשבח, דברי חן ותחנונים, שיהיו בדיבורים שלי. אלה דברים המשפיעים על היכולת של ליבי לשמוע את המילים שלי, כך אוכל לשנות את עצמי לטובה.
 
השני – בסופו של דבר, כל מה שאנו צריכים, אנו תלויים בהשם יתברך. לכן רבי נתן מפציר ומתחנן אל השם יתברך שיעזור לו לדבר "דיבורים טובים, דברי חן ותחנונים". אפילו על התפילות שלנו אנחנו צריכים את עזרתו של השם להתפלל!
 
פרשת השבוע דברים – "אלה הדברים" – תמיד נקראת בשבת שלפני תשעה באב – שבת חזון. כי ביום הזה, בית המקדש הראשון והשני חרבו והחלה הגלות בה אנו נמצאים. חכמי הקבלה מלמדים אותנו שהגלות הראשונה – גלות מצרים, היא השורש של כל הגלויות. הם גם אומרים לנו שבשני המקרים הדיבור והדעת (חכמת התורה) שלנו היו חסרים מאוד.
 
ברחמיו של השם, זכינו שהוא גאל אותנו ונתן לנו את התורה. יש בידינו את המפתחות לתיקון נשמתנו ולגאולה. על ידי לימוד התורה, כל אחד בדרגה הרוחנית שלו, נמשיך עלינו משמים חכמה אלוקית ואת הטוב למילים-דיבורים שלנו. יהי רצון שהשם יזכה אותנו להעלות את הדיבור שלנו לשורשו, כך שנוכל להשיג את משימת חיינו ונזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.