המלך בשדה, ואיפה אתה?

משום מה, רבים חושבים שימים
אלה נועדו להלקאה עצמית, למעין
'מסע צלב' עצמי. אלא שלא! הימים
הם ימי רחמים ואהבה. והמלך? הוא
בשדה. ואיפה אתה?
 
 
בואו נעצור לרגע את מרוץ החיים האינטנסיבי. בואו נקדיש קצת זמן למחשבה על מה שעובר עלינו. בואו לרגע פשוט נהיה.
 
אז מה באמת משפיע על הנשמה ועל ההתנהגות שלנו? האם זוהי התרבות החיצונית עם האופנות החולפות שהיא מכתיבה, או שיש משהו עמוק יותר הנוגע בנו ברבדים אחרים וסמויים מהעין? ואם יש דבר כזה, איך מגיעים אליו? איך מתחברים אל התדר הנכון?
 
מדי יום, אמצעי התקשורת רועשים וגועשים באינסוף עדכוני ודיווחי אקטואליה שונים על ענייני היום, ורובינו עוקבים מרותקים אחרי ההתפתחויות השונות. למרבה האבסורד, מה שאתמול טלטל אותנו היום כבר אינו מעניין ומחר בכלל יהיה זיכרון רחוק. ארעיות זו מעידה על חוסר הנגיעה האמיתית של הדברים בנו. היהדות, להבדיל, מדברת על ה"אקטואליה שמתחת לאקטואליה", כלומר על תנועות תודעתיות שבאמת משפיעות עלינו, ולהבדיל, עושות זאת בצורה אמיתית וממושכת. אותם מאורעות חגים סביב לוח השנה היהודי. כל חג וכל מועד משפיע עלינו אנרגיה מאוד מסוימת הנחוצה לנו להתפתחות ולקיום שלנו באותה שנה. החל מיום א' באלול אנו יוצאים למסע רוחני, עמוק ומרתק שיימשך לאורך כל החודש המיוחד הזה (המכונה גם "חודש הסליחות והרחמים"), דרך ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום כיפור, חג סוכות ושמחת תורה לקינוח. לכל אחד מהאירועים האלה צינור מאוד ספציפי של שפע היורד אלינו משמים, ואמור להזין אותנו באנרגיה טובה וחיובית למשך כל השנה שתבוא עלינו בע"ה לטובה.היהדות קוראת לנו לשים ליבנו אל המשמעות של כל מועד ומועד ולהכין קרקע פורייה לקלוט את השפע הספציפי של אותו זמן. מי שישכיל לעשות זאת ויהיה מספיק ער ורגיש לדברים, יחווה את אותה אקטואליה אמיתית שבאמת משפיעה עלינו, והימים לא יחלפו עבורו כמו עוד סתם ימי חול רגילים.
 
כדי להבין טוב יותר את המשמעות הרוחנית של החודש הזה, יש לחזור 3,300 שנה אחורנית בגלגל הזמן. לאחר שביום יז' בתמוז ירד משה רבינו מהר סיני עם לוחות הברית הראשונים, ראה את עגל הזהב וניפץ את הלוחות בכעס. בתאריך א' באלול הוא עלה שוב אל ההר וירד לאחר 40 ימים נוספים עם הלוחות השניים, ביום שעתיד להפוך ליום הכיפורים. כמו משה ובני ישראל בימים ההם, כך גם אנחנו פתחנו במסע בן 40 ימים של היטהרות פנימית – מיום א' באלול עד ליום הכיפורים, היום הקדוש מכל הימים בשנה. בתווך, בראש השנה יעמוד כל אדם למשפט על מעשיו. ביום זה ייקבע האם הוא יזכה לסיים שנה זו בחיים או חלילה לא, האם תהיה פרנסתו ברווח ובכבוד או בדוחק ובביזוי, האם יהיה בריא או חולה, האם יזכה לנחת ממשפחתו או שיסבול מקשיים שונים וכן הלאה. כל אלה ועוד נושאים רבים ומגוונים בעלי חשיבות עליונה נקבעים בראש השנה. ימי אלול, הם ימי ההכנה שלנו למשפט הגדול שמחכה לכל אחד בדיוק בעוד חודש – בראש השנה. אילו היינו עומדים למשפט שתאריכו כבר ידוע מראש, בבית משפט רגיל, ובמשפט זה עתיד היה להיקבע עתידנו הכלכלי, הבריאותי, המשפחתי ואף הקיומי, בודאי שהיינו מקדישים זמן רב למחשבה על השאלות כיצד עלינו להגיע אל המשפט, מהם הנימוקים אותם נטען והאם לדעתנו יש עוד משהו שניתן לעשות כדי להטות את הכף לטובתנו.
 
חודש אלול נשלח אלינו במתנה והוא נותן לנו הזדמנות לפתוח בתהליך של התבוננות פנימית עדינה, בבחינה מחודשת של מטרת החיים ובהתקרבות יומיומית אל עצמנו, אל יקירינו, וכמובן אל הקב"ה. זה הזמן האידיאלי לבחינת תכלית החיים, להבדיל מהזרימה האקראית שכולנו מכירים תוך צבירת ממון ורדיפה אחר כבוד. אלול הוא הזמן בו אנו עוצרים, לוקחים צעד אחד לאחור ומתבוננים. בוחנים את עצמנו במבט אובייקטיבי ומסוגלים יותר מבכל חודש אחד לראות את עצמנו בעיניים "נקיות", לקבל החלטות על שינוי משמעותי בחיים ואף לזכות לעזרה גדולה יותר מהרגיל משמים. בכוחו של שינוי אמיתי מצידנו בחודש זה – במחשבות, ברגשות ובהרגלים שלנו – לשכתב מחדש את גיליון ההרשעות/זכויות שלנו לקראת ראש השנה ולהפוך את גזר הדין של השנה הבאה!
 
כד להצליח במשימה זו עלינו, בראש ובראשונה, להתעורר משנתנו הרוחנית. אחד המשפטים היפים ביותר בתפילת ה"סליחות" הנאמרת בחודש זה, מדבר בדיוק על נקודה זו: "בֶּן אָדָם – מַה לְּךָ נִרְדָּם?! קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים!! שְׁפֹךְ שִׂיחָה, דְּרֹש סְלִיחָה, מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים. רְחַץ וּטְהַר וְאַל תְּאַחַר בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים. וּמְהֵרָה רוּץ לְעֶזְרָה לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים".
 
נכון, עבור רובנו זהו לא האלול הראשון שבו שמענו על הרעיון שניתן לעשות תשובה ולהשתנות. כבר עברו עלינו אי אלו אלולים קודמים בהם רצינו אבל לא הצלחנו להפסיק לעשן, לכעוס, להתחיל לפרגן במקום לקנא וכן הלאה. אז מה יהיה שונה הפעם? איך לא ניפול לייאוש של 'ככה אנחנו ואין מה לעשות!'?
 
אמונה! אמונה ש"אם קלקלת אתה יכול גם לתקן", כמו שאומר רבי נחמן מברסלב. אמונה ש"הבורא מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית", והרי אם הבריאה מתחדשת בכל רגע מחדש – גם אני יכול להשתנות!
 
ההמלצה החמה שלי לימים הקרובים היא לשבת רבע שעה לבד בשקט עם דף ועט, ולנסות לענות על השאלות הבאות כהכנה לקראת המסע עד לראש השנה: אילו דברים עשיתי השנה שאני שמח בהם? מה עשיתי השנה שאני מצטער עליו? מה הייתי מבקש לתקן בשנה הקרובה ואיך ניתן לעשות זאת? אילו הרגלים הייתי רוצה לשנות או לתקן? במי פגעתי וממי עלי לבקש סליחה? במה הייתי רוצה להשתפר?… חזרו לדף זה מדי כמה ימים עד סוף החודש והיעזרו בו כשעון מעורר ומראה. אפשרות נוספת היא, לסגור אותו במעטפה ולפתוח רק בתחילת אלול הבא. מניסיון אישי, אין מרגש ומעורר מלהיזכר מי היינו לפני שנה, ולעשות חשבון נפש אמיתי מול הדף של השנה הקודמת, תוך התבוננות במה שהתקדמנו בשנה החולפת. וחשוב מאוד לזכור! היצר הרע נוטה להציע לנו לקבל החלטות על שינויים בומבסטיים, מהפכות של ממש, לכן כל שבירה קטנה מוציאה לנו את האוויר מהריאות ואנחנו זונחים הכל. החכמה היא לקחת החלטה על שינוי קטן ולהתמקד בו, לדבוק בו במסירות נפש ועם כל הכוח. עם הנקודה הטובה הזו לבוא בראש השנה ולומר לקב"ה, בראש מושפל ובעוונה, שאמנם אנו חסרי יכולת מול התאוות והיצרים, אך אותו מאמץ שעשינו הוא אמיתי וכנה, הוא עדות לעובדה שאנו מלאי אהבה ורצון להתקרב אליו.
 
אלול ותשובה
 
מה זה אומר? כדי להבין זאת טוב יותר, יש להבין את פירוש המילה "תשובה". במובן העמוק ביותר, משמעותה של מילה זו היא לשוב+ה', כלומר לשוב אל הקב"ה. בכל אחד מאיתנו יש חלק אלוק ממעל, נשמה קדושה, חלק קטן מאלוקים הגדול בכבודו ובעצמו. אנחנו נושאים בתוכנו, בתוך הגוף הסופי משהו אינסופי. כאשר אנו נדרשים לעשות תשובה אנו בעצם נדרשים לשוב אל אותו חלק אלוקי שתמיד יודע להיות נעים, סבלני, רגוע וחיובי. בקיצור, טוב אינסופי. הפוטנציאל שלנו להגיע אל אותו חלק פנימי עמוק ומתוק קיים בנו כל השנה, שכן הוא באופן קבוע חלק מאיתנו. אולם, בחודש אלול אנו מקבלים תוספת כוח מלמעלה (סייעתא דשמיא) כדי שנזכה להתעורר ולממש את הפוטנציאל הטמון בנו להיות טובים ולעשות טוב.
 
בספרי הקודש נכתב, כי אדם שעשה תשובה, כלומר הודה בטעותו, הביע חרטה כנה ואמיתית וקיבל על עצמו לעשות שינוי מעשי בהתנהגותו, הרי מעשיו הרעים נמחקים לו כליל ואף עוונותיו הופכים לו לזכויות. מדובר בחוק רוחני נפלא שלצערנו לא ניתן לשכפול בעולם הגשמי. בעולם הזה אם אדם עובר ברמזור אדום ושוטר תופס אותו, בקשת הסליחה של אותו נהג לא תעזור והוא בכל זאת יקבל קנס וזימון למשפט. להבדיל מכך, בכל הנוגע לעבירות הרוחניות שלנו, אם נעשה תשובה אמיתית (וידוי – חרטה – קבלה לעתיד), אזי כל הסעיפים ימחקו מגיליון ההרשעות שלנו ונישאר זכים וטהורים לחלוטין. על כך אמר שלמה המלך (משלי): "מודה ועוזב – ירוחם".
 
נכון שעשיית תשובה דורשת כובד ראש ורצינות, אולם אין פירוש הדבר שקיעה בייסורים והלקאה עצמית בעבור כל החטאים שעשינו השנה. משום מה, עבור רבים חודש אלול הופך להיות חודש מכביד ומאיים, מפחיד בעליל, ונראה כי אנחנו מפספסים משהו יסודי בדרך להתקרב אל הבורא. קרבת השם בימים אלה מתורגמת בתודעתנו כ'מסע צלב' עצמי לגילוי המומים והחסרונות מהם התעלמנו במשך כל השנה. חודש הרחמים והסליחות נצרב בתודעתנו כחודש העונשים והתוכחות, הנשימה נעשית כבדה ואנו מבקשים "לעבור בשלום" את כובד הימים שנחתו עלינו (לכן, על פי 'שיטה' זו ראשי תיבות של אלול הם: "אוי לי ואבוי לי"…). נכון, בימים אלה אנו בוחנים את עצמנו יותר מן הרגיל, אבל אל לנו לשכוח שמדובר בימי רחמים וסליחות, ימי אהבה ומחילה. אומר הנביא "כי בשמחה תצאו" (ישעיהו), כלומר היציאה מעבדות לחירות, מדפוסים רגשיים מעיקים לרוגע ושלווה, מכניעה לתאוות אל שליטה על היצר הרע – נעשית אך ורק אם נהיה בשמחה. אז נכון שאנחנו לא מושלמים ונכון שיש לנו עוד הרבה מה לעשות ובמה להשתפר, ובכל זאת, לפחות אנחנו יודעים את זה! אנחנו רוצים להתקרב, לעשות טוב ולצאת ממעגל ההבל והריק הכללי. היש דבר משמח מזה?
 
"דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב", אומר הנביא ישעיהו. ואכן, הסיטואציה הרוחנית שמתרחשת בחודש אלול מומשלת למלך מכובד ונשגב שכל השנה ספון בארמונו וכמעט שאינו נגיש לאיש, מלבד למקורבים לו ביותר. אולם בחודש אחד בשנה, הלא הוא חודש אלול, יוצא אותו המלך מארמונו אל השדה הפתוח והוא קרוב אל נתיניו יותר מאי פעם. האדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, הוסיף ואמר: "מקבל הוא את כולם בסבר פנים יפות ומראה להם פנים שוחקות". ממצב בו כמעט ולא ניתן לפגוש אותו, הופך המלך לנגיש לכל דורש. הנמשל הוא, כמובן, שהמלך הוא מלך מלכי המלכים, שבחודש אלול קורא לנו לגשת אליו בדיוק כמו שאנחנו, מבלי לפחד ולזכות בברכתו ובמאור פניו. התיאור על הפנים השוחקות הוא עדות לכך שלא רק שאנחנו רצויים בעיניו, אלא שהוא ממש מחכה לשובנו בקוצר רוח ומלא בשמחה ללא קץ בראותו אותנו מתקרבים אליו/אל עצמנו שוב.   
 
חודש אלול
 
מזלו של חודש אלול הוא בתולה. רמז לדבר אנו מוצאים בכינוי "חודש הרחמים" הנגזר מהמילה רחם. הרחם (בתולה היא סמל הנשיות) הוא המקום החם, המגן והמאפשר לעובר לגדול בו עד שהוא מוכן לצאת אל העולם. כך הוא חודש אלול, מעין רחם גדול עבור כולנו בו אנו יכולים וצריכים לצמוח. בנוסף, הבתולה מייצגת את כוח הבתוליות בנפש, את יכולת ההתחדשות האינסופית המפעמת בנשמת כל אדם. מאידך, הצד השלילי של הבתולה הוא זה שמעביר ביקורת על כל הסביבה, חוץ מאשר על עצמו כמובן ("משנכנס אלול מרבים בביקורת…"). התיקון לזה הוא להתמקד בטוב של הזולת, ובמקביל לראות את החסרונות רק של עצמי על מנת לתקנם.  
 
שמו של חודש אלול נקבע על ידי חכמי ישראל, כשראשי התיבות של הפסוק המפורסם מספר "שיר השירים" (העוסק כולו בקשר האהבה בין הקב"ה ועם ישראל): "אנילדודיודודילי". פסוק קצר זה מגלה לנו סודות נפלאים ביחס לחודש אלול. העבודה הרוחנית שלנו בחודש זה מגולמת בצמד המילים הראשונות – "אני לדודי", כלומר, תפקידנו להתקרב אל הקב"ה על ידי עשייה אקטיבית של תשובה ושיבה אל מקורותינו. בזכות המאמצים שלנו ובזכות העובדה שבחודש זה אפשרי יותר מאשר בכל שאר השנה, מגיע חלקו השני של המשפט – "ודודי לי" המבטא את הצפוי לנו בחודש תשרי, עת הקב"ה עתיד להשפיע עלינו מלמעלה את השפע של השנה כולה. התנועה הראשונית שלנו כלפיו באלול לא משאירה אותו אדיש, והוא מחזיר לנו שפע כפול ומכופל בתשרי בהתאם לכנות כוונותינו.
 
ואיך אפשר לסיים בלי אחד מסיפוריו המתוקים של רבי שלמה קרליבך זצ"ל על רבי לוי יצחק מברדיטשוב, המכונה "סנגורן של ישראל", על שום יכולתו תמיד לשפוט לכף זכות כל יהודי ולראות את הטוב החבוי בו (גם אם הטוב מסתתר עמוק עמוק בפנים):
 
במהלך אלול בלילה הראשון של סליחות הלכו ר' לוי יצחק והגבאי שלו לבית הכנסת. פתאום הם שמעו קולות עזים במיוחד מאחד הבתים בעיירה. הם התקרבו לשמוע את המתרחש והבינו שמדובר בכנס השנתי של כל הגנבים והשודדים של ברדיטשוב. הם הטו אוזן ושמעו שכל אחד מהגנבים מתפאר ומספר לכולם כמה הוא הצליח לגנוב ולרמות השנה. רבי לוי יצחק נאנח אנחה גדולה מעומק הלב, רץ לבית הכנסת, פתח את ארון הקודש בבכי ואמר: "ריבונו של עולם, אני כל כך מתבייש! אפילו הגנבים כבר מתוודים יחד על החטאים שלהם, ואילו אני עדיין מחזיק בעבירות שלי…"
 
בואו נעשה שימוש נכון בהזדמנות שמעניק לנו חודש אלול ונתקדם לעבר חיים אמיתיים ומשמעותיים יותר. חודש טוב ונפלא! ניר אביעד.