אנשים נוטים להתייחס לפירמידת המציאות באופן הפוך. מעשים שנעשים בידיים ורגליים מקבלים תשומת לב מלאה. דיבורים עלולים כבר להיפלט בלי שימת לב. ומחשבות, מי בכלל זוכר. למעשה, המבנה הפוך. המחשבה היא הקומה הנעלה ביותר, שם נדרשת שימת לב מוגברת. כוחו של הדיבור עצום הרבה מעבר למעשים. הפעולות המעשיות במידה מסוימת הם תוצאות של השלבים הקודמים.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור