עולים כיתה

עובר עליך משהו? נער אותו מעליך.
אל תפחד מזה ואל תעשה מזה ביג
דיל. אל תיתן לזה לבלבל אותך. רק
ככה עולים כיתה.
 
 
אנשים רואים אנשים עשירים ומיד חושבים שאלה הם האנשים שחיים את החיים הטובים. אבל המציאות היא, שאנשים עשירים חיים בכיתת זיכוך גבוהה יותר, אבל עדיין, זה זיכוך. בדרך, הנהגים שלהם שומעים את הכל. לא מזמן יצא לי לשוחח עם נהג כזה, כשהייתי בארצות הבית. הנהגים, כדבריו, אוספים את הביג-בוסים עם הלימוזינות המפוארות ומסיעים אותם לפגישות, לחברה אותה הם מנהלים. לנהגים, יש מעין 'חוק' ידוע – להם אין רשות לדבר, הם רק מקשיבים. ועל מה הסופר-עשירים האלה מדברים? כמה כדורים הם לוקחים כדי להרגיש טוב יותר? האם הם ישנים בלילה? (לא). כמה צער וכאב יש להם מהילדים? כן, החיים הטובים…
 
רבי נחמן מברסלב עשה איתנו חסד גדול עם ידיעה מאוד חשובה – שאין עולם הזה. רוב הרבנים מדברים על דברים גדולים. אבל רבי נחמן מלמד אותנו משהו מאוד פשוט. וכשנבין את זה, נראה כיצד הרבי חשב עלינו, אנשים עם אשליות וחלומות.
 
כאשר עבודת השם לא הולכת מי יודע מה, אדם חושב שלפחות יהיה לו את העולם הזה. ישנם אנשים שבאמת חושבים שיש להם את העולם הזה – יש להם חברים, שבת, טיש. זה טוב, אבל זה לא נמשך לאורך זמן.
 
רבי נחמן מברסלב באמת רצה שיהיה לנו את העולם הזה. אז מה היה הויכוח על ברסלב? שום סיבה. כל הרבנים החזיקו מרבינו כרב חשוב ומכובד מאוד. אבל אנשים לא אהבו את הרעיון שאדם חוזר בתשובה, נהיה חסיד ברסלב ושוכח מכל העולם הזה. הוא הולך ליער כל יום ולומד בלילה. (באותה תקופה לא היו כוללים כמו היום).
 
אבל הבעיה בימינו היא שאפילו כאשר אדם מתנתק מהעולם הזה, עדיין, הוא לא משיג את העולם הבא. למה? מכיוון שהיצר הרע משכנע אותו לחשוב אחרת, שובר את ליבו עד לנקודה בה הוא לא עושה שום דבר. אז, הוא עתיד ליפול לתוך מלכודת החשיבה האומרת 'כן, בהחלט יכול להיות לי טוב בעולם הזה'. אז יהיה לו קצת כסף, כמה טלפונים, הוא ייקח הלוואות ויעשה עם עצמו משהו. בפועל, זה לא עובד. זהו עומק הגלות בה אנו שקועים.
 
אנחנו צריכים לחיות בעולם הזה. אנחנו צריכים להיות מסודרים ומאורגנים. אנחנו חייבים לעשות חשבון נפש ולהיות זהירים. זה חלק מעבודת השם. ואם אנחנו לא עושים את זה, אנחנו יכולים לגלות שחיינו הם בלגאן אחד גדול. המתנה שאנו מקבלים מהצדיקים היא, שכל האינטראקציות שלנו עם העולם הזה הן גם עולם הבא, הן תיקון של משהו. רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, לימד אותנו שכל מה שאנו עושים – השם עושה. הכל בהשגחה של השם. זאת האמונה שצריך לחיות על פיה. להשם יש עונג ונחת רוח מאיתנו. הצדיקים מלמדים אותנו שאנו יכולים לעבוד את השם תמיד, כי הוא תמיד איתנו.
 
בזמן בית המקדש אפילו הגויים הרגישו את הקדושה והיוקרה של עם ישראל. הם הביאו מתנות לבית המקדש. כולם ידעו שהעם הנבחר, אלה בעצם האנשים הכי שמחים וברי מזל בעולם. הצדיקים רוצים גם היום שנהיה אותם אנשים שמחים.
 
אנחנו חייבים להיות חזקים בזה. "זה משהו שאני הולך עליו. זה תיקון. לא פחות ולא יותר".
 
החורבן הנורא מכל הוא שאנחנו לא רואים את התכלית. לכן, מחפשים תכלית כמו זו של הגויים. אבל התכלית שלנו היא להיות שמחים עם השם ולהגדיל ולפרסם את אורו. הזוהר הקדוש אומר, כי החשיכה שולטת בנו ומסתירה את השם מאיתנו וזה בא לידי ביטוי בכופרים ובעמי הארץ, שחושבים ומלמדים את כולם שהדבר העיקרי הוא 'שיהיה לך מקצוע', לעשות משהו בעולם הזה. אבל המשימה האמיתית שלנו היא לשמוח עם השם ולקיים כמה שיותר מצוות. כאן, בארץ ישראל, אנחנו קרובים מעט לתכלית הזו. בחוץ לארץ, בגלות, אנשים כל כך תפוסים בעולם הזה. הם מתעוררים בחמש בבוקר, רצים להתפלל, ומשם ממשיכים ליום עבודה מטורף. בשבע בערב הם חוזרים הבית, עייפים ומותשים, והם עדיין בחובות!
 
רבי נחמן בא ואומר לנו: שיהיה לכם מאוד ברור: אין חיים שלווים ורגועים בעולם הזה! מי שאומר לכם אחרת, הוא שקרן!
 
העולם מתעתע ומוליך שולל את כולם. החיים, כל עניינם ותכליתם הוא לעבוד את השם, לחיות עם אמונה, ללמוד להתפלל. רבינו לא חושש לומר לנו את זה, הוא גם לא חושש שנעזוב אותו בגלל זה. אתם חושבים שיש שלום בעולם הזה? תשכחו מזה! העולם הזה מתעתע בנו.
 
מה הרבי רוצה שאדם יעשה? כאשר עובר על האדם משהו – פשוט, נער אותו מעליך. אל תפחד מזה ואל תעשה מזה ביג דיל. אל תיתן לזה לבלבל אותך, לא בלימוד ולא בתפילות, או בכל מה שאתה עושה. אנשים שמיישמים דברים אלה חייהם מתוקים ונפלאים.
 
אנחנו צריכים כוח לא כדי לרמות וללכוד את עצמנו במעשים שלנו. למה אנחנו לא מתעוררים בחצות? כי לא הלכנו לישון מוקדם. ולמה לא הלכנו לישון מוקדם? כי שתינו קפה. אז למה שתינו קפה? כי אכלנו הרבה ושתייה חמה מסייעת לעיכול. הנה,  אנחנו לא יכולים לזוז או לעשות שום צעד. אנחנו לוכדים את עצמנו!
 
רבינו אומר שגלות השכינה הקדושה היא גלות השמחה. הגלות גרמה לנו לאבד את השמחה, את שמחת החיים. שכחנו איך לשמוח עם השם, שכחנו איך להיות שמחים רק מלעבוד את השם. שכחנו כמה השם אוהב אותנו וצריך אותנו. איבדנו את ההתלהבות שהייתה לנו. לכן אנו צריכים לבכות על בית המקדש.
 
ולמה לבכות על בית המקדש? איך זה עוזר?
 
כאשר אדם מאבד משהו שיקר לו, הוא בוכה. אנחנו צריכים להרגיש מה חסר לנו, מה איבדנו. כי אם לא נרגיש זאת, יהיה לנו מאוד קשה לצאת ממלכודת המרדף אחרי העולם הזה.