דרך ללא מוצא

רחלי רקלס, הד"ר העיראקית לאהבה,
מגלה לנו שהחיים הם לא סאגת
אהבה הוליוודית, שמובילים לדרך ללא
מוצא! רוצים אהבה? תעבדו על זה כמו
על כל דבר בחיים!
 
 
תשמעו את הסיפור על דבי דטר. דבי, היא אישה צעירה, יפה ומצליחה, והיא גרה באחד האזורים היוקרתיים בארצות הברית ליד חוף הים. יש לה עבודה שהרבה מאיתנו חולמים עליה. את הערבים של סופי השבוע היא מעבירה במקומות בילוי יוקרתיים – פאבים ומסעדות. הדירה שלה מאובזרת בכל הלוקסוס שרק אפשר לדמיין. כל חלונות הבית משקיפים אל האוקיינוס הכחול. יש לה טונות של חברים/חברות, מלתחות בגדים – הצעקה האחרונה, רכב חדש וכל הנוחות שכולנו חולמים עליה ברוב שעות היום. אבל… חסר לה משהו.
 
בעל.
 
'טוב, תעצרי כאן רחלי', אתם אומרים לי (במיוחד הנשים). 'למה היא צריכה לסבך את החיים שלה? היא עצמאית, משוחררת, מוצלחת – למה היא צריכה בעל? לכבס לו את הבגדים? מי צריך את זה?'
 
דבי מעדיפה את חיי הרווקות. היא מחליפה חברים כמו את הלק על הציפורניים. היא באמת אישה מודרנית ומתקדמת, מודל חיקוי אמיתי, נכון?
 
לא!
 
אם מישהו שם בחוץ מתעקש על כך שחיי רווקות הם משהו נפלא, אז הוא בטוח משקר לעצמו. אני יודעת, פעם חשבתי ככה. חייתי ככה. ואתם יודעים לאן הגעתי? לעמק הריקנות. אז תהיו כנים עם עצמכם, זה לא מוביל לשום מקום. חיים כאלה מכניסים את האדם למעגל של פגישות-התאהבות-לגור ביחד-ופרידות. ואז, להתחיל הכל מהתחלה. כמה מתיש! איך אני יודעת שזה שקר אם מישהו מתעקש ואומר לי שהוא לא צריך בן/בת זוג? כי אני אומרת לו: 'בוא ואשאל אותך שאלה, אם זה כך, למה את/ה יוצא לפגישות?'
 
אף אדם לא יוצא לפגישות בלי סיבה, אלא אם כן הוא בן 18… וגם אז, הסיבות די מפוקפקות. לא, אנחנו יוצאים לפגישות עם בני המין השני מכיוון שאנחנו רוצים למצוא את החצי השני שלנו. גם אלה שמתעקשים על כך, ומתרצים עם כל הסיבות שיש בעולם למה הם לא צריכים להתחתן, גם הם רוצים למצוא את הנשמה התאומה שלהם. אז למה הרבה אנשים – או שלא מתחתנים או ממשיכים לחיות עם בן/בת זוג גם כשהקשר לא מספק, או מתגרשים? אם אנשים מחפשים אהבה, למה הרבה לא מוצאים אותה?
 
לא מזמן שוחחתי עם אדם יקר לי מאוד. הוא אמר לי שאדם דתי ששנינו מכירים עומד להתחתן בקרוב (מזל טוב!). הופתעתי לשמוע את החדשות הטובות. כולם אוהבים לצחוק מהבדיחה על זוג כזה ש'טוב, הם נפגשו לפני שלושה ימים…', פעם זה הצחיק אותי, אפילו 'הפיל' אותי על הרצפה. אבל הפעם, נתתי את דעתי על משהו שגרם לבן שיחי ולי לחשוב לעומק. "עניין השידוכים הוא דבר לא רע, לא כזה מוזר ומיושן כמו שאנחנו חושבים", חשבנו בקול רם.
 
כששני אנשים נפגשים, גורמים רבים כבר עלו על הפרק תוך כדי המפגשים ובני הזוג הגיעו לעמק השווה או להסכמה מלאה במספר נושאים. למשל, יש להם אותו סגנון חיים. יש להם, פחות או יותר, אותה אמונה. יש להם רעיונות זהים לגבי מה הם רוצים, חיי נישואין, ילדים וכדומה. יש להם ציפיות כלליות משותפות בכל הקשור לחיי נישואין והחלק של כל אחד בדבר הענק והחשוב הזה. נו, מה אתם חושבים? יש פה מספיק נקודות למחשבה שיעסיקו אתכם במשך שנים! ולפעמים, נושאים אלה לא עולים בקול רם עד אחרי החתונה, ואז הבעיות האמיתיות מתחילות. "מה, את/ה מתכוון לומר לי שאת/ה לא רוצה ילדים?"… אם זה נוגע לעניין היהדות בבית, ואין הסכמה או עמק שווה אליהם מגיעים לפני החתונה, בית כזה הופך לחזית מלחמה בלי הפסקה.
 
אתם לא מסכימים אתי? טוב, אז תחשבו על זוג שאתם מכירים עם השקפות דתיות שונות וילדים באמצע. מה קורה כשאחד מהם מחליט שהוא הקובע? לא צריך ללכת רחוק כל כך, הא?…
 
אז מה קורה כשזוג נפגש והם מרגישים שהם "התאהבו זה בזו", אולם "האהבה" הזו היא רק משיכה גופנית ולא יותר? אחרי שתקופת ירח הדבש נגמרת, מה נשאר? רק מציאות של שני אנשים שממש לא, אבל ממש לא, מתאימים. האם זו הנוסחה לחיים של ביחד 120 שנה?
 
אבל מי חושב כך היום?
 
נכון, אי אפשר בלי לקחת את הפרמטר הזה בחשבון, גם המראה החיצוני מהווה חלק מהמשקל, אחרי הכל, זוג לא יכול להתחתן אם המראה החיצוני מעורר דחייה או ריחוק. חייב להיות חיבור גם בנקודה זו. אף אחד לא רוצה להתעורר בבוקר ולהתחרט על הרגע שהוא פקח את עיניו…
 
דבר נוסף. לרוב תקופת החיזורים הופכת לארוכה ומתוחה כמו מסטיק? למה? בשביל מה צריך את זה? לא צריך, זה סתם מיותר. כאן אפשר לראות למה תקופת השידוכים קצרה וקולעת, והרבה פחות מייגעת.
 
עוד דבר. אתם בודאי תוהים איך בכלל שני אנשים מסכימים להתחתן אם הם לא מאוהבים? ובכן, על פי דברים של חכמים אמיתיים, אהבה היא משהו שצריך להזין אותו לא יום ולא יומיים עד שהפריחה האמיתית נראית לעין. כן, זה מצריך זמן ועבודה קשה. וגם הקרבה. טעות נפוצה בחברה המתקדמת והמודרנית של ימינו היא, שאנו חושבים שאהבה באה בלי עבודה, מאמצים או השתדלות. איך הגענו בכלל לחשיבה כזו? אנחנו לא חיים סאגת אהבה הוליוודית. זאת המציאות! רוצים אהבה? תעבדו על זה, בדיוק כמו שאתם עובדים ומתאמצים על כל דבר בחיים.
 
ואיך אפשר להתאים את הנושא הזה לעולם 'המודרני' שלנו? בכנות, אני לא חושבת שזה קל. מערכת הערכים והציפיות שלנו אחד מהשני צריכה לעבור אוברול רציני. ראשית, נתיב רוחני הוא דבר חיוני לקשר מוצלח. כשהמתיחות עולה על פני השטח בין בני הזוג, חייב להיות להם משהו או מישהו שיעזור להם לראות מעבר לאתגרים איתם הם מתמודדים, ויאפשר להם להתגבר על זה. אחרת, זאת פרידה כואבת. ולא רק שהם חייבים את הנתיב הרוחני הזה, חייב להיות להם נתיב רוחני זהה אם הם לא רוצים התנגשויות תמידיות.
 
דבר שני, אנו חייבים לשנות את הציפיות שלנו מבן/בת הזוג הפוטנציאלי. נכון, המראה החיצוני חשוב, אבל הוא לא הגורם העיקרי וזה שיחליט. אותו דבר לגבי הקריירה. הרב אליעזר רפאל ברוידא מציע לנשים צעירות לא פעם "להגיע להחלטה על פי הלב הטוב שלו". תשכחו מכל התארים שהוא מתהדר בהם. זה לא יבטיח לכם בעל טוב. ההיפך, אחד כזה גם יכול להיות מלא גאווה ויחשוב שאת לא מספיק טובה בשבילו. כל זמן שבן/בת הזוג העתידי הוא אדם אחראי, בעל/ת מידות טובות וכו' – זו סיבה מספיק טובה להגיע להחלטה. גם המיליונר (או זה שחושב את עצמו לכזה) לא תמיד מתגלה כבעל הטוב. בואו נוריד את רף הציפיות שהגיע לשמים למקום המתאים והנכון. כי מה אתם רוצים להיות – שמחים או עשירים?
 
דבר שלישי, אל תגורו ביחד לפני החתונה. רוב המקרים של מגורים ביחד כחברים לא מובילים לשום מקום, בעיקר לא לחופה. וזה בדוק. האמת כואבת, אני יודעת. אם בן/בת הזוג אדם עם כוונות רציניות, למה לחכות? למה לגור ביחד לפני החתונה?
 
זהו. אלה היו העצות מד"ר לאהבה העיראקית, רחלי רקלס. אבל אם אתם רוצים משהו עמוק יותר, הרבה יותר ממה שיכולתי לכתוב במאמר, קראו את הספרים של אדם שמבין היטב באהבה ובזוגיות – הרב שלום ארוש: ספר בגן השלום לגברים, ספר חכמות נשים לנשים. בהצלחה!