בנאדם, אתה לבד בעולם, שמעת?

לא כל שלט הוא תמרור. הכביש עמוס
גם בפרסומות. התמרור אמור לשרת אותך
והפרסומת מבקשת לנצל אותך. אל היעד
לא תגיע עם תעמולה אלא עם כללים.
והראשון הוא, 'בנאדם, אתה לבד בעולם,
שמעת?'
 
 
בדרך להיות עצמי, חלק 3
 
החיים בסביבה האנושית הם תחרות מתמשכת, מאתגרת, מהפנטת וגם לא מעט אכזרית. בעוד שתחרויות פזיזות של צעירים נטולי ערך לחיים על מסלולי האספלט זוכות לגינוי מקיר לקיר, התחרות המטורפת על כביש החיים מקובלת, ואפילו מגובה היטב מהחלונות הגבוהים. מעניין.
 
תחרות על הכביש מסוכנת משום שהיא גוזלת את הריכוז לטובת ההישג המפוקפק. ריכוז – בזירה מהירה ובעלת נתונים משתנים, כמו כביש בתנועה, זהו מרכיב של פיקוח נפש. נהיגה זהירה היא נהיגה מרוכזת. האוחז בהגה חייב להיות כל כולו ממוקד בנתיב עליו הוא מנווט את רכבו. כל סטייה עלולה להיות קטלנית.
 
הכביש והחיים
 
כביש החיים עמוס תנועה ערה של כלי רכב מכל הסוגים. המסלולים רבים והיעדים לאינספור. אנו, האוחזים בהגה, חולקים את האופק עם שותפים נוספים – משפחה, חברים, מורים וסתם. על הכביש לא חסרות סכנות – תאונות, תקלות וכל צרה שלא תבוא. הנהיגה גם מזמינה אתגרים – השתלבות נכונה בתנועה, חסכון בזמן, השגת יעדים. ויש גם את הצורך הבסיסי להיצמד למסלול, להתמיד בו עד ההגעה ליעד.
 
האדם הוא יצור חברותי. סביבה אנושית היא מצרך בריא וטוב, בתנאי שיודעים איך לעשות בה שימוש ראוי. אם נשכח לרגע את מטרת הנסיעה, אנו עלולים למצוא את עצמנו דוהרים אל הכיוון ההפוך בעקבות נהיגה מרשימה של הזולת. היסח דעת קליל עלול לגרום לנו לפספס פנייה חשובה, תמרור ורמזור. צריך לשים לב!
 
הסכנה שבכביש נעוצה בעובדה שמבלים עליו 'בעלי בחירה'. יותר מכל סכנה אחרת, אומר רבי נחמן מברסלב, מאיימת על האדם סביבה אנושית. האדם הוא הנברא היחידי המחזיק ברשותו יכולת לבחור בין טוב לרע. כבעל בחירה, יש בידיו את היכולת לנקוט מרצונו החופשי בצעדים ופעולות. יש לו דעה אישית ויכולת להשפיע על הדעה של זולתו. בנקודה הזו תופס אותנו הניסיון הקשה ביותר – לאבד את המסלול האישי שלנו.
 
"אחד היה אברהם"
 
אדם רגיל לבחון את עצמו יחסית לנקודות ציון כלשהן, כך הוא מזהה את מיקומו במרחב, יציבותו והתקדמותו. נקודת הציון המועדפת, מטבע הדברים, היא נהגים נוספים בסביבה. הזולת משמש מעין 'מצפן' עבור המצפון. אם חלפתי על פניו – התקדמתי. נותרתי מאחוריו – נכשלתי. באופן הלא מדויק הזה מנסים נהגי כביש החיים לזהות את הכיוון הנכון אל היעד. שוחים עם הזרם, מתאימים את עצמם ל'מה שהולך היום'. צועדים בעקבות העדר אל שום יעד.
 
באופן זהה מסיק אדם את מסקנותיו החיוניות ביותר. הסביבה – לה המילה האחרונה.
 
בימי בראשית חי בעולמנו אדם מופלא, שלא במקרה הוא גם סבא שלנו. אברהם אבינו. מה שהיה מיוחד כל כך בדמות הבראשיתית הזו, היא היכולת שלה לצעוד משך שנים, בהתמדה ועקשנות, אל מטרה אחת וכנגד הזרם. העולם כולו דוהר אל הצד ההפוך, יוצר במו ידיו אלילים, משתחווה להם, סוגד להם ומפתח פולחנים מכל סוג. אבל נער אחד צעיר עושה את הדרך ההפוכה בגפו, לבדו וללא כל מפת דרכים. אברהם אבינו דבק באמת וצעד לכיוונה בכל רגע מימי חייו. "אחד היה אברהם" – על שלושת המילים הללו מבסס רבי נחמן יסוד עיקרי בחיים. כלל ראשון לנהגים – 'בנאדם, אתה לבד בעולם, שמעת?'
 
הגורם המבלבל ביותר הוא נהג נוסף לצידך. הוא עלול לזרוק אותך מהמסלול בפליטת פה אחת שלא במקום. אנשים כדרכם, מרבים לדבר, מביעים דעה וגם קובעים קביעות נחרצות. אם לא נסנן את החומר הזה, ההגה ייצא חלילה מכלל שליטה. לא כל נהג על הכביש אמור להיות מורה הנהיגה שלנו. כיוון נסיעה לא בוחרים על פי סקר של רוב. יתכן, לפעמים, שעל מנת לעלות על המסלול שיוביל אל היעד שלנו נידרש לפנות שמאלה לכביש צדדי, בו בזמן שעל הכביש הראשי ממשיכים אלף נהגים בשגרת נהיגה של מאה קמ"ש.
 
כיוון נסיעה הוא עניין אישי לגמרי, שום גורם אחר לא אמור להשפיע עליו.
 
נהיגה נכונה חייבת להיות ממוקדת במטרה ובמסלול שיוביל אליה. אל המסלול הנכון מובילים תמרורים חביבים. ועלינו, ציבור הנהגים, מוטל לשים לב אליהם. חשוב לזכור! לא כל שלט הוא תמרור, הכביש עמוס גם בפרסומות. תמרור, מטרתו לשרת אותך. פרסומת מבקשת לעשות שימוש בך. החיים אפופים בתעמולה, את היעד להגשמת עצמנו לא נמצא בפרסומות תעמולתיות. אל היעד יכולים להוביל אותנו רק תמרורים.
 
את התמרורים מציב מי שאחראי לסלילת הכבישים. הוא מכיר את היעדים והוא גם סלל אליהם את המסלולים. המטרה שלו להוביל אותנו. על מנת שנזהה את התמרורים בזמן הנכון, חשוב מאוד למקד מבט בכביש החיים. התמקדות היא התכוונות. אדם מכוון הוא זה שהציב לעצמו מטרה ובכל צעד הוא מרים עיניים ומשקיף עליה.
 
תמרורים לא חסרים. בורא עולם מפזר אותם בנדיבות בכל פינת מציאות. אדם פוגש על דרכו תמרורים וחיצים מכוונים, מאורעות ומקרים, מחשבות ומפגשים. אם נייחס לכל אלו משמעות אישית מספיק רצינית, הם יובילו אותנו, בעזרת השם, אל היעדים האמיתיים.
 
יחידים, לא המון!
 
העיקרון היסודי של "אחד היה אברהם" עשוי גם למנוע כשלים חמורים בתפקוד נאות. כלל אנושי ותיק אומר, שמטלה המוטלת על גורמים רבים איננה מוטלת על אף אחד. אחריות המפוזרת על 'אחראים' רבים איננה אחריות!
 
ההמוניות היא אבי אבות הרפיון. אחריות היא תוצאה של מודעות לאחריות. אדם שחש בורג קטן במערכת בשום אופן אינו רואה עצמו 'אחראי'. 'אם לא אני, יש מישהו אחר'. והמחשבה הזו חולפת בדרך כלל במוחם של ה'אחראים' דווקא ברגע בו הם נדרשים לשאת באחריות.
 
משום כך לא נוכל לשאת באחריות כל עוד לא נהיה מודעים להיותנו יחידים. ממש כך!
 
אין בתבל תפקיד חיוני ובעל משמעות מקיפה כמו חיי יהדות. העולם עומד על תורה ועבודה. האדם הוא הנברא היחידי הנושא באחריות הזו. אם יתרשל, ההשלכות יפגעו בעולם כולו. הצרה היא, שהאחראי הראשי סבור שכמוהו מסתובבים בשטח עוד מיליון לפחות. 'אין מה לדאוג, אם לא אני, יש את ההוא…' וזה ממש לא נכון.
 
התפיסה ההמונית היא פרי יצירת 'הראש הקטן' של האדם. במבט אנושי מוגבל ומצומצם, הימצאותם של גורמים נוספים בסביבה שוללת מהפרט את ייחודיותו. ציבור הוא סתירה ליחיד. פרט סותר לכלל. לעומת זאת, מבט אלוקי מעניק לכל פרט ייחודיות מוחלטת. בורא עולם נקרא 'יחיד קדמון'. הוא יחיד מאז ומעולם ואף נותר בייחודיותו גם לאחר בריאת העולם ואנשיו. באותה מידה מתייחס הבורא לנברא כאל יחיד. כל נברא בכל תקופה הוא 'אדם ראשון' מיניאטורי. יחידני בעולם, ובורא עולם לוחש באוזנו: 'דע לך, אם לא אתה אין כאן אף אחד. אז בבקשה…'
 
את ההסתכלות הזו חשוב מאוד לגייס. לזכור שבעולמו של בורא יחיד אין בשום אופן 'המון', יש רק יחידים. לכל אחד מסלול חיים אישי, יעדים ומטרות שנועדו אך ורק עבורו. האחריות אף היא רובצת רק על כתפיו. "אם אין אני לי מי לי".