הכי פשוט שזה פשוט

לשמור על הדברים הכי פשוט שאפשר
זה משהו שמחליש לי את הלב ומכבה את
הגחלת של נשמתי. זה לא רק סלוגן מגניב,
זו המהות של הכל. וזה כאן.
 
 
נחמן הקטן שלי התחיל לדבר. מה שיפה במילים הראשונות של פעוט היא הפשיטות המוחלטת שיש בהן. פעוט מתוק תופס את המהות של המילה, כפי שהוא שומע אותה, וכך נעל הופכת ל'על', ספר ל'פר', להתראות ל'אות', סידור ל'דור', ואמן ל'מה' לבבי.
 
אח, לו רק יכולתי לעבור עם הילדים את השלב של ארוחת-ערב/מקלחת/שינה בכמה הברות מתוקות כאלה…
 
כשאני שומעת את נחמן תופס את המהות של כל מילה, ועדיין מצליחה לתקשר איתו ולהבין מה הוא רוצה, אני מבינה שהוא גם הצליח לתפוס את העצה של רבי נחמן מברסלב, שמאחל לנו ולכל למי שרוצה לחיות חיי תורה ומצוות: תעשו את זה הכי פשוט שאפשר. וכמו שהבן שלי מראה לי בצורה הכי ברורה שיש, אפילו בעזרת ההסבר הכי פשוט שישנו – שאפשר להשיג דברים. זה משהו שמהדהד בראשי בזמן שאני מנקה לפסח, כמו כולם, תוך כדי הספירה לאחור.
 
נראה לי ששיעורי התורה והלימוד על פרשת השבוע שאני מקבלת כעלונים מחברות, או דרך המייל, הופכים מתוחכמים ומורכבים יותר ויותר. כל כך הרבה רמות של משמעויות ופירושים, פרשנויות וציטוטים. אני חייבת להודות, אני נקרעת בין עלון לעלון. כי מצד אחד, ישנו העומק הנעלה והנשגב, החשיבות המוחלטת והברורה של התורה, שצריכה איכשהו לעבור ולהישמר. ומצד שני, זו התורה החיה, כלומר לחיות, לחוות, לנסות ולשמור אותה – דווקא על ידי אנשים רגילים, על בסיס יומיומי. אבל אני, מרגישה כמו כדור פינג-פונג בין שני קצוות אלה.
 
אבל הפסח הזה, החלטתי שאני רוצה לדבוק בפשיטות. ובמובן מסוים, אני מצליחה להשיג את זה.
 
כשניקיתי חלק מארונות המטבח חשבתי על כמה אני "מחוברת" למשימה. לא ממש הוצאתי את "החמץ" כמו שאני באמת צריכה לעשות. גם לא נראה לי שהגעתי ל"ניקיון הרוחני" באמת. האם זו הגאווה הנפוחה שלי? או עוד כמה מידות נפש ערמומיות ובוגדניות? או שמא זו העקשנות שלי…
 
רגע אחד!
 
זה לא מוביל לשום מקום. ופתאום התחלתי להרגיש קצת רע עם עצמי. כי בסופו של דבר אני לא משיגה את המטרה – את הניקיון שבאמת צריך לעשות.
 
כן, יש את הרגעים בהם אני מודה לבורא עולם על העצות הנפלאות של רבי נחמן, לדבוק בהן ברגע שאני מתחילה להרגיש, לאט לאט, נסחפת לתוך המדרון החלקלק שנמתח מתחת לרגליי, "מדרון החרדות".
 
אני לוקחת נשימה עמוקה ומזכירה לעצמי שהכי פשוט שזה יהיה פשוט. אני מנקה את הארונות כי השם רוצה שאעשה את זה. אני משמחת את השם. בורא עולם גאה בי עכשיו, כי אני מוכנה 'להשקיע' בו שתי ידיים וסמרטוטים של סנו. כן, רק למענו.
 
ואתם יודעים מה? הרגשתי ממש נקייה. כאילו ניקיתי אבק וקורי עכביש רוחניים שהצטברו בתוכי במשך שנים רבות.
 
הבנתי, וגיליתי, שגם אם אנחנו לא מבינים מה אנו עושים, או אפילו לא מודעים למשמעות של מה שאנו עושים, עדיין, יש לנו רווח רוחני עצום רק מעצם הפעולה שנעשית בפשיטות. למה? כי זה מה שבורא עולם רוצה, ובגלל שאנו רוצים לשמח אותו.
 
הבנתי את זה בוודאות מכיוון שלא כולם 'חכמים' כאלה, ולמען ההגינות, גם אלה שלא יכולים או לא מסוגלים להבין את המצוות ירוויחו רק מעצם קיומן בפשטות שרבי נחמן מציע לנו לנהוג ולדבוק בה. וזה, כמו נחמן הקטן שלי, כשאנו מתקשרים עם הרצון שלנו לעשות את רצון השם דרך המהות הפשוטה של כל מצווה, והשם בהחלט יבין אותנו.
 
וכמו שאומר שלמה המלך ע"ה, שיש עת לכל זמן. יש זמן לצלול במעמקים, וזמן להרקיע לשחקים. ואז, כמו שרבי נחמן מנחה אותנו, יש גם את הזמן לשמור ולחזק ואפילו לצנן, ליישר וליהנות מפשיטות מתוקה ונעימה. רבי נחמן מזהיר בצורה מפורשת מהתלהבות יתר על המידה במצווה בה אנו עוסקים, ואמר, ואפילו התבדח, על אלה המחמירים ומקבלים על עצמם חומרות יתירות, במיוחד בפסח.
 
לפעמים, עם כל החכמה המדהימה שאפשר לקלוט ולהפנים לאורך כל השנה, בעיקר אני נפעמת מהחכמה שמתגלה בתקופת החגים. אבל למרות כל הגירויים והתמריצים שהמוח מקבל תוך כדי ההכנות והעשייה, הלב שלי נשאר בחוץ על השוליים, חסר את העיקר. איכשהו, לשמור על הדברים הכי פשוט שאפשר זה משהו שמחליש לי את הלב ומכבה את הגחלת של נשמתי. זה לא רק סלוגן מגניב, זו המהות של כל התורה כולה. זה כאן. רבי נחמן לוקח אותנו את כל הדרך חזרה להר סיני, לאמירה המקורית של 'לעשות את הדברים הכי פשוט', כפי שעם ישראל קיבלו את התורה מבורא עולם באותו מעמד.
 
בזמן שאני מלקטת את כל פירורי החמץ מהבית, ומתוכי, שואבת אבק, מכינה ועושה כל מה שרק אפשר – אני, בפשיטות מתוקה, עושה את רצון השם.
 
ומה כבר יכול להיות יותר פשוט וטוב מזה?