החיסרון המושלם

הסדק שמצוי בכל אחד מאיתנו, מה
שמוכר לנו כחיסרון, הוא הדבר הכי
מושלם שיכולנו לקבל. רגע לפני
שהרגשת הייאוש משתלטת, שימו לב
מה זה עושה לנו.
 
 
משל עממי מספר, שבכפר אחד היה איש זקן שהכל יום היה לוקח את שני הכדים שלו לבאר, ממלא אותם במים וחוזר לביתו. אחד הכדים היה מושלם, ללא שום דופי. אבל השני, היה מעט פגום וסדוק. בכל פעם שמילא הזקן את הכדים במים, היו המים מטפטפים דרך הסדק והזקן היה מגיע רק עם מחצית מהמים שהיו בכד הסדוק.
 
יום אחד הכד הסדוק פרץ בבכי ואמר לזקן: "איש יקר, אני מאכזב אותך. אינני עושה את מלאכתי נאמנה. כל יום, בגלל הפגם שלי, אני מטפטף חצי מהמים בכד. אולי מוטב לך להשליך אותי ולקנות כד חדש ומושלם כמו חברי?"
 
חיבק הזקן את הכד העצוב ואמר לו: "כד יקר, תראה את השביל בו אני פוסע יום יום. בצד של הכד "המושלם" יש ששמה איומה, ואילו בצד שלך – הכל מלא פרחים יפים. כל יום, כשאנחנו חוזרים מהבאר, הפגם שלך משקה אותם. אלמלא "הפגם" שלך, איפה היה כל היופי הזה?!"
 
* * *
 
כולנו כמו הכד הסדוק… בכל אחד מצוי חיסרון אחר, ואין לך אדם שיוכל להתהדר בתואר "מושלם". אבל לפני שמשתלטת עליך הרגשת ייאוש וחדלון, טוב לדעת שהסדק הוא הגורם לצמיחה וקידום.
 
כל אחד וסגנונו, טבעו ומזגו. כל אחד קיבל ממרום את הכלים המיוחדים רק לו כדי שיוכל להתקדם לעבר פסגתו שלו. כן, לא פסגת חברו אלא פסגתו שלו בלבד, לכן אין מה לפזול לעבודתם ותנאיהם של אחרים, משום שלכל אחד יש דרך שנקבעה לו ועליו לעבור בה כדי להתקדם משם להצלחה.
 
גם בעולם הצומח נוכל להבחין שלא הכל אותו הדבר. ישנם צמחים מטפסים, ישנם המתפשטים דווקא לרוחב, יש עבים וקשים ויש דקיקים וגמישים. ישנם בעלי צבע וריח ואחרים קוצניים. לא נכון יהיה לומר שצמח אחד מועיל ולשני אין כל ערך, משום שדווקא השוני בגוון, בצורה ובמהות, הוא זה שיצר את הטבע יפה ובעל חן.
 
וכמו כן, יהיה זה מגוחך לשמוע את היהלומן מתנה על כך שאין לו מסור ענק ועבה כמו של הנגר, כי לעבודתו העדינה הוא זקוק למסור דק וקטן ורק בעזרתו הוא יוכל ללטש יהלומים יקרים.
 
כעת נבין עד כמה יהיה זה מטופש להשוות את התנאים שניתנו לי לעומת חברי. משום שההורים האלו דווקא באו כדי לעזור לך למלא את יעודך, ואם היעוד שלך עובר בהתגברות על הורים שמסיתים ומפריעים, המתנגדים לדרכך ולהשקפתך, הרי שאם צלחת את המשוכה זכית באות כבוד משמים. אם היית מקבל את הורי חברך התומכים והחביבים, אזי לא היית ממלא את יעודך. כך הוא הדבר לגבי תכונות, מצב כלכלי, משפחתי וכדומה.
 
הרבה פעמים שומעים אנשים שטוענים ש"אם הייתי רגוע כמוהו ולא כזה עצבני הייתי אהוב על כולם", או "אילו היה לי כסף כמו לחברי אז היה לי זמן להשקיע ברוחניות שלי"… אלו רק מדגמים קטנים מהמשפטים הרבים הנאמרים על ידי כולנו, כי הרי אין אחד שלא חש עצמו ככלי סדוק ומרגיש חובה להתנצל על כך ולהצטדק מדוע הוא לא מושלם. אלא שכאן באים דבריו של רבי זושא מאניפולי ומחזקים אותנו: "בעולם האמת לא ישאלו אותי מדוע לא הייתי משה רבינו, אלא מדוע לא הייתי רבי זושא. יתבעו אותי על זה שניסיתי לחקות אחרים וללכת בדרכם. האדם לא נתבע על מה שאינו מסוגל להיות, אלא רק על כך שלא פעל לפי כוחותיו שניתנו במיוחד לו משמים".
 
גם המגיד מדובנא מוסיף לנו משל נפלא, על שני אנשים שנסעו בשתי רכבות מקבילות. האחד אמר לשני דרך החלון: "היי, מסכן שכמותך, אתה נוסע במחלקה השלישית הפשוטה והלא נוחה, ואני נוסע במחלקה הראשונה המפוארת והמהודרת". ענה לו חברו: "כן, אבל אני נוסע למחוז חפצי ואילו אתה עלית על הרכבת המובילה לכיוון ההפוך מהיעד שלך".
 
אז אולי פאר והדר, נוחות ויופי, משפחה חמימה ואופי מושלם 'קורצים' ונחמדים, אבל מה קורה כשזה לא מקרב אותך ליעד שלך? תגלה שסתם התבטלת ולא עשית דבר…
 
אם אתה עושה את כל המוטל עליך ומצידך אתה משקיע את העבודה המרבית, אין לך כל סיבה לחוש ייאוש. כי מה שדורשים מן האדם זה לא לחקות את החבר ולא את השכן ממול, אלא לנצל את מירב הכוחות שניתנו לו משמים. ואם עשה את המוטל עליו, הרי שהוא מזומן לחיי העולם הבא בדיוק כמו משה רבינו ואהרן הכהן!
 
ויהי רצון שנזכה לסדק מושלם!
 
 
* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר  בימס"