לוחמת התמורות

גם אני התבודדתי במשך שנים, גם
לי היו הצצות ותובנות מדהימות, אבל
החלטתי להיות לוחמת תמורות, לומר
לנשמה שלי שלום, שאני בסביבה.
 
 
לא מזמן (אכן, באיחור-מה) הגיע לידיי ספרו של הרב ארז משה דורון – לוחמי התמורות.
 
אין מה לומר, ספר מלא עוצמה.
 
בעצם, הוא כל כך מלא בעוצמה עד שסגרתי אותו אחרי שקראתי כמה פרקים. למה? כי הרגשתי שיש בו אנרגיות רוחניות גדולות מאוד, עד כדי כך שפחדתי להמשיך לקרוא אותו.
 
אבל אתם יודעים איך זה, לפחות אצלי זה כך, כשאני מתחילה ספר אני חייבת לסיים אותו (אלא אם כן הוא ממש גרוע). זה מה שגרם לי להמשיך לקרוא, וליהנות. ועדיין, אני לא יכולה לומר שאחרי שקראתי אותו "הספר הזה שינה לי את החיים".
 
בעלי מצא אותו לא מזמן על אחד המדפים בספרייה והחל לקרוא אותו. תוך ימים ספורים, עם קריאה של 'כריכה-לכריכה', הוא סיים את הספר. הוא גם לא מזמן סיים את השתתפותו בסדנת 'שקוף' בהנחיית הרב ארז משה דורון.
 
קצת קשה להסביר את עניין הסדנא הזו, אבל בקיצור – בסדנא זו אנשים מכירים את הנשמה שלהם, וברגע שהם יוצרים את הקשר והחיבור עם עצמם, מסבירים להם איך לקשר את עצמם לבורא עולם ולרבי נחמן מברסלב. לבעלי הסדנא הזו שינתה לו את החיים. שנים שהוא מתבודד, אבל עכשיו הוא עושה את ההתבודדות מנקודה עמוקה יותר, ממקום אחר ושונה, ברור ורוחני יותר.
 
בחזרה לספר.
 
כשבעלי סיים לקרוא את לוחמי התמורות הוא החל לדבר על חלקים מסוימים ממנו, ואני כמובן הקשבתי. הוא הראה לי איך רוב הניסיונות והחוויות של הדמויות בספר היו זהות למה שחווה בשקוף.
 
אחת הדמויות – צלאי – היה במשך עשרה ימים בתוך מערה, מנסה להגיע לכוח הפנימי שישנה אותו ללוחם תמורות אמיתי. בעלי היה עשרה שבועות בשקוף, מה שהמחיש לו עד כמה זה דומה למה שהוא קרא בספר.
 
לי לא.
 
החלטתי לקרוא שוב את הספר, הפעם עם זווית ראיה יותר 'רוחנית'.
 
וזה היה מדהים.
 
ברגע שהאסימון נפל, ברגע שהבנתי מה הרב ארז מנסה להסביר, הן הגיעו בזו אחר זו – תובנה אחרי תובנה – בתפילה, מדברות אל הנשמות שלנו, מקשרות אותנו לבורא עולם, ומהוות חלק בלתי נפרד של כוח הטוב העולמי שנקרא לוחמי התמורות.
 
גם אני התבודדתי במשך שנים. גם לי היו הצצות ותובנות מדהימות, שפתחו את הדרך לניסים עצומים. אבל אחרי שקראתי את הספר, החלטתי ליצור קשר אמיתי עם הנשמה שלי, לומר שלום ושאני בסביבה.
 
את התשובה ממנה קיבלתי רק אחרי כמה ימים.
 
למה?
 
כי הנשמה שלי, כך התברר לי, קצת כעסה עלי (בלשון המעטה). שנים שהיא ניסתה לומר לי דברים שיעזרו לי, שיגנו עלי מכאב וסבל, אבל אני התעלמתי ממנה, ופעמים אפילו השתקתי אותה בכוח.
 
כן, הייתי צריכה לפייס אותה, לא מעט זמן, עד שהיא הסכימה 'לצאת החוצה' ולדבר איתי. וכשהיא התחילה לדבר – זה היה הדבר הכי מדהים ששמעתי.
 
היה מדהים לגלות שיש בתוכי חתיכה מבורא עולם, קרן אור מיוחדת, הנשמה שלי, בתוכי, בעצמי, שמנסה להדריך אותי על שביל הטוב, לצידי, והכי מצחיק שהיא תמיד הייתה זמינה, רק שאני לא אפשרתי לה לגשת אלי.
 
אבל אתם מכירים אותי, עד שהגעתי להכרה הזו לקח לי קצת זמן לסמוך עליה. במשך שבועות חשבתי שאולי היא היצר הרע שלי, שהופיע פתאום עם עוד איזה טריק מרושע שיכאיב לי עד עמקי נשמתי. אבל לא, היא לא הייתה היצר הרע. העצות שלה עזרו לי, המילים שלה הרגיעו אותי, הזכירו לי שיש לי אבא בשמים, בורא עולם, את הטוב שלו. הבנתי שהיא הדיל האמיתי.
 
יכול להיות שזה מוזר לקרוא את מה שכתבתי, זה גם עוד יותר מוזר לי לכתוב את זה, אם אומר לכם בכנות. אבל המסר הכי גדול שלי אליכהם הוא שכדאי לכם לנסות את זה בבית. תראו איך החתיכה הקטנה – אך הגדולה – הזו של הבורא, שנקראת הנשמה שלכם, מחכה ליום שבו תקפצו ותגידו שלום.
 
ואם הצלחתם לעבור את מכשולי ה'מוזרות' וה'שונות' של כל העניין – לעולם לא תסתכלו לאחור.