אמא אולי לא תחזור

הרגע הקשה הגיע. שרה נפרדה
מבעלה והילדים בידיעה שהיא אולי
לא תחזור אליהם. היא נכנסה למונית
ופחדה להסתכל לאחור, לא להישבר,
ובליבה רק תפילה אחת.
 
 
בחג החנוכה האחרון הכרתי את שרה (שירן לשעבר) אישה בת 27 ואמא לשלושה ילדים קטנים. שרה חלתה במחלה שאף אחד לא רוצה אפילו להזכיר את שמה (סרטן, למי שלא הבין) בסוג נדיר שפגע בשפה התחתונה של פיה, סוג שפגע "רק" בשלושה חולים בכל העולם! 
 
זה אולי מנחם לדעת שלא הרבה אנשים חולים בסוג הארור של המחלה הזו, אבל לחיות עם שפה תחתונה בגודל של כדור טניס? זה כבר סיפור אחר לגמרי.
 
"לא היה בית חולים בארץ שלא הייתי בו. כל כך קיוויתי למצוא מרפא למחלה הנדירה ממנה סבלתי, אבל שום דבר. התשובה של הרופאים הייתה נחרצת. הם לא ידעו איך לטפל במחלה הנדירה הזו. יום אחד אפילו אחד הרופאים אמר לאמא שלי 'חכו לנורא מכל, זה כנראה יקרה בקרוב… יכול להיות שיהיה ניתוח, אבל אל תיתלו בזה שום תקוות, הוא מראש נידון לכישלון'…"
 
שום תקווה לא נראתה באופק ושום אור לא דלק בקצה המנהרה. רק הניצוץ בליבה של שרה נדלק פעם אחר פעם, מלווה בחששות ופחדים. אולי? מתי? איך? הרבה שאלות נקרו במוחה, שאלות שהובילו אותה לחפש את הרופא הגדול מכולם – בורא עולם.
 
כך בעצם החל מסע החזרה בתשובה של שרה. היא הכירה כמה נשים דתיות בעיר בה היא מתגוררת והחלה ללכת לשיעורי תורה, שם נרקמה חברות נפלאה ביניהן. הן עטפו אותה בחום וטונות של אהבה, והכי חשוב – בתפילות רבות לרפואתה. לא היה בית כנסת שלא התפללו על שרה בת אורה.
 
יום אחד היא נפגשה עם רב העיר שעודד אותה לקבל על עצמה משהו רוחני, ושרה התחזקה בלבוש צנוע וכיסוי ראש.
 
"זה לא היה קל בכלל", היא נזכרת, "אבל כל היופי (שרה היא אישה יפה) לא היה שווה כלום עם המחלה הנוראה בפה. מדובר בסבל נוראי. היו עוצרים אותי ברחוב, נועצים מבטים. לא יכולתי ללכת לאירועים בגנים של הילדים, כי לא רציתי שילעגו להם. וזה עוד בלי לדבר על החשש הגדול – הפגיעה בזוגיות. אבל מה יכולתי לעשות? לא לצאת מהבית?"
 
כך למדה שרה לחיות בצל הבושה והמבטים הרבים והמביכים שהופנו אליה מכל עבר.
 
את הצניעות וכיסוי הראש היא קיבלה על עצמה בלב שלם. בהמשך, הוסיפה גם שמירת שבת וטהרת המשפחה. ההתחזקות שלה הובילה אותה לחשוב שזהו, כאן מסתיימים הייסורים שהיא עוברת. אבל המצב החמיר עוד יותר, והיא החלה לדמם מהשפתיים עד כדי עילפון. מאז, הופנתה לבית החולים לקבל מנות דם כל שבוע.
 
"המצב רק החמיר. מרוב ייאוש כל מה שרציתי היה רק למות. הייסורים היו קשים, אין טיפול ושום תקווה לרפואה לאחוז בה. מה הטעם לחיות כך? בלי לנשק את הילדים שלי?!?"
 
יום אחד נחמה מעטה התדפקה על דלת נחלתה. אחד הרופאים במחלקה אמר לשרה שהוא בקשר עם בית חולים בארצות הברית שבו נותח מקרה כמו שלה, והוא מחכה לתשובה אם לאפשר לה לטוס לשם ולעבור את הניתוח שם. שמחתה של שרה לא ידעה גבולות. היא שמחה עוד יותר כשהתשובה מבית החולים בארצות הברית הייתה חיובית, אבל גם גבתה מחיר לא קטן: 100,000 דולר עבור הניתוח והשהות שם!
 
מאיפה מביאים סכום כזה?
 
זה היה מדהים, כל תושבי העיר ובני המשפחה התגייסו למשימה החשובה: כולם מגייסים כסף לניתוח של שרה. זה היה חלק די קשה במשימה, אבל הפחד שליווה את שרה היה הרבה יותר. להיכנס לניתוח כזה זו סכנה גדולה, אין הרבה סיכויים להישאר בחיים. ואם כן, הפה לא חוזר למצבו הרגיל, ומאוד ייתכן שיצטרכו התערבות של פלסטיקאי מומחה כדי לנסות לשקם את הפנים… כמובן, אם היא תישאר בחיים.
 
את שרה הכרתי בימים הקשים האלה, בין הייאוש והתקווה. ערב לפני הטיסה הגורלית הוזמנתי לערוך לה ערב הפרשת חלה לרפואתה.
 
זה היה מאוד מרגש עבורי, כי הדבר הכי חשוב שרבי נחמן מברסלב מלמד אותנו הוא על כוחה של התפילה. ידעתי ששרה מלאה בתפילות על המצב שלה, על הצלחת הניתוח, על החששות והפחדים, ובעצם, כל העיר מתפללת על זה. אם כך, הערב הוא שעת רצון. הרגעים בהם נעשית הפרשת החלה מלאי עוצמה, וזה מה שרציתי שכל הנוכחות ירגישו, ובעיקר – ששרה תצא משם לארצות הברית מחוזקת, עם הידיעה שהיא בידיים של בורא עולם.
 
זה היה אחד הערבים הכי מרגשים בחיי. היו שם המון נשים. התחזקנו בתפילה ואמונה, כמו שהרב שלום ארוש מלמד אותנו. שרה, ביחד עם אמא שלה, עשו את הפרשת החלה וזעקו מעומק הלב שבורא עולם ירפא אותה, ושהניתוח יצליח. בסוף הערב נתתי לה את ספרו של הרב שלום ארוש השם רפאך, שתקרא בטיסה לארצות הברית.
 
"הבוקר הגיע", שרה מתארת את רגע הפרידה – האולי נצחי? – לפני שהיא יוצאת לדרך. "נפרדתי מבעלי והילדים בידיעה שאולי לא אחזור אליהם שוב, משאירה אותם בידיו של בורא עולם ונכנסת למונית עם אבא שלי, שהתלווה אלי לטיסה ולכל התקופה בה הייתי בארצות הברית, מפחדת להסתכל לאחור כדי לא להישבר".
 
שרה הגיעה לארצות הברית ישירות לישיבת צוות של הרופאים בבית החולים שחיכו לה. הצוות לא חסך במילים ואמר בצורה הכי ברורה שהסיכונים הכרוכים בניתוח שכזה הם גבוהים, ואילו סיכויי ההצלחה נמוכים. "הניתוח יהיה עוד כמה שעות", הם אמרו לי, "חבל על כל רגע".
 
"חזרתי לחדר שלי וביקשתי להיות קצת לבד. עמדתי ליד חלון חדרי שבקומה העשירית ודיברתי עם בורא עולם. אמרתי לו תודה מעומק ליבי על כל הדרך שעברתי. 'תקופה קצרה לפני הניתוח עוד ייחלתי למותי, אבל היום אני עומדת כאן, בורא עולם, ומבקשת ממך שתיתן לי הזדמנות, שתעזור לי ולרופאים לעבור את הניתוח המסובך הזה בשלום. אני מפקידה את כל כולי בידיך הרחומות. אתה המרדים, אתה המנתח, אתה נותן לי חמצן, אתה מסדיר את פעימות הלב, אתה נותן בלב של הרופאים את העצה והתבונה'… זאת הייתה התפילה שלי עד לרגע שנקראתי לשכב במיטה שתוביל אותי לחדר הניתוח".
 
חדר הניתוח היה מפחיד. הרבה מנות דם היו תלויות, מוכנות לגרוע מכל, ושרה הורדמה.
 
ניתוח שהיה אמור להיות 12 שעות, הסתיים אחרי שעה אחת וארבעים וחמש דקות!!! בלי שום מנת דם! בלי צורך בפלסטיקאי! הגידול הוסר והשפה התחתונה של הפה הייתה מושלמת! הרופאים בעצמם היו המומים.
 
"עכשיו זה חג חנוכה שלכם, נכון?" אמר לה אחד הרופאים שאינו יהודי כשהתעוררה. "אני חושב שזה נס החג שלך".
 
שרה לא האמינה שזה קורה לה. הטראומה בה הייתה כאילו לא רצתה להרפות ממנה. היא פחדה להביט במראה, למרות הפצרותיו של הרופא המנתח שרצה ששרה תראה את העבודה המדהימה שעשה…
 
רק למחרת, כשהיא קמה מהמיטה ופתאום ראתה את עצמה במראה לראשונה היא החלה לצרוח מרוב התרגשות. שנים של סבל וייסורים שלא ניתן לתאר נעלמו כלא היו.
 
שרה, אישה יפה, פורחת ומאושרת, מחוזקת באמונה גדולה ואהבה גדולה לבורא עולם. עד היום היא מנסה לעכל את החיים החדשים שקיבלה במתנה מבורא עולם, כאישה רגילה בלי גידול בשפה.
 
"את יודעת כמה זמן לא יכולתי לנשק את הילדים שלי? היום אני יכולה לחבק אותם חזק ולתת להם מלא נשיקות".
 
תארו לכם, אמא שלא יכולה לחבק ולנשק את ילדיה…
 
אמונה, תפילה ותודה – מעבירים את רוע הגזירה. כן, ממש כך. ברגעים הכי קשים, שרה לא הפסיקה להאמין ורק התחזקה בתפילה, ובעיקר – באמירת תודה לבורא עולם על התקופה הקשה ביותר בחייה, על כל רגע בפרק חיים זה.
 
ואנחנו, יכולים להקדים תרופה למכה. היום יש לנו את הדרך לעשות את זה: עם הספרים של הרב שלום ארוש אנחנו מקבלים את הדרך לסלול חיים טובים ומתוקים, מאושרים ומלאי משמעות.
 
מוקדש לרפואת שרה בת אורה ולכל חולי עמו ישראל.
 
* * *
הגר דוויג'י – מאמנת מומחית (MCI) קואצ'ינג אישי וזוגי-משפחתי, מוסמכת על ידי איק"א – האיגוד הישראלי לקואצ'ינג. מנחת ערבי הפרשת חלה מיוחדים, לפרטים:  Hagar.coach@gmail.com