זהירות, קנאה!

כולנו בני אדם ואנחנו עושים טעויות, אבל מה קורה כשהורים עושים את אחת הטעויות שההשלכות שלה הרות גורל? קחו את זה ברצינות. עם קנאה לא משחקים.

3 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 05.04.21

כולנו בני אדם ואנחנו עושים טעויות,
אבל מה קורה כשהורים עושים את
אחת הטעויות שההשלכות שלה הרות
גורל? קחו את זה ברצינות. עם קנאה
לא משחקים.
 
 
קנאה, אחד מתוך קבוצת רגשות שליליים והרסניים שקיימים באדם, כזו שחז"ל מעידים עליה כגורם שיכול להוציא את האדם מן העולם, לא פחות!
 
אז תארו לכם מה קורה שקנאה נכנסת לבית, בין הילדים?
 
לא פעם, העדפה של ההורים את אחד הילדים, שבאה לידי ביטוי בכל מיני דרכים – מתנות, חום ואהבה שלא כמו לשאר הילדים ועוד – גורמת נזק איום ונורא לשאר הילדים.
 
שימו לב, הורים יקרים, זה דבר שעליכם לתת את הדעת עליו. מדובר בנזק נפשי לא קטן בכלל, וההשלכות הן הרות גורל. אל תפגינו שום העדפה של ילד, או שניים, על פני שאר הילדים בשום דרך. גם אל תעשו את ההיפך – אל 'תסמנו' את הילד/ה שבעיניכם הם 'הכבשה השחורה' של הבית. בכל מקרה, בין אם אלה הילדים שמרגישים מקופחים ובין אם אלה ש'סומנו' בגלל היותם שליליים – לכולם נגרם נזק, כולם חיים עם ההרגשה שאבא ואמא לא אוהבים אותם, שהם לא בסדר, שהם פגומים, שהם לא מוצלחים… והרשימה עוד ארוכה.
 
לא פעם הורים מעדיפים ילד אחד יותר משאר ילדיהם – הן בגלל שהוא מוצלח בלימודים, ממושמע או מוכשר – אפילו מבלי לתת לשאר הילדים להרגיש בזה. גם זה לא דבר חכם מצד ההורים לעשות, כי בסופו של דבר הילדים יגלו וייפגעו עד עמקי נשמתם.
 
על ההורים להימנע מכל דבר שיכול לגרום קנאה וריבים בין הילדים. עצה בדוקה ומנוסה לי אליכם, הורים יקרים, להשיג את המטרה המאוד חשובה בחינוך הילדים – למנוע קנאה ולהרעיף אהבה על כולם באותה מידה היא – ללמד את עצמכם ואת הילדים לומר תודה. ותודה, אומרים על הכל – על כל נשימה, על ציוץ הציפורים, על הקשיים, על המשפחה האוהבת, על אחים ואחיות שבורא עולם נתן לי… אתם מבינים, נכון? תודה אומרים על ה-כ-ל! בלי יוצא מן הכלל.

  
מי מקנא? לרוב, מדובר באח/אחות הגדולים שמקנאים בצעירים מהם, לא הפוך. וזה נכון גם אם האח/אחות הצעירים לא מוצלחים מהגדול מהם. ואם הצעיר מוצלח יותר מהגדול, אז זה מתכון בדוק לקנאה בוערת שיום אחד תתפרץ ולא תהיה עליה שליטה. לאן היא מובילה? תראו מה קרה לשני האחים הראשונים בהיסטוריה של בריאת העולם – קין והבל.
 
קין האח הגדול, הבל האח הקטן. קין הבחין שהבל אחיו מוצלח יותר – מנחתו מתקבלת יותר אצל בורא עולם, ולא בגלל שבורא עולם חלילה הפלה ביניהם. קין העדיף לתת לבורא עולם את השאריות של תבואתו כמנחה, ואילו הבל נתן את החלק הטוב ביותר. הסוף הנורא ידוע לכולם – הקנאה העצומה שבערה בו, ושוב – לא בגלל שמישהו הפלה אותו לרעה – הובילה אותו לרצוח את אחיו הבל.
 
למה האח הגדול מקנא בצעיר ממנו, ולא הפוך?
 
הילד השני נולד כבר למציאות בה יש עוד ילד בבית, לכן גם לא הכל שלו, מישהו כבר הקדים אותו. אבל הגדול, חי במציאות שונה – הכל שלו, כולל הכל. פתאום, ילד נוסף נכנס לתמונה המשפחתית וגם לא יש צרכים. הגדול מרגיש שהצעיר לוקח ממנו דברים שהיו רק שלו. הוא חושב לעצמו 'למה הוא לוקח ממני את זה? הכל שלי! עכשיו אני בסכנה, אני עומד לאבד את ממה ששלי בגללו. הוא כבר לקח לי את אמא, שהייתה עד לא מזמן רק שלי. גם את אבא. את החיבוקים הבלעדיים רק לי, גם את זמן האיכות, היחס, תשומת הלב… פתאום אבא ואמא גם של מישהו אחר, מה קורה כאן? הכל שלי!'…
 
חשיבה כזו, אם היא גדלה עם הילד, הופכת לאיבה בין השניים. ומכאן השנאה מתגלגלת כמו כדור שלג עד לרגע בו היא מורגשת במלוא עוצמתה. וזה מצב שההורים צריכים לעשות כדי למנוע אותו, ובכלל, לא לאפשר לו להתפתח בכלל.  
 
כמובן שחשיבה כזו נובעת מאנוכיות לשמה, אבל לא באשמת הילד, אלא בגלל שההורים טבעו זאת בילדם בכך שגרמו לו להבין שהכל שלו. הבנה זו כמובן גורמת לו לקנא ולשנוא את הבאים אחריו. זו הסיבה שאין להעדיף אף אחד מהילדים, וגם אם מדובר בילד אחד שיש לזוג – חשוב מאוד ללמד אותו ששום דבר לא מובן מאליו, שום דבר לא שלו, את הכל הוא קיבל מבורא עולם, ואבא ואמא הם צינור טוב שמשפיע לו את ברכתו של הבורא. והכי חשוב, ללמד אותו להודות על הכל.
 
ותודה, מלמדים את הילדים כבר כשהם קטנים. כן, כמו שאנחנו רוצים לשמוע אותם אומרים 'אבא' או 'אמא', חשוב מאוד שנרצה לשמוע אותם אומרים גם את המילה 'תודה'. להשריש בילדים את החשיבות של אמירת תודה על הכל ולדעת ששום דבר לא שייך להם. הכל חסד של הבורא – הן להורים והן לילדים. ואין לילד דוגמה אישית טובה יותר מההורים עצמם, שהם ינהגו כך והילד, שהוא המראה שלהם, ינהג אף הוא כך. זאת הדרך להנחיל בילדים מידות נפש טובות, ולא להיות ילד מפונק שלא מעריך את מה שנותנים לו, ובסוף מזלזל גם במה שהוא מקבל ובמי שנותן לו.
 
אני בטוח ששום הורה לא רוצה שילדיו יגדלו עם תכונות שליליות. אולם,  כדי לזכות לגדל ולחנך ילדים שהטוב מנחה אותם בחיים, אנחנו צריכים לאהוב את כולם באותה מידה, לא להעדיף אף אחד על פני השני. להעניק לכולם את אותו דבר.
 
חינוך ילדים, משימה לא קלה ואולי הקשה ביותר שניתנה להורים. ילד שנולד לא בא עם 'הוראות הפעלה', ולא פעם הורים מרגישים מתוסכלים ומבולבלים ולא יודעים איך לחנך את הילדים, ולא פעם עושים טעויות שההשלכות שלהן גורמות לנזקים כמעט בלתי הפיכים.
 
מה העצה? קראו את הספר חינוך באהבה, ספר שעשה להרבה הורים את החיים קלים והפך את המשימה הזו לחוויה מדהימה. אתם מוזמנים לנסות.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה